ברכת כוהנים
טקס שבו הכוהנים מברכים את המתפללים בבית הכנסת בחלק מן התפילות בימי חול, בשבתות ובחגים. נוסח הברכה הוא מן התורה, ובזמן שבית המקדש היה קיים, היה הטקס מתקיים מדי יום ביומו.
טקס שבו הכוהנים מברכים את המתפללים בבית הכנסת בחלק מן התפילות: בתפילת שחרית מדי יום (ברוב הקהילות), בתפילת מוסף בימי שבת, חג ומועד. וביום הכיפורים – גם בתפילת נעילה. בחוץ לארץ נוהגים לברך את ברכת הכהנים בחגים בלבד. לפני הברכה, הכוהנים (לפחות שניים, ובדרך כלל שלושה) נוטלים ידיים וחולצים נעליים, ובשעת הברכה הם עומדים מול ארון הקודש מכוסים כל אחד בטליתו, פושטים ידיהם קדימה ופורשים אצבעותיהם בצורה מיוחדת, כשהם פונים אל הקהל וחוזרים על הברכה שאותה קורא החזן (שליח הציבור) בקול. המתפללים נוהגים שלא להסתכל על הכוהנים בשעת הברכה.
ברכת כוהנים היא מצווה מן התורה, כמו שכתוב בספר במדבר (ו 23 – 27):
"דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם:
יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.
וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם."
לפיכך ברכת כוהנים בבית הכנסת פותחת בברכה "אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה". נוסח ברכה זה מופיע כבר בתלמוד הבבלי (מסכת סוטה, דף לח עמ' א), ונמנה עם הקטעים הקדומים ביותר בסידור התפילה. בזמן שבית המקדש היה קיים היו הכוהנים מברכים את העם מדי יום ביומו, כשהם עומדים על דוכן מיוחד ומגביהים את ידיהם. הגבהת ידיים זו נקראת גם "נשיאת כפיים", והמנהגים הקשורים לברכת כוהנים בבית הכנסת מבוססים על הטקס שהתקיים בבית המקדש. בסוף המאה ה- 20 התגלה בירושלים העתיקה (בכתף הינום) גליל עשוי כסף מתקופת הבית הראשון ועליו חרותה ברכת כוהנים כפי שהיא מופיעה בתורה, בכתב עברי עתיק (כתב דעץ).
בימינו נהוג לקיים טקס המוני של ברכת כוהנים בכותל המערבי בתפילת שחרית של חול המועד גם בפסח וגם בסוכות, ובו משתתפים עשרות אלפי מתפללים (ובהם כוהנים).