ההמנון הלאומי – התקווה
על גלגוליו של ההמנון, שהיה במקור שיר-עם ("תקוותנו") שכתב נפתלי הרץ אימבר (תרל"ז – 1877) והפך להמנון התנועה הציונית. שני בתי השיר הראשונים, עם תיקונים קלים, היו להמנון הלאומי של מדינת ישראל - "התקווה".
ההמנון של מדינת ישראל – "התקווה" – לא נכתב כהמנון ולא נתחבר בהזמנת התנועה הציונית או אחד ממנהיגיה. זהו שיר עם שכתב המשורר נפתלי הרץ אימבר בשנת תרל"ז – 1877 תחת הכותרת "תקוותנו" ופרסם אותו לראשונה כעשר שנים אחר כך (תרמ"ו – 1886) בספר שיריו.1
תחילה היה השיר אחד משירי המושבות של בני העלייה הראשונה, והוא התקבל בהתלהבות בקרב חובבי ציון והחלוצים במושבות יהודה והגליל. 17 שנה לאחר פרסומו הראשון חתם השיר את הקונגרס הציוני ה-6 (תרס"ג – 1903),2 אך רק 30 שנה לאחר מכן, בקונגרס הציוני ה-18 (תרצ"ג – 1933), נקבע השיר להמנונה של התנועה הציונית. עם הקמת המדינה, ובמסגרת עיצוב טקס הפתיחה של הכנסת הראשונה, נקבע "התקווה" כהמנון הרשמי של מדינת ישראל. אך רק כעבור 55 שנה, בשנת תשס"ה – 2004, עוגן ההמנון בחוק הדגל, הסמל וההמנון.3
את הטיוטה הראשונה של השיר "תקוותנו" כתב נפתלי הרץ אימבר בשנת תרל"ז – 1877, ובמהלך השנים הוא הוסיף לשיר בתים וערך בו שינויים: אימבר נהג לקרוא את השיר באוזני אנשי המושבות הראשונות, ובהשראת הקריאה ותגובות השומעים היה מתקן ומוסיף, עד שהוציא מתחת ידו שיר ארוך ובו תשעה בתים. בסופו של דבר, רק שני הבתים הראשונים של השיר הם שהיו ברבות הימים להמנון – "התקווה". התיקונים האחרונים בנוסח השיר נעשו בידי ד"ר י"ל מטמן הכהן, מייסדה של גימנסיה הרצליה, בשנת תרס"ה – 1905: את המילים "התקווה הנושנה" החליף כהן במילים "התקווה שנות אלפיים" ואת השורה "לשוב לארץ אבותינו, עיר בה דויד חנה" המיר הכהן במשפט "להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים".4 ועם שינויים אלו נחתם הנוסח הסופי של "התקווה".
הלחן של "התקווה" עבר גם הוא גלגולים: הלחן הראשון, שנכתב לשיר הארוך במלואו, כלל לחן שונה לכל אחד מבתי השיר ולא התקבל בשל אורכו ומורכבותו. מניחים כי הלחן המוכר של השיר התחבר בהשראת היצירה "מולדתי" של המלחין הצ'כי סמטנה – או לפי שיר עם רומני שהותאם למילות השיר של אימבר.5
במשך יותר ממאה שנים – בתקופה שלפני קום המדינה וגם אחריה – הוצע להחליף את השיר ולבחור בהמנון אחר. בין השירים שהוצעו כהמנון – "ברכת עם" של חיים נחמן ביאליק, "התקווה החדשה" של י"ד קמזון, "המנון עברי" של דוד צמח, "משמר הירדן" של נפתלי הרץ אימבר ועוד. בשנת תש"ז – 1947 פנה משה הלוי, מנהל תיאטרון "אהל", אל דוד בן-גוריון, מנהיג המדינה שבדרך, בהצעה להחליף את "התקווה" בהמנון חדש. בעקבות הצעתו העלו חוגים דתיים את הרעיון לקבוע את "שיר המעלות" – מזמור קכו – כהמנון המדינה שבדרך, אך הצעות אלו – כמו רבות שקדמו להן – נדחו ולא התקבלו.6
מאז שנת תשס"ה – 2004 התקווה היא ההמנון הקבוע בחוק של מדינת ישראל, וזה נוסחו:
כֹּל עוֹד בַּלֵּבָב פְּנִימָה
נֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמִיָּה,
וּלְפַאֲתֵי מִזְרָח, קָדִימָה,
עַיִן לְצִיּוֹן צוֹפִיָּה,
עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ,
הַתִּקְוָה בַּת שְׁנוֹת אַלְפַּיִם,
לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנוּ,
אֶרֶץ צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם.