לוח השנה העברי

הלוח העברי מבוסס על השילוב של שנת שמש ושנת ירח, ובו 12 חודשים: מלאים (30 ימים) או חסרים (29 ימים). כל חודש נקבע לפי תנועת הירח, אך מחזור השנה מבוסס על שנת שמש – על תנועת כדור הארץ סביב השמש, הקובעת את עונות השנה.

< 1 דקות

מבוא

לוח השנה העברי הקדום הנזכר בתורה חילק את הזמן ליחידותיו – יממה, חודש, שנה ושבוע. בלוח זה היו שנים עשר חודשים שצוינו במספרים סידוריים1 – מן החודש הראשון (ניסן)2 ועד החודש השנים עשר (אדר). עם זאת, התהליך שעל פיו נקבעה חלוקת השנה לחודשים אינו נזכר בתורה – אלא במשנה ובמקורות אחרים מימי חז"ל.

בתקופת הבית השני ובתקופת הַמִשְׁנָה לא היה לוח קבוע, ותחילתו של כל חודש ומשכו נקבעו לפי מולד הירח בתהליך שנקרא קידוש החודש.ראשיתו של לוח השנה העברי הקבוע – במאה ה-4 לספירה. לוח זה כלל גם את עיבור השנים והיה הבסיס ללוח העברי הנהוג בימינו, ובו 12 חודשים.

לוח השנה העתיק ביותר שהתגלה בארץ ישראל הוא לוח גזר, שנכתב בעברית עתיקה לפני כ-3,000 שנה. בימינו, במדינת ישראל, נשחק מעמדו של הלוח העברי, ואפילו שנת הלימודים במערכת החינוך נקבעת על פי הלוח הכללי (1 בספטמבר).3

יום, חודש ושנה

כבר בתקופות קדומות כללה מדידת הזמן שלוש יחידות – יום (יממה),4 חודש ושנה. יחידות זמן אלו מתבססות על שלוש תופעות טבע: על הסיבוב של כדור הארץ על צירו, על התנועה של הירח סביב כדור הארץ, ועל התנועה של כדור הארץ סביב השמש.

  • היום (היממה) הוא מֶשֶׁךְ הזמן שבו כדור הארץ עושה סיבוב אחד שלם על צירו; בלוח העברי היום מתחיל בערב, עם השקיעה.
  • החודש ("יֶרַח" בעברית מקראית)5 – הוא מֶשֶׁךְ הזמן שבו הירח מקיף את כדור הארץ, בערך 29.5 ימים; בלוח העברי – זהו הזמן שבין מולד אחד של הירח למולד הבא שלו.6
  • השנה, שנת השמש, היא מֶשֶׁךְ הזמן שבו מקיף כדור הארץ את השמש. הקפה זו נמשכת כ-365 ימים ורבע.

בלוח השנה העברי יש חשיבות הלכתית לשלוש יחידות הזמן: משך היום וחלוקתו קובעים את זמני התפילות, את זמני כניסת השבת וצאתה, ועוד. לחודש משמעות רבה בלוח העברי: מולד הלבנה, הירח, קובע את מספר הימים בחודש ואת תאריכי החגים והמועדים. שנת השמש מגדירה את עונות השנה, ומכאן חשיבותה בקביעת החגים הקשורים לעונות השנה ולעבודות החקלאיות.

כבר בתקופות קדומות כללה מדידת הזמן שלוש יחידות – יום (יממה), חודש ושנה. יחידות זמן אלו מתבססות על שלוש תופעות טבע: על הסיבוב של כדור הארץ על צירו, על התנועה של הירח סביב כדור הארץ, ועל התנועה של כדור הארץ סביב השמש. היום (היממה) הוא מֶשֶׁךְ הזמן שבו כדור הארץ עושה סיבוב אחד שלם על צירו; בלוח העברי היום מתחיל בערב, עם השקיעה. החודש ("יֶרַח" בעברית מקראית) – הוא מֶשֶׁךְ הזמן שבו הירח מקיף את כדור הארץ, בערך 29.5 ימים; בלוח העברי – זהו הזמן שבין מולד אחד של הירח למולד הבא שלו.

השנה, שנת השמש, היא מֶשֶׁךְ הזמן שבו מקיף כדור הארץ את השמש. הקפה זו נמשכת כ-365 ימים ורבע. בלוח השנה העברי יש חשיבות הלכתית לשלוש יחידות הזמן: משך היום וחלוקתו קובעים את זמני התפילות, את זמני כניסת השבת וצאתה, ועוד. לחודש משמעות רבה בלוח העברי: מולד הלבנה, הירח, קובע את מספר הימים בחודש ואת תאריכי החגים והמועדים. שנת השמש מגדירה את עונות השנה, ומכאן חשיבותה בקביעת החגים הקשורים לעונות השנה ולעבודות החקלאיות.

שנת שמש ושנת ירח

קביעת השנה מבוססת על תופעות טבע הקשורות לשני "המאורות הגדולים" – השמש והירח.7 ולכן אפשר לקבוע את לוח השנה או לפי השמש או לפי הירח – או לפי שניהם גם יחד.
שנת השמש מבוססת על משך הזמן שבו כדור הארץ מקיף את השמש (בערך 365 ימים).
שנת הירח מבוססת על החודש – על משך הזמן שבו הירח מקיף את כדור הארץ (בערך 29.5 ימים).
ויש שיטה שלישית – שנה שמשית-ירחית: כזה הוא הלוח העברי, המבוסס על השילוב של שנת שמש ושנת ירח. הלוח העברי מחולק ל-12 חודשים, מקצתם מלאים (30 ימים), ומקצתם חסרים (29 ימים). כל חודש נקבע לפי תנועת הירח, אך מחזור השנה מבוסס על שנת שמש, על תנועת כדור הארץ סביב השמש, הקובעת את עונות השנה. במסורת היהודית קיים קשר הדוק בין חודשי השנה ובין עונות השנה, ולכן לוח השנה העברי מבוסס גם על שנת ירח – וגם על שנת שמש.8

הלוח העברי הקדום

הלוח הקדום הנזכר בתורה שונה מן הלוח שבימינו גם בשמות החודשים – וגם בסדר שלהם. על פי הלוח הקדום, לא היו לחודשים שמות, אלא רק מספרים: החודש הראשון, החודש השני, החודש השלישי וכן הלאה.9 על פי לוח קדום זה, החודש הראשון בשנה היה חודש האביב (ניסן): "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות יב 2),10 ולפיכך חג הפסח – ולא ראש השנה – היה החג הראשון בשנה. החודש האחרון לפי מניין החודשים הקדום היה חודש אדר – ולא אלול.11 לפי לוח זה נזכרים גם ימי הזיכרון והצומות שבמקרא במספרם הסידורי של החודשים – לדוגמה: צום הרביעי – י"ז בתמוז, צום החמישי – תשעה באב, צום העשירי – עשרה בטבת (זכריה ז 19).12

ראשיתו של לוח השנה העברי הקבוע – במאה ה-4 לספירה, על רקע נסיבות היסטוריות, אך גם כשלב בהתפתחות המדע, שבה חישוב מראש ובכתב החליף את הטֶקֶס של קביעת ראש חודש בעל פה לפי עדי ראייה.13

הלוח העברי והשנה החקלאית

בלוח העברי יש שלושה חגים (שלוש רְגָלִים) – חג הפסח, חג השבועות וחג הסוכות – שכל אחד מהם קשור לעונה חקלאית מסוימת. לפי הציווי במקרא יש לחגוג את חג הפסח בחודש האביב: "שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לה' אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה" (דברים טז 1). ולמחרת החג הראשון – ביום הראשון של חול המועד – היו קוצרים את העומר, הוא קציר השעורים הראשון.

חג השבועות במקרא הוא חג הקציר, קציר החיטים, וחג הביכורים: "וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים" (שמות לד 22). ואילו חג הסוכות מסיים את השנה החקלאית, ומכאן שמו הנוסף – חג האסיף: "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ [את היבול] מִגָּרְנְךָ (=מן הגורן שלך) וּמִיִּקְבֶךָ (=מן היקב שלך)" (דברים טז 13).

כדי שחג הפסח יהיה תמיד בעונת האביב (קציר העומר), וחג השבועות – בעונת הקציר (קציר החיטים), וחג הסוכות – בעונת האסיף, יש צורך לעַבֵּר את השנים: להוסיף חודש ללוח השנה אחת לשנתיים או לשלוש שנים.

שנה מעוברת

שנה מעוברת נועדה להתאים את שנת הירח לשנת השמש, כדי להבטיח כי החגים אכן יחולו במועדם לפי עונות השנה. הלוח העברי הוא, כאמור, לוח שמשי-ירחי: חודשי השנה בלוח העברי נקבעים לפי הירח, אבל מחזור השנה מבוסס על שנת השמש, הקובעת את עונות השנה ואת המחזור של שנה חקלאית. וכאן מתעוררת הבעיה של חוסר התאמה בין השניים: בשנת ירח – 354 ימים, ואילו בשנת שמש – 365 ורבע ימים.

בכל שנה נוצר הפרש של 11 יום בין שנת הירח לשנת השמש, כעבור שנתיים – ההפרש הוא 22 יום, וכעבור שלוש שנים – ההפרש הוא 33 יום. הפרש זה בין שנת הירח לשנת השמש הולך וגדל, ובסופו של דבר הוא עלול לשבש את הקשר בין התאריך, שנקבע לפי החודש (והירח) – ובין העונה החקלאית, שנקבעת לפי השמש. לפיכך קבעו חכמים את העיקרון של עיבור השנים – הוספת עוד חודש (חודש 13). החודש הנוסף בא אחרי חודש אדר, שהוא האחרון בחודשי השנה על פי מניין החודשים הקדום, ועיבורו מבטיח כי ניסן וחג הפסח אכן יחולו בעונת האביב, בקציר העומר הראשון.14

שיטת עיבור השנים – "סוד העיבור" – הוגדרה בלוח העברי הראשון שקבע הלל השני, נשיא הסנהדרין, באמצע המאה ה-4 לספירה, בשנת 360 (בערך). שיטת העיבור מבוססת על מחזור של 19 שנה, שבמהלכו יש 7 שנים מעוברות לפי הסדר הזה: שנה 3, 6, 8, 11, 14, 17, 19. שיטה זו מבטיחה התאמה מלאה בין שנת הירח לשנת השמש, ומשמשת אותנו עד עצם היום הזה, יותר מ- 1,600 שנה.

שבוע

לוח השנה העברי כולל את החלוקה לחודשים ולימים וגם את החלוקה לשבועות – ליחידות בנות 7 ימים. חלוקה זו אינה קשורה בתופעות טבע או בכוכבי השמים. במזרח הקדום הייתה יחידת זמן של שבעה ימים, ובמסורת היהודית היא נקבעה לדורות בעקבות סיפור הבריאה, המתאר את ששת ימי הבריאה ואת סיומם ביום השביעי – יום השבת: "וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ, כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת" (בראשית ב 2 – 3).
מן המסורת היהודית עבר השבוע בן שבעת הימים ללוח השנה הנוצרי וללוח המוסלמי – וללוח הכללי המקובל כיום.

שמות החודשים

שמות חודשי השנה הגיעו אלינו מבבל לפני כ-2,500 שנה יחד עם שבי ציון, שחזרו מגלות בבל ליהודה בשנת 538 לפני הספירה. שמות החודשים בלוח העברי אינם שמות עבריים. אלו הם שמות בבליים, ומקורם בשפה האכדית העתיקה. והנה שמות החודשים ופירושיהם – והמקור שלהם באכדית:

תשרי – פירושו התחלה (במקור, באכדית: teshritu).

מרחשווןבעברית: הַיֶרַח, החודש, השמיני. נראה שהשם המקורי היה ורח-שמן – חודש שמיני (באכדית: shaman). משערים שהאות וי"ו (במילה ורח) התחלפה באות מ"ם, וכך הפך ירח-שמן למרח-שמן, ומכאן – למרחשוון. הגדרתו של מרחשוון כחודש שמיני במניין החודשים תואמת את הלוח העברי הקדום (המתחיל בחודש ניסן). בימי הביניים חל שיבוש נוסף – ההברה "מר" נתפסה כקידומת והושמטה וכך החודש נקרא בקיצור בימינו: חשוון.

כסלו – פירושו עבה, שמן, והכוונה ככל הנראה לחודש שהוא "שמן" ומבורך בגשמים (באכדית: kislimu). שם החודש נזכר בספרי התנ"ך המאוחרים, ובהם ספר זכריה (פרק ז פס' 1): "הָיָה דְבַר ה' אֶל זְכַרְיָה בְּאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַתְּשִׁעִי, בְּכִסְלֵו". חודש כסלו נזכר גם בפתיחת ספר נחמיה (פרק א פס' 1): "וַיְהִי בְּחֹדֶשׁ כִּסְלֵו… וַאֲנִי הָיִיתִי בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה."

טבת – פירושו ששוקעים בו (באכדית: tebitu), והכוונה כנראה לעיצומו של החורף, לחודש שבו הגשמים מציפים את הדרכים והשדות, והולכי רגל ובהמות היו שוקעים בבוץ. בארץ בבל, שבה הנהרות הגדולים, הפרת והחידקל, הייתה בעיה קשה של הצפות ובוץ. חודש טבת נזכר באחד מספרי התנ"ך המאוחרים – במגילת אסתר: "וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ… בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי הוּא חֹדֶשׁ טֵבֵת" (אסתר פרק ב פס' 16).

שבט – הוא חודש הגשם הַמַּכֶּה (באכדית: shabatu), שבו יורדים גשמי סוף החורף המצליפים, המכים. שם החודש מבוסס על הקשר בין המילה "שֵׁבֶט" (במובן מקל) ובין הכאה – וכך גם בעברית של ימינו. חודש שבט, החודש ה-11 לפי הלוח הקדום, נזכר גם בשמו וגם במספרו בספר זכריה (פרק א פס' 7): "בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ (=לַחֹדֶשׁ ה-11) הוּא חֹדֶשׁ שְׁבָט…"

אדר – הוא חודש הַדַּיִשׁ (באכדית: adaru): התהליך שבו היו מפרידים את הגרגרים מן השיבולים באמצעות חבטות במקל או במורג – לוח עץ ועליו אבנים חדות. בחודש אדר חל חג פורים – והוא נזכר בשמו (ובמספרו) כמה פעמים במגילת אסתר, לדוגמה (פרק ט פס' 1): "וּבִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ (=בחודש ה-12) הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר…"

ניסן – הוא ניצן (באכדית: nisanu), חודש האביב על פי עונת השנה, חודש הלבלוב והפריחה. חודש ניסן נזכר גם הוא במגילת אסתר (פרק ג פס' 7): "בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן… הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן."

אייר – פירושו אור (באכדית: ayaru), והוא מציין את מזג האוויר האביבי ואת אור השמש.
חודש זה נמנה עם חמשת החודשים ששמותיהם לא נזכרים בספרי התנ"ך: תשרי, מרחשוון, אייר, תמוז ואב.

סיוון – פירושו סימן (באכדית: siwanu), והוא נזכר, במספרו (החודש השלישי) ובשמו, במגילת אסתר (פרק ח פס' 9): "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי הוּא חֹדֶשׁ סִיוָן… וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה מָרְדֳּכַי…"

תמוז – נקרא על שמו של הָאֵל הבבלי תמוז, אֵל הפריון והפריחה, שעל פי אמונת הבבלים היה מת בתחילת כל קיץ, עם נבילת הצומח, ושב ומתחדש אחרי הגשמים. הָאֵל תמוז נזכר במקרא (יחזקאל פרק ח פס' 14): "וְהִנֵּה שָׁם הַנָּשִׁים יֹשְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת הַתָּמוּז."

אב – פירושו קָנִים (באכדית: abu), והוא מציין את הפעולה החקלאית של כריתת קנים שהייתה מקובלת במזרח הקדום בחודש זה. בלוח העברי חודש אב מסמל את החורבן הלאומי, ולכן נוהגים להוסיף לשם החודש מילת נחמה – "מנחם אב".

אלול – פירושו טיהור וכפרה (באכדית: elulu). נראה שגם בבבל העתיקה היו בחודש זה מנהגים של חשבון נפש וכפרה על חטאים. ויש הסבורים שאלול פירושו קציר – והוא נקרא כך על שם עונת הקציר שמסתיימת בחודש זה. חודש אלול נזכר בספר נחמיה (ו 15) – בשמו (אך לא במספרו): "וַתִּשְׁלַם הַחוֹמָה בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לֶאֱלוּל ."

העשרה - קישורים

תוכנת קלוח המציגה את הלוח העברי והכללי, לא רק בימינו – אלא גם לפני אלפיים שנה ובעוד אלפי שנים, ובה פרטים על זמנים במהלך היום, לפי הלוח העברי (עלות השחר, חצות היום, שקיעה, חצות הלילה, זמני תפילה) ועוד- באתר

נוסחה להמרת תאריך בלוח העברי ללוח הכללי – ולהיפך, באתר שורש:

מאמר של הרב שי פירון, "בואו נשתמש בלוח העברי" – באתר כיפה

מאמר של יהודה אינזברג על לוח השנה, ובו הסברים על חישוב אורך החודשים והשנים המעוברות – באתר דעת

מאמר של הרב ד"ר עמנואל יעקובוביץ על השינויים בלוח העולמי (האזרחי) וסכנתם ליהדות – באתר דעת

על מנהגי ראש חודש בעדות ישראל ממזרח וממערב – באתר דעת