שמעון בר כוכבא
מנהיג צבאי ומדיני של המרד ברומאים (המאה ה-2 לספירה). תעודות ואיגרות ששלח ללוחמיו התגלו במערות מדבר יהודה. מותו של בר כוכבא (135 לספירה) ונפילת ביתר ציינו את כישלון המרד.
מנהיג המרד ברומאים (132 – 135), שנקרא (בארמית) בר כוכבא – בן כוכב – בפי תומכיו, ובן כוזיבא (מלשון כזב ואכזבה) – בפי מתנגדיו (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צז עמ' ב; תלמוד ירושלמי, מסכת מעשר שני, פרק א הלכה א – ועוד). אין בידינו פרטים על תולדות חייו ועל מעשיו עד לתקופת המרד. ממצאים שנתגלו במערות מדבר יהודה כוללים מסמכים – תעודות ואיגרות ששלח בר כוכבא ללוחמיו. מן המסמכים עולה כי בר כוכבא היה מצביא מוכשר בעל יכולת ארגונית, וכי הוא שימש גם כמנהיג צבאי וגם כמנהיג מדיני. על גבי מטבעות מתקופת המרד נמצאה הכתובת "שמעון בן כוסבא נשיא ישראל", ומכאן נראה ששמו המקורי היה בן כוסבא (ולא בר כוכבא).
בספרות חז"ל מתואר בר כוכבא כגיבור שניחן בכוח גופני יוצא דופן אך גם כאיש קשה ורגזן, שהנהיג משמעת קפדנית בקרב לוחמיו ותנאי קבלה קשים ואף אכזריים (כגון: קטיעת אצבע). "ברור שכל אלו הן מסורות אגדה מאוחרות, העטויות נופך אמנותי והגזמות מופלגות".1
עם זאת, התיאורים מלמדים משהו על אופיו ותכונותיו של בר כוכבא. מחכמי התקופה, היה רבי עקיבא התומך העיקרי בבר כוכבא. רבי עקיבא נחשב למנהיגו הרוחני של המרד והוא ראה בבר כוכבא את המלך המשיח. רבי יוחנן בן תורתא חלק עליו.2
בר כוכבא נהרג ככל הנראה בקיץ של שנת 135, ועם מותו ונפילת ביתר הסתיים המרד.3
התנועה הציונית אימצה את בר כוכבא כסמל לגבורה יהודית בארץ ישראל; דמות של לוחם חופש אמיץ ונועז שקרא תיגר על הקיסרות הרומית במאמץ נואש לשחרר את הארץ מעול השלטון הזר: "הוא היה גיבור, הוא קרא לדרור, כל העם אהב אותו…" (מתוך שיר שכתב לוין קיפניס).