על החדר והתלמוד
"החדר נעשה בעינינו לסמל הַשִׁמְצָה ואי-הניקיון, שלשמעו תאחז אותנו פלצות,
המלמדים – לסמל עַם-הארצות והגסות.
הצליחה הסיסמה של בית הספר החדש: חס וחלילה להזכיר בשמו של החדר!
אבל לחינם חושבים כך.
גם החדר היו לו כמה מן היסודות הבריאים, הדרושים לכל בית ספר,
והצורות שלבש לא נבעו מתוך הפרינציפים הפנימיים שבו.
הקלקולים באו מתוך תנאי הזמן והמקום.
הלא אין זה מיסודותיו של החדר, שהרבי יהיה דווקא בור ועַם-הארץ,
והעז תהיה מלחכת את תבן הגג של החדר,
והילדים ילמדו דווקא "תזריע מצורע" ומסכת "כתובות".**
גם איסור לימודי החול אף הוא אינו כלל מן הפרינציפים של החינוך העברי.
ואחרי כל אלה צריך להודות, שחדרנו עמד למעלה מבתי הספר של הנכרים,
ובמובן הדתי והמוסרי עלו ה"ישיבות" על כל יתר בתי הספר של הגויים.
– – – – – –
חכמי התלמוד קראו לחדר העברי אסכולה.*** אסכולה וחדר – חד הם.
היסודות הבריאים של חדרנו יכולים לשמש בסיס ליסוד בית הספר החדש…"
* חיים נחמן ביאליק, על החדר והתלמוד: נאום בנעילת הוועידה הראשונה של "חובבי שפת עֵבֶר" ("תרבות") , מוסקבה, אייר תרע"ז – 1917.
** ביאליק מציג שתי דוגמאות לתוכני לימוד שאינם מתאימים לילדים צעירים ובכל זאת נלמדו בחדר: שתי פרשות בספר ויקרא – תזריע-מצורע – העוסקות בנגעים ובמחלות, בדרכי זיהויים, בטומאותיהם ובדרכי ההיטהרות מהם; מסכת כתובות – מסכת במשנה ובתלמודים העוסקת בפרטי ההלכות הקשורות לכתובה.
*** כגון: שמות רבה, פרשה ט סימן ו.