תלמוד בבלי

כשם שאונאה במקח וממכר כך אונאה בדברים
לא יאמר לו בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה ליקח
אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים
אם הוא בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך שנאמר (שמות כב, כ) וגר לא תונה ולא תלחצנו:

גמ'

ת"ר (ויקרא כה, יז) לא תונו איש את עמיתו באונאת דברים הכתוב מדבר
אתה אומר באונאת דברים או אינו אלא באונאת ממון
כשהוא אומר (ויקרא כה, יד)וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך הרי אונאת ממון אמור
הא מה אני מקיים (ויקרא כה, יז) לא תונו איש את עמיתו באונאת דברים
הא כיצד אם היה בעל תשובה אל יאמר לו זכור מעשיך הראשונים
אם היה בן גרים אל יאמר לו זכור מעשה אבותיך
אם היה גר ובא ללמוד תורה אל יאמר לו פה שאכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים בא ללמוד תורה שנאמרה מפי הגבורה
אם היו יסורין באין עליו אם היו חלאים באין עליו או שהיה מקבר את בניו אל יאמר לו כדרך שאמרו לו חביריו לאיוב (איוב ד, ו) הלא יראתך כסלתך תקותך ותום דרכיך זכר נא מי הוא נקי אבד
אם היו חמרים מבקשין תבואה ממנו לא יאמר להם לכו אצל פלוני שהוא מוכר תבואה ויודע בו שלא מכר מעולם
ר"י אומר אף לא יתלה עיניו על המקח בשעה שאין לו דמים שהרי הדבר מסור ללב וכל דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך
א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי גדול אונאת דברים מאונאת ממון שזה נאמר בו (ויקרא כה, יז)ויראת מאלהיך וזה לא נאמר בו ויראת מאלהיך
ור' אלעזר אומר זה בגופו וזה בממונו
רבי שמואל בר נחמני אמר זה ניתן להישבון וזה לא ניתן להישבון
תני תנא קמיה דרב נחמן בר יצחק כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים
א"ל שפיר קא אמרת דחזינא ליה דאזיל סומקא ואתי חוורא

מתוך: תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא דף נח.

מתוך אתר ויקיטקסט הטקסט מוגש בכפוף לרישיון Creative Commons ייחוס-שיתוף זהה 3.0