מהי חברת מופת?

 לפניכם מקורות שונים המלווים בשאלות מנחות.

מקור 1: א.ד. גורדון, "החלום ופתרונו", 1909

חלום חלמנו אני ואתם, אחי ואחותי, ופותר אין אותו, חלום ישן הוא, כימי צאתנו מן הגולה, אלא שאתם שכחתם אותו או לא ביררתם אותו לכם, ואני לא סיפרתי לכם. וגדול הוא החלום, גדול כחללו של העולם, שאנחנו נושאים את נפשנו אליו, אלא שאני לא אזכיר לכם ממנו הפעם אלא קטע אחד קטן: 

ועתה שמע נא אחי, ותשמע נא אחותי את חלומי, וזכרתם כי גם אתם חלמתם כמוני. 

בחלומי–והנה אני בא אל הארץ. והארץ עזובה ושוממה ונתוּנה בידי זרים, והחורבן מחשיך את אור פניה ומשחית את רוּחה, וממשלת זרים מנוולתה. ורחוקה ממני וזרה לי ארץ אבותי, וגם אני רחוק ממנה וזר לה. והקשר האחד, המקשר את נפשי אליה, והזֵכֶר האחד, המזכיר לי כי היא אמי ואני בנה  הוא–כי גם נפשי שוממה כמוה, ובת-קול יוצאת מן החרבות ואומרת: 'בן-אדם! התבונן בחרבות האלה, והתבונן עוד, ואל תעלים מהן עין. וידעת, והוספת בינה על אשר אתה יודע, כי החורבן הוא חורבן נפשך, והמשחית הוא המשחית אשר בחייך, אשר חיית בארצות זרים ואשר דבקו בך עד כה. זכור זאת, כי לגורלך אתה עומד בזאת! והיה כי תוסיף להתבונן ולהתעמק, וראית, כי מתחת לחרבות עוד גחלת יתומה לוחשת, אשר ניצלה במסתרים מרוח החיים ההם, ורוח הארץ נושבת בה להחיותה. והיה כי תעזוב כָּלָה את החיים ההם, אשר יצרו אחרים, כאשר עזבת את ארצם ובאת לברוא לך פה חיים חדשים, חיים שלך–ושבה הגחלת וחיתה, ושבה והיתה לשלהבתיה, ושבת אתה וחיית, ושבו עַמך וארצך וחיוּ'… 

ואני מרגיש את החיים ההם, … מן האלף-בית אני מתחיל את החיים, אינני משנה, אינני מתקן, כי אם עושה הכל מחדש. והדבר הראשון, הפותח בראשונה את לבי לחיים, אשר ידעתי כמוהם, היא העבודה. לא עבודה לשם מחייה ולא עבודה לשם מצווה. כי אם עבודה לשם חיים– עבודה, אשר אור חדש נוגה עליה. אשר ראיתיה, והנה היא אחד מחלקי החיים, משרשיהם היותר עמוקים. ואני עובד… 

ומוזר הוא הדבר אשר אני עושה, ועמוק ומופלא מאוד. וקשה היא הדרך אשר בחרתי, ורחוקה ונעלמה מעין רואים. וההולכים בדרך החיים ההם ואשר הלכו עמי, מרחוק, מנגדי עמדו, ואין איש אתי, ורבים מתלחשים עלי, ורבים נדים לי ומרחמים עלי, ורבים קוראים לי מרחוק: 'אנה אתה בא, אומלל! הלא דרכך דרך חושך, תוהו ולא סדרים, הלא מגמת פניך לאחור ולא לפנים! או התאמר לשנות דרך עולם, לעבור חוּקות עולם, אשר לא לעבור? התאמר לאדם: אֵל אתה ולא אדם, לא קרוץ מחומר? הלא לשווא עמלך, להבל ולריק תכלה כוחך, ראה, הלא בדד אתה, ובדד תיפול שדוּד בחבלי דמיונותיך וחלומותיך'… 

ואני מוסיף להתבונן באשר צוּותי לאור הגחלת, ההולכת הלוך ואור. והנה בכל אשר אוסיף לעבוד, לעמול, לסבול–אין טיפה מדמי, אין משהו מכוחי, ממוחי, אבודים חינם, כי כל טיפת דם–שביב אש וכל משהו של כוח ומוח–ניצוץ אור לנפשי השבה לתחייה. עוד מעט–והנה הנך גם אתה, אחי עמדי, עובד וחי כמוני. ולאחרונה–והנה עמנו גם אחותנו, אשר לא ראיתיה מיום התעורר ישראל, וכראותי אתכם, את שניכם יחדיו, עובדים וחיים יחדיו, ותחי רוּחי. ואׁמַר: אתם תבנו את בית ישראל, אתם תמצאו את הדרך לאשר נשאנו את נפשנו, לאשר נשא ישראל את נפשו בימים מקדם ואשר ישאֵהוּ רוחו ללכת בימים יבואו–אתם תחַיו את חיי ישראל, והחיים יהיו כמעיין המתגבר וכנחל שוטף, והלכו הלוך והתחדש, הלוך והתגבר, הלוך ושטוף הלאה, הלאה, הלאה… 

האמנם טעיתי? האמנם לא לכם פתרונים, אחי ואחותי?!… 

 

שאלות לליווי עיון במקור: 

• מתי "החלום" נכתב? איזו תקופה זו בארץ? 

• כיצד החלום משמש כגשר בין העבר לעתיד בטקסט?  

• לאלו מחוזות שונים "החלום" לוקח אתכם? 

• איזו מציאות מתאר א.ד.גורדון? 

• מה הפיתרון שגורדון מציע? איזה סוג של פיתרון זה? 

• האם הפיתרון מוצע לקולקטיב או ליחיד? 

• האם לדעתכם החלום בטקסט הוא אוטופי או ריאלי? נמקו, תוך התייחסות לטקסט.  

• האם יש לכם "חלום קולקטיבי" שאתם שותפים לו? במה הוא שונה או דומה למתואר בטקסט?  

 

מקור 2: הרב יצחק יעקב ריינס, ספר חותם תכנית, מספר ערכי המושגים, פרק ב, עמ' שיג, 1879  

לא בזה שיעלו אנשים יחידים מקִרבּה על מרומי פסגת העושר והקצינוּת תתרומם קרן המדינה, אם רק כלל אנשיה לא ידעו עוני ומחסור, ויד הדלות וההתמוטטות לא תכביד אוכפה עליהם אז תֵחשב למאושרה וצולחת. 

 

שאלות לליווי עיון במקור: 

• מהו הערך המכונן מדינה "מאושרה וצולחת" לפי הרב ריינס?  

• "אנשים יחידים מקרבה" מועמד אל מול "כלל אנשיה" – האם הרב ריינס מבכר את תפיסת המדינה כקולקטיב בו האחד דואג לשני על פני ערך אחר? מה דעתכם על כך? 

מקור 3: עולמו של ז'בוטינסקי – מבחר דבריו ועיקרי תורתו, 'השאלה החברתית', הירדן, 21.10.1938, עמ' 67 

יחיד – זהו המושג העליון ביותר, הערך הגדול ביותר. היחיד הוא היצירה העילאית של הטבע. היחיד הרי נוצר "בצלם וכדמות אלוהים". …
המסורת שלנו אומרת: בראשית ברא אלוהים את היחיד. המדינה צריכה לשרת את היחיד, ולא להיפך. המסורת היהודית מייצגת השקפה זו. היחיד הוא הכול, בכוחו להשיג את התכונות העילאיות ביותר. בכוחו להגיע לכל המעלות של האלוהות. רק האלמוות הוא המבדיל בינו לבין האלוהים. הרי במסורת שלנו נמצא הסיפור הידוע בדבר מאבקו של האדם באלוהים, כשהאדם יצא כמנצח ממאבק זה ("כי שרית עם אלהים … ותוכל").
האדם נועד להיות חופשי. רק במקרים יוצאים מן הכלל מותר להופכו לחלק של מנגנון. אומה, עם – הריהם חברה היכולה במקרה של צורך ליהפך למכונה. לא פעם נחוץ הדבר: עורכים מלחמות והפיכות כדי להשיג – חרות. …
דעה מוטעית היא זו האומרת, שממשלה הנשענת על רוב – פירושה ממשלה דמוקרטית. תפיסה כזאת היא תוצאה של התפתחות היסטורית, של מאבקים בממשלות שהתנהלו על ידי מיעוט – אך אין זו דמוקרטיה אמיתית.
דמוקרטיה פירושה חופש. גם שלטון הנתמך על ידי רוב יכול לשלול את החופש. ובמקום שאין ערובות לחופש הפרט – שם אין דמוקרטיה.
את הניגודים הללו מן הדין למנוע. במדינה היהודית יהיה צורך להגיע לצורת משטר אשר בו המיעוט לא יהיה חסר הגנה.
מטרתה של הדמוקרטיה היא להבטיח למיעוט השפעה על מהלך העניינים של המדינה. סוף-סוף מיעוט אינו מורכב אלא מיחידים, שנבראו "בצלם וכדמות אלוהים". 

 

שאלות לליווי עיון במקור: 

• איזה ערך מעלה ז'בוטינסקי על נס? אם היינו צריכים להכליל את דבריו של ז'בוטינסקי לתפיסה קיימת – מהי הקטגוריה שהייתם בוחרים? מדוע? 

• מה היחס בין הפרט לחברה – לפי תפיסה זו? מה התפקיד של היחיד במדינה? 

• כיצד התפיסה הזו "מסתדרת" עם התפיסה של א"ד גורדון?  

• האם בסיפור המסורת שלנו אכן נאמר: "בראשית ברא אלוהים את היחיד"? עיינו בבראשית א, כז.  

• מדוע בוחר ז'בוטינסקי להיתלות במסורת ל"הוכחת" דבריו?  

• מה הפירוש של ז'בוטינסקי לדמוקרטיה?  

מקור 4א: רחל שז"ר (כצנלסון) -מסות ורשימות, 'דוב ורבקה', 1939, עמ' 280-281 

מה תלויה רמת חייה של תנועה ברמת הקשרים האינטימיים שבין אנשיה! איזו פנים אחרים יש לתנועה היונקת גם מאהבה שבמשפחה, גם מן הרֵעות המלכדת קבוצת חברים. חוגים קטנים אלה, אשר אור יחסים אישיים מאיר מהם, שופכים את אורם על התנועה, הם ערובה נגד כשלונותיה, הם מושכים חוט של חן עליה בעיני העולם, הם הופכים צו ציבורי לחוויה אישית.
 

מקור 4ב: רחל שז"ר (כצנלסון) – מסות ורשימות , 'ביום סיכום', לרגל חצי יובל להסתדרות, 1945, עמ' 295 

אם גם נקרא בשם את כל מפעליה וחידושיה של ההסתדרות ולא נפסח על אחד מהם, עדיין לא נרגיש שאמרנו את העיקר. כי לא במפעלים ולא בהישגים עיקרי ההסתדרות – היא קשרה את אנשיה בעבותות חייהם האישיים. נעוריהם, צמיחתם, פעלם, ראייתם את העולם ואת עמם, במלה אחת – חיי-אדם שלהם שלובים בה. … נאבקנו עם יצר האדם, אמרנו לחבר שיוותר על שלו למען האחר ובנינו תאי אדם ערבים זה לזה. 

 

שאלות לליווי עיון במקור: 

• בשני הקטעים שלפניכם, אלו ערכים מעלה על נס רחל שז"ר? האם לדעתכם, מתקיים מתח בין ערכים אלו? 

• לאיזה מקור או אילו מקורות אחרים אתם יכולים לקשור את דבריה? 

 

מקור 5: יגאל אלון, נאום טקס חלוקת פרס ישראל, יום העצמאות 1973 

כדי לבנות כאן חברת מופת צודקת, שבמרכזה ניצב האדם, עלינו להבטיח בו זמנית ארבע חירויות:  

1. חירות מעוני,  
2. חירות מעושק, 
3. חירות מנחשלות,  
4. וחירות מבערות.  

כדי להגיע לכך, אין די בהבטחת שוויון נייטרלי של הזדמנויות וסיכויים. רק מערכת פעילה ומכוונת, הבאה להבטיח מראש את הערבות ההדדית, תוכל למנוע את הקיטוב החברתי בחברה הישראלית, עם כל השלכותיו המסוכנות על איכותנו ועוצמתנו.  

גדולתה של הציונות המגשימה היתה תמיד בכך, שדגלי הגאולה הלאומית, ההחלמה החברתית והתחייה התרבותית, היו בידיה לדגל אחד. מעולם לא פקפקנו שאנחנו עם אחד. הגיעה העת, לעשות כל שביכולתנו כדי שנהיה גם חברה אחת. חברה מפוצלת וחלשה, משמעה – עם מפוצל וחלש. וכן להיפך. לפנינו כלים שלובים שלא ניתנים להפרדה, כשם שדמוקרטיה אמיתית אינה ניתנת לחלוקה. והדמוקרטיה אמיתית רק כאשר היא תלת מימדית: פוליטית, חברתית ותרבותית בעת ובעונה אחת.

 

שאלות לליווי עיון במקור: 

• מהו הקונפליקט שמציב בפנינו יגאל אלון ביצירת חברת מופת? התעכבו על הקשיים 

• גם יגאל אלון וגם ז'בוטינסקי מדברים על "דמוקרטיה אמיתית" כל אחד מהם מדגיש פן אחר בדמוקרטיה האמיתית – מדוע חשוב לשניהם לקטלג את דבריהם תחת הכותרת "דמוקרטיה אמיתית", מה ההבדל ביניהם? אלו ערכים עומדים זה לצד זה בדבריהם?