החלוץ

ארגון עולמי של צעירים יהודים, שהכשירו את עצמם לעליה לארץ-ישראל, לעבודה ולהתישבות בה. קבוצה ראשונה התארגנה בשנת 1905 בעיר אודסה. בשנת 1911 התארגן "החלוץ" בארצות-הברית. אך ההתארגנות הגדולה בה"חלוץ" היתה בשנת 1917 ברוסיה ובארצות מזרח-אירופה. בין מייסדי "החלוץ" ברוסיה והרוח החיה בו היה יוסף טרומפלדור, שעבד בארץ-ישראל ופעל להקמת הגדודים העבריים. חניכי "החלוץ" היו יסוד חשוב ועיקרי בעליה השלישית, שהזרימה דם חדש בחיי תנועת העבודה וההתישבות בארץ-ישראל.

ועידת-היסוד של הארגון העולמי של "החלוץ" נתקיימה בשנת 1921 בעיר קרלסבד שבצ'כוסלובקיה. רבבות צעירים יהודים התארגנו בתנועת "החלוץ", שיסודותיה היו: חובת הכשרה גופנית ורוחנית לחיי עבודה וכיבוש השממה בארץ-ישראל, חובת ההגשמה האישית, תרבות ושפה עברית וכו'. בחוות-ההכשרה וקיבוצי-ההכשרה רוכזו החלוצים לפני עלייתם לארץ. רבבות חלוצים עלו בדרכים שונות – אם ברשות השלטונות הבריטיים לפי סרטיפיקט, ואם בעליה ובהעפלה שלא ברשות.

מחוות-ההכשרה ומקיבוצי-ההכשרה נציין את חוות גרוחוב שליד ורשה שהוקמה בשנת 1919; קואופרטיב של חלוצים בליטא, שהוקם בשנת 1920; חוות תל-חי שבקרים (הוקמה ב-1922); חוות "השומר הצעיר", שהוקמה ב-1928 בעיר צ'נסטוחוב; חוות "מסדה" של תנועת "גורדוניה" ברומניה, שהוקמה ב-1928 ועוד.

בשנת 1923 התפלג "החלוץ" ברוסיה, בשל הבדלי השקפות על צורת ההתישבות בארץ-ישראל – קיבוץ או מושב-עובדים. "החלוץ", שצידד בקיבוץ, הוכר על ידי הקומוניסטים ואף ניתנה לו אפשרות לפתוח חוות-הכשרה: תל-חי, מעיין, משמר, ביל"ו ועוד. "החלוץ", שצידד במושב-עובדים ונקרא "החלוץ העמלני", ירד למחתרת. אולם לא עברו אלא מספר שנים ובעקבות רדיפות הקומוניסטים את הציונות פורק גם "החלוץ" הליגאלי (1928) ונסגרו חוות-ההכשרה שלו. חבריו, שלא נכלאו ולא נשלחו לארץ גזרה, חזרו ונתאחדו עם "החלוץ העמלני".

בשנת 1926 נתקיימה בדנציג ועידה עולמית של "החלוץ" ונקבעו הנחות-היסוד של התנועה החלוצית – עבודה עצמית, שפה עברית ותרבות עברית, קשר עם הסתדרות העובדים הכללית בארץ-ישראל והשתתפות בכל מפעלי ארץ-ישראל העובדת בתפוצות הגולה.

המרכז העולמי של "החלוץ" היה בוורשה, בירת פולין. בה גם הוקמה הוצאת הספרים "יסודות" ויצא לאור דו-שבועון עברי "העתיד". הוקמו חוות-הכשרה וקיבוצי-הכשרה לחלוצים המתעתדים לעלות לארץ-ישראל. סניפים של "החלוץ" נפתחו ופעלו בארצות רבות ומספר חברי "החלוץ" בעולם בפרוץ מלחמת-העולם השניה בשנת 1939, הגיע למאה אלף בערך.

מכת-מוות הונחתה על התנועה החלוצית בתקופת השואה. רבים נמלטו בתקוה להגיע לארץ-ישראל. על פעילי התנועה הוטל לשוב לשטח הכיבוש הנאצי, כדי לחדור אל ריכוזי היהודים ואל הגיטאות ולפעול במחתרת. הוקמו בתי-נוער ובוצעה פעולת עזרה חשובה לסובלים ולנדכאים. כאשר הוקמו ארגוני המרי והמרד עמדו בראשם פעילי התנועות החלוציות. בכל ארצות הכיבוש פעלו חברי "החלוץ" במחתרת, העבירו יהודים אל מעבר לגבולות, שמרו על קשר, עשו למען העזרה ההדדית. בתום מלחמת-העולם השניה עשו חברי "החלוץ" – בעזרת שליחי החטיבה היהודית הלוחמת שבאו מארץ-ישראל – לחידוש התנועה החלוצית בארצות ששוחררו מעול הכיבוש הנאצי. נוסדו קיבוצים, בתי ילדים, מטבחים זולים וכיוצ"ב. כן אורגנה בריחה המונית ויציאה אל מחנות בגרמניה ובאוסטריה, מהן עלו שרידי העקורים ופליטי השואה ושרידי מחנות המוות לארץ-ישראל בעזרתם ובהדרכתם של אנשי הבריחה וההעפלה.

המסגרת הכללית והאחידה של "החלוץ" איננה עוד; אך ליד ההסתדרות הציונית פועלת "מחלקת הנוער והחלוץ".