הנרייטה סולד

הנרייטה (גם: הנריטה) סולד (גם: סאלד) (1945-1860) מנהיגה ציונית-אמריקנית, סופרת, מחנכת ועובדת סוציאלית. ממקימות הדסה – הסתדרות הנשים הציוניות בארצות הברית. עלתה ארצה בשנת 1920, והייתה ממניחי התשתית למערכת הרפואה הציבורית ולשרותי הסיעוד והרווחה בישראל. משנת 1933 עמדה בראש ארגון עליית הנוער, שעסק בהצלת ילדים ונוער, בעלייתם ובחינוכם. נפטרה ונקברה בירושלים.

ארץ ישראל בשבילי

מרכז של תרבות יהודית שיהווה מקור השראה לכל היהודים, ומקלט לאלה הנתונים במצוקה וברדיפות.

המסר

בארץ ישראל קיים הפוטנציאל ליצירת חיי רוח יהודיים משולבים בהתלהבות ובתקווה. רק ציונות מעשית, הנעשית בארץ ישראל, יש בכוחה להגשים את החלום של גאולת היהדות.

חומר רקע נוסף

הנרייטה סולד נולדה בארצות-הברית, ומגיל צעיר התבלטה ביכולותיה האינטלקטואליות. אביה שהיה רב קהילה, דאג שהיא תרכוש השכלה כללית ויהודית. סולד הייתה התלמידה הראשונה בבית המדרש לרבנים של התנועה הקונסרבטיבית (על תנאי, כמובן, שלא תוסמך לרבנות). כמו כן הייתה מזכירת המערכת של "החברה היהודית להוצאה לאור", ועסקה בכתיבה, בעריכה ובתרגום. בשנות השמונים של המאה ה-19 הקימה בית ספר ערב למהגרים יהודים שהגיעו לארצות-הברית ממזרח אירופה, עובדה שסייעה להם להיקלט בארצות-הברית.

סולד ביקרה לראשונה בישראל בשנת 1909. בביקורה הזדעזעה מהתנאים הקשים, מהעוני ומהזוהמה ששררו בארץ. בעקבות ביקורה הקימה את "הדסה – הסתדרות הנשים הציונית בארצות הברית", והייתה נשיאת הארגון שנועד לסייע ליישוב היהודי ולמפעל הציוני בארץ ישראל. בשנת 1920 עלתה ארצה, וניהלה את הפעילות הרפואית ואת שירותי הרווחה של "הדסה". היא הקימה את בית הספר הראשון לאחיות בארץ, את המרפאות הציבוריות, בכל רחבי הארץ, שהיו התשתית למערכת הרפואית בישראל ואת בית הספר הראשון לעבודה סוציאלית. משנת 1927 ניהלה את מחלקת החינוך והבריאות בהנהלה הציונית, ואחר כך ניהלה את פעולות העזרה הסוציאלית מטעם הוועד הלאומי. משנת 1933 עמדה בראש "עליית הנוער", ארגון שהעלה לארץ בני נוער שנמלטו מן הנאצים, קלט אותם בארץ, וחינך אותם בקיבוצים, בכפרי נוער ובפנימיות. הנרייטה סולד זכתה לכינוי "אם היישוב". כהוקרה לפעילותה הענפה נקבע "יום האם" ב-ל' שבט, הוא יום פטירתה (ובשנים האחרונות הוסב ל'יום המשפחה').

סולד פיתחה תפישה רוחנית של הציונות, שדגלה באהבה למורשת התרבות היהודית, ולפיה ייעודה ההיסטורי של הציונות הוא – איחוד העם היהודי עם היהדות. היא טענה שהעם היהודי עומד בפני קרע פנימי, ושיש להתמודד עם סכנה זו באמצעות חידוש ושחזור השיטה התלמודית בדרכים חדשות. לשם כך על הציונות להדגיש את ההתחדשות היהודית, ולטפח את התפקיד היצירתי שממלאת הקהילה היהודית בארץ ישראל.

סולד האמינה בלהט שהציונות היא הדרך היחידה להגן על המשמעות המוסרית של חיי הדת, ועל הרמה המוסרית, הרוחנית והאינטלקטואלית של העם היהודי. היא ראתה את התרומה העתידית של ארץ ישראל לא רק לאלה שיבחרו לחיות בה, אלא גם לאלה שיחיו מחוצה לה בארצות של רווחה וחירות. גם הם יקבלו השראה והעשרה רוחנית מהמרכז שיתבסס על מסורת יהודית ועל האידיאל של אחרית הימים.

סולד (סאלד), הנרייטה (1945-1860) I  ציירה: עיינה פרידמן

מתוך פרוייקט "פרופיל תל אביבי" 2005,