שיר תשרי

"שיר תשרי" עוסק בשלל האירועים הקשורים לתחילת השנה היהודית (כפי שהיא משתקפת בחודש תשרי), אך ייחודו של השיר נובע מהצמדתו למחזור החיים החקלאי האופייני לחודש תשרי בארץ ישראל. שפירא משתמשת בשלל הסממנים של חודש תשרי גם כדי לתאר מערכות יחסים בין בני אדם לבין עצמם ובין בני אדם לטבע ולכוחות נעלים. 

השמים משתנים
לעיני החקלאים.
השכנים מתכוננים
לימים הנוראים.

השיר נפתח בתמונה של שמים ה"משתנים לעיני החקלאים". לאחר תקופת הקיץ השחונה, שינוי השמים הוא דבר מבורך לחקלאים הנזקקים לגשם. בהנגדה לחקלאים, תשומת הלב עוברת לשכנים ה"מתכוננים לימים הנוראים". החקלאים והשכנים אינם חברים באותה קבוצה, והשיר למעשה מותח ביניהם קו. המשותף לשניהם הוא שינוי השמים; בעיני החקלאים שינוי השמים משמעו שינוי העונה החקלאית וציפייה לגשמים שיקבעו את הצלחת יבולי השדה, ואילו השכנים הדתיים או המסורתיים מתכוננים ל"ימים הנוראים", שבהם על פי המסורת היהודית נפתחים שערי שמים לתפילות האדם, טרם ייקבע גורלו לשנה הקרובה בראש השנה וייחתם ביום הכיפורים. 

מישהו חושב עליך
ורושם את מעשיך.
בוא הביתה במהרה
עם הרוח הקרירה
בוא הביתה במהרה

בסיום הבית נדמה ששפירא עוברת מתיאור עולם כללי אל האישי. היא ממענת את השורות אל מישהו ומבקשת ממנו שישוב "הביתה במהרה". אך קריאה צמודה מגלה שגם כאן יוצרת שפירא קישור מרתק בין העולם האישי לתפיסות מהמסורת היהודית.
מה שמתחיל בשורה תמימה, רומנטית וכמעט נאיבית כ"מישהו חושב עליך", הופך להיגד שיכול להישמע כאזהרה שכל המעשים נרשמים בפנקס לקראת יום הדין, ושמישהו "רושם את מעשיך".
השורה החותמת את הבית מרתקת. שפירא לא מפרטת מי זה שעליו חושבים ומעשיו נרשמים; כמו בימאית קדימונים מיומנת, שפירא מותירה חלקים שלמים מהסיפור מחוץ לתמונה. מאין הוא ישוב? מדוע הלך? מגוון שאלות שמעוררת את סקרנות המאזין ומותירות כמה פרשנויות אפשריות. האם מדובר על קריאה לאהוב שיחזור, או אולי קריאה לאדם שישוב מחטאיו לקראת יום הדין?
השיר בנוי במתכונת הבלדה העממית שבה השורה האחרונה (ה'רֶפְרֵן', באנגלית refrain) חוזרת על עצמה ומהווה מעין פזמון. מסורת עתיקה זו שימשה משוררים ופייטנים רבים לאורך הדורות – משמואל הנגיד ועד בוב דילן. במסורת הפיוטים והתפילות, הרֶפְרֵן נועד להיאמר פעמיים – פעם אחת על ידי הפייטן ופעם שנייה על ידי קהל המשיב לפייטן וחוזר אחריו. הלחן של דני עמיהוד מדגיש את האלמנט הזה, והשורה האחרונה אכן חוזרת על עצמה פעמיים, גם כדי להדגיש את השורה המרכזית ("בוא הביתה במהרה") וגם כמסמנת את השיר בזיקה למסורת התפילות והפיוטים – מעין פיוט חדש לימים הנוראים. 

מנדרינות מבשילות
בפרדס במועדן.
המורות משתעלות
והולכות לישון מוקדם.

כבר ראיתי נחליאלי
ואולי זה רק נדמה לי
עוד חמסין נשבר אתמול
גם החופש הגדול
עוד חמסין נשבר אתמול
גם החופש הגדול.

שפירא מתבוננת במנדרינות המבשילות בשלהי הקיץ ומציינת שהן מבשילות במועדן, בבחינת עולם כמנהגו נוהג; "המורות משתעלות" מכיוון שהחזרה לבית הספר (לאחר חופשת הקיץ) דורשת מהן להשתמש בקולן ולאמץ אותו, ומפאת הצורך לקום מוקדם כדי להגיע לבית הספר בזמן "הולכות (המורות) לישון מוקדם". שפירא כותבת על דברים המוכרים לה היטב, שכן במקביל לעבודתה כפזמונאית הייתה מורה במשך שנים רבות.
הנחליאלי הוא ציפור שיר נודדת, שקיבל את שמו העברי (ממנדלי מוכר ספרים) מכיוון שהוא שוכן ומקנן לאורך גופי מים כגון נחלים. בישראל הפך הנחליאלי לסימן מובהק של החורף המתקרב, ועצם הופעתו מסמנת את תום הקיץ. אך בניגוד למנדרינות המבשילות במועדן, שפירא אינה בטוחה, ומוסיפה ש'אולי רק נדמה לה' שהיא 'ראתה כבר נחליאלי'.
החמסינים הנשברים וגם החופש הגדול מסמנים את תום הקיץ אך בו בעת גם מתכתבים עם הרעיון של הכנה לקראת הימים הנוראים – תם החופש הגדול, התלמידים שבים לבית הספר, והאדם חייב לתת את הדין על מעשיו. 

מה יקרה ומה יחלוף?
שואלים הכתבים,
כשלאורך כביש החוף
מתייצבים החצבים.
מה בעיתוני הערב הכותרת?
בוא הביתה במהרה
עם הרוח הקרירה
בוא הביתה במהרה
עם הרוח הקרירה

כמו בסיומה של כל שנה ולקראת השנה החדשה, העיתונאים מסכמים בגיליונות ראש השנה את השנה שחלפה ("מה יחלוף") ומנסים לחזות את העתיד ("מה יקרה"). אך שפירא יוצרת ניגוד בין סיכומי האדם ודעותיו לבין הטבע: "לאורך כביש החוף מתייצבים החצבים", ולא משנה מה קרה בשנה החולפת או מה יקרה בשנה הבאה – החצבים תמיד 'מתייצבים בשורה' לצד כביש החוף.
בניגוד להרבה שירים המנגידים את מעשי האדם מול הטבע כשתי אפשרויות המתנגשות זו בזו (האדם מסמן את הזמני מול הטבע המסמן את הנצחי), שפירא עושה הבחנה בין החצבים 'המתייצבים' לאורך כביש החוף תוך יצירת סינתזה בין האדם לטבע; לעומת עולם הרעיונות האנושי שהוא זמני (אותם הדברים שקרו ושעתידים לקרות שעליהם מדווחים העיתונים) – המנדרינות בפרדס, החצבים לאורך כביש החוף והמורות החוזרות לבית הספר הם דברים קבועים במחזור החיים הישראלי.
הפנייה אל האהוב והבקשה שישוב "הביתה במהרה עם הרוח הקרירה" מסמנות את תום תקופת הנדודים ואת תום הקיץ החמסיני והעקר. זו המשמעות של חודש תשרי בשיר – ההתכנסות בפרטי ובאישי, בחשבון הנפש שבין אדם לבין עצמו, בין בני זוג, בין אדם לטבע ובין אדם ליוצרו.