פרצופה של המדינה

המודעות בישרו – להקת 'תיסלם' מתפרקת. מאות בני נוער נהרו מכל הארץ לבאר שבע כדי לצפות בהופעת הפרידה של התופעה המוזיקלית שהסעירה את בני הנוער בישראל. מה שהחל כפרויקט של שלושה חברים ששירתו בגלי צה"ל הפך לתופעה שלא הייתה מוכרת בישראל – להקת רוקנרול שזכתה להערצה אדירה. 'תיסלם' הביאה אל המוזיקה הישראלית מוזיקת רוק שמחוברת אל הדברים שקורים מעבר לים, עם כל הסממנים של הופעות גדולות ומושקעות מבחינה טכנית, מבחינת הפירוטכניקה ומבחינת המעריצות הנלהבות. 'תיסלם' הלהיבו בתחילה את הקהל עם שירים שנגעו בעיקר בתחום היחסים שבינו לבינה, אך באלבום השני החלו להופיע טקסטים בעלי מודעות גבוהה יותר לחברה הישראלית. השיא הגיע בשיר 'חצבים פורחים' שנגע בדרך מתוחכמת וכמעט סודית במלחמת לבנון ובשכול שנוצר שבעקבותיה. ההצלחה נקטעה באיבה כש'תיסלם' התפרקו בשנת 1983.

בשנת 1990 התאחדה הלהקה מחדש והקליטה שני שירים חדשים ובהם השיר 'פרצופה של המדינה'. הרקע לכתיבת השיר היה ה'התרגיל המסריח', כפי שכינה יצחק רבין את המהלך הפוליטי שרקחו אריה דרעי ושמעון פרס כדי להפיל את ממשלת האחדות (בראשות יצחק שמיר) ולהקים במקומה ממשלת שמאל צרה. הייתה זו הפעם הראשונה שממשלה בישראל נפלה בשל הצבעת אי אמון בכנסת. התחושה בקרב הציבור הרחב הייתה שהפוליטיקה הישראלית הגיעה לשפל מוסרי, שבו הכול מותר במטרה להשיג את השלטון. באותה שנה שחררה להקת 'תיסלם' את השיר 'פרצופה של המדינה' שעסק בתחושת השינוי שחל בהנהגה הפוליטית בישראל מקום המדינה ולאורך שנות קיומה.

בשיר 'פרצופה של המדינה' מתוארת המדינה דרך עיניו של מנהיג-פוליטיקאי, אדם שאמור לכאורה להיות שליח ציבור, והשיר מעמיד את דמותו כפי שהפכה להיות אל מול האידיאלים שעמם הוא התחיל את מסעו.

הוא יצא בבוקרו של יום קיץ מתיש
נשק לאישה, חצה את הכביש,
מכונית מטופחת נהג מיומן
שועטים לבירה – יום חדש לעסקן הקטן.

השיר נפתח בהצגת מעמדו של האדם שבו עוסק השיר. התיאור מתחיל בבוקר "יום קיץ מתיש", שבו אדם ללא רבב נושק לאשתו, יש לו "מכונית מטופחת" ו"נהג מיומן", הוא חוצה את הכביש ונוסע לבירה, זו שגרת החיים שלו. הבירה מסמלת כאן את השלטון ואת הכוח, והנסיעה לשם אינה נסיעה כי אם שעטה, מסע כיבוש. בסוף הבית מתגלה מיהו האדם שמצטייר לכאורה כמנהיג על – "עסקן קטן", כלומר פיגורה משנית בעולם הפוליטיקה, לא שר ולא מנהיג, עסקן כזה שסוגר עסקאות מאחורי הקלעים, קומבינטור, מתווך שמביא ומוציא עבור הפוליטיקאים.

מחייג בנסיעה – ענייני מפלגה
ודואג לחלקו בפרוסת העוגה.
השיחה קולחת, הובטחו לו דברים
כבר שנים שהוא לא מייצג בוחרים.

הזמן חשוב לעסק, כבר בדרך הוא מחייג ומדבר ב"ענייני המפלגה", אלא שמיד לאחר מכן הוא "דואג לחלקו בפרוסת העוגה", כלומר ענייני המפלגה משניים והם רק הדרך של העסקן לגזור קופון למען הרווח הפרטי שלו.

העסקן מדגיש ש"הובטחו לו דברים", סביר להניח תמורת דברים שהבטיח לאחרים. כלומר מדובר פה ביחסים של שחיתות, יחסי תן וקח שבהם טובת הפרט באה על חשבון טובת הכלל. השורה החותמת מבהירה את מעמדו של האיש – "כבר שנים שהוא לא מייצג בוחרים", כלומר אפילו מטה הכוח הבסיסי שלו, זה שאיתו הוא הפך להיות עסקן כמייצג קהל בוחרים, אפילו זה כבר לא קיים, ועדיין הוא נמצא בעסקנות מכוח ההרגל.

מסמכים לעיון תקציבים לפיתוח
ועשן הסיגר לחלון הפתוח
הוא אומר לחבר מפלגה 'רגע גדליה
אולי תהיה השגריר באוסטרליה'.

אף על פי שהוא עסקן, כלומר מי שעוסק בענייני המפלגה ומסביב לה, מגיעים אליו "מסמכים לעיון" כאילו היה שר או בעל תפקיד ניהולי. למעשה עצם העובדה שמעמידים מולו "תקציבים לפיתוח" מעידה על חולי המערכת, שכן למה שעסקן פוליטי ידון במדיניות ציבורית? הסיגר שהוא מעשן הוא סמל סטטוס של יוקרה. מי שיכול להרשות לעצמו להשקיע מאות ואלפי שקלים בסיגרים, עושה זאת בין היתר כדי להפגין את העושר הרב ואת המעמד היוקרתי שבו הוא נמצא. וכך ממרומי תפקידו העסקני הוא יכול להרשות לעצמו לסדר לגדליה, חבר מפלגה, תפקיד של שגריר באוסטרליה. כך הוא מבטא את כוחו כמושך בחוטים, אף שהחלטה כזו אמורה להיות בידי שר החוץ האחראי על הסגל דיפלומטי.

הוא משקיף אל הנוף למדינה שאהב
אז מה אם בדרך שיקר וגנב,
פניו משתקפים בחלון בפינה
הפרצוף שלו הוא
פרצופה של המדינה…

הבית מתחיל בתיאור הנוף וציון העובדה שמדובר במדינה שהעסקן "אהב", בדגש על לשון העבר, כאילו שהאהבה שהייתה לו בעבר למדינה מבטלת את המעשים הרעים שעשה – "אז מה אם בדרך שיקר וגנב". הפנים שלו ש"משתקפים בחלון" הם "פרצופה של המדינה", כך הוא רואה את עצמו או כך רואה הדובר בשיר את העסקן, מדינה של עסקנים שבה כל אחד רואה קודם כל את טובת עצמו, והלכידות החברתית מתפוררת.

מסדרונות השררה וקומות בירוקרטיה.
תקציבים לישיבות על חשבון האינפלציה
הוא קיצץ בדקה שלושה מפעלים
וארבע מאות איש הפכו מובטלים.

בבית הזה השיר עובר לגלגול מתקדם יותר בחייו של העסקן. כאן מדובר באדם שנושא במשרה ציבורית ממשלתית, ככל הנראה שר. הוא מסתובב ב"מסדרונות השררה" וב"קומות הבירוקרטיה", מעביר "תקציבים לישיבות על חשבון האינפלציה". בשיר לא ברור אם מדובר בישיבות דתיות או בישיבות עובדים וניהול. בכל מקרה, הבחירה של האיש היא להעדיף את ההווה ואת השיקול הצר של רווח פוליטי על פני העתיד (הגדלת האינפלציה), ולאחר שהוא מעביר את התקציבים הוא מקצץ בזמן קצרצר שלושה מפעלים. אבל המפעלים אינם כרטיס משחק בלוח מונופול, מאחורי כל מפעל ומפעל יש משפחות רבות שמקור פרנסתן נגדע. כך הופכים להיות שלושה מפעלים ל-400 איש שנהיים מובטלים.

מדרימים במכונית – וילונות כחלחלים
הוא קופץ לביקור, הורים שכולים
הוא שכח שהטיף בעד מלחמה
הפרצוף שלו הוא
פרצופה של המדינה.

המכונית עם ה'ווילונות הכחלחלים' מסמלת את צבע השלטון והדגל, אבל במקביל גם מסמנת ואת העובדה שנוצרה הפרדה בין האיש לבין המציאות. אם בבית הראשון הוא עוד הסתכל על הנוף, כאן הווילונות חוסמים את המראה. הוא נוסע לבקר הורים שכולים, לכאורה מחווה עבור מי שהקריבו את היקר מכל בעד המדינה, אך הוא שוכח שהוא זה 'שהטיף בעד המלחמה' שבה נהרג הבן.
הפרצוף שלו, זה אשר אינו מקשר בין אמירותיו לתוצאות מעשיו, זהו פרצופה של המדינה.

הוא חשוב מקורב הוא יהיה ויהי מה.
זה הוא שיחליט אם תהיה מלחמה.
זה הוא שיקבע את חינוך ילדיך
הוא יקבע נהלים אתה תצא מכליך.

בלהט נואם לקהל מתרגש
אדמה גואלים במגל וחרמש
הצביעו נכון ואני מבקש..

הכוח בידיו של האיש אדיר. הוא יחליט אם תהיה מלחמה, כיצד יחונכו הילדים, והוא קובע את הנהלים שלפיהם יחיו האנשים במדינה, גם אם הנהלים האלה מוציאים את האדם הפרטי מכליו, הוא עדיין ייאלץ לחיות לפי הנהלים שהאיש קובע.

אבל כל זה נשכח כשהפוליטיקאי המיומן נואם לקהל המתרגש מאידאולוגיות ישנות, לגאול אדמה ב"מגל וחרמש", כפי שהיה לפני מאה שנה בתחילת הציונות. הבחירה בכלים חקלאיים המזוהים גם עם הדגל הרוסי מקשרת אותו בצורה כלשהי אל הלהט האידאולוגי של קום המדינה. בפועל הוא מרגיש שהוא מעל כולם ומעל כל אידיאל של גאולת אדמה ושוויון, אך עדיין הוא מבקש מהקהל ש'יצביעו נכון', כלומר הוא אומר להם שיש הצבעה נכונה ולא נכונה.

תנו לי כוח
תנו לצרוח
מה שבא לי
כי היותה לי
ארץ זבת חלב
נגנו עכשיו…

הדובר מדגיש שפעם הייתה לו ארץ זבת חלב ודבש. היא השתנתה בממד הכלכלי והאידיאולוגי מהיסוד. זו לא אותה המדינה. מה שפעם היה חזון של אוטופיה שוויונית הגונה וישרה הפך למרוץ לצבירת כוח.

ואני לא מבין מה השתנה?
אם אני האידיוט היחיד במדינה,
שחרד למחר וחולם עלי זית
ורוצה להרגיש שכאן זה הבית?

בבית הזה משתנה הפרספקטיבה. הדובר מדבר בשם עצמו, זו לא הדמות של הפוליטיקאי האחר והמושחת, אלא איש רגיל, אחד מהעם. הוא תוהה לגבי עצמו האם הוא "האידיוט היחיד במדינה" שחושב על המחר וחולם על השלום ("עלי זית") מתוך מחשבה ש"כאן זה הבית". דמות האדם הפשוט מנוגדת לדמות הפוליטיקאי המושחת.

מלטף את פנייך משקיף לחלון
ואת מחייכת מתוך החלום
אוהב שאת ככה ולא משתנה
החיוך שלך הוא
פרצופה של המדינה…

הבית האחרון חותם את השיר עם תקוות מעט. הפרצוף של אהובת הדובר וחיוכה שאינו משתנה, הם מבחינת הדובר פרצופה של המדינה ברמה האישית והפרטית. ההנגדה בין דמות הפוליטיקאי המושחת לבין פניה של אהובת הדובר יוצרת ציר השוואה המסמן שלמדינה יש מגוון היבטים, טובים ורעים. ההיבט הרע הוא הפרצוף של העסקן והפוליטיקאי העסוק כל הזמן בטובתו האישית, וההיבט הטוב הוא התום, החיוך והחלום של אהובת הדובר בשיר.

'פרצופה של המדינה' יצא לרדיו בשנת 1990 וסימן את חזרתה של להקת 'תיסלם' לאחר מספר שנים שבהן לא פעלה הלהקה. הסינגל זכה להשמעת נרחבות ברדיו, והקליפ שצולם לשיר הציג את חברי להקה כמנהיגים פוליטיים מנותקים החנוטים בחליפות ועוסקים בדברים ברומו של עולם. מעבר להצלחת השיר באותה עת, המשיך השיר ושימש את תחנות הרדיו השונות כעיטור מוזיקלי לפרשיות רבות של שחיתות ואובדן מידות פוליטי.

בשנת 2012 נעשה לשיר קליפ אירוני שבו הוצגו חברי כנסת ש"מדובבים" את השיר של 'תיסלם'.