אני אוהב אותך לאה

טריק עתיק של כותבים, וכדרכם של טריקים עתיקים – הוא גם תמיד עובד: קח את הדמות המשנית בשולי הסיפור, וספר את הסיפור הידוע והמוכר דרך עיניה, ואם אפשר שיהיו דומעות – והרי לך סיפור קורע לב ומקדם מכירות.

כשניגש אהוד מנור לתאר את משולש האהבה המורכב בין יעקב-ישראל לשתי נשותיו, לאה ורחל, הוא בחר לתאר את סיפורה העצוב של לאה – אישה שהייתה לכלי משחק בידי כוחות גבריים, כשאביה השיא אותה במרמה ליעקב-ישראל כדי לקבל כוח עבודה זול לשבע שנים נוספות. פרשנים רבים דנו בסיפורה של לאה, שגורלה לא שפר עליה להינשא לגבר שידעה שאיננו אוהב אותה ושלבו נתון לאחותה. אבל מנור הלך מעבר לפרשנות המוכרת וניסה להציג את מגוון הרגשות המורכבים של יחסי יעקב-ישראל ואשתו הראשונה – לאה.

אבל הדמות הנשית היא המסקרנת: היא טומנת את ראשה בכר, כאילו אינה רוצה להיראות או להתמודד עם המציאות שעומדת להתגלות ברגע שבעלה יבין שהיא אינה האישה שאליה התאווה במשך שבע שנים. 

כשלחשתי באוזנך את שמה
את ידי אספת ביד קרה
ודמעה אחת חמה
אל כפות ידיי נשרה.

הבית השני מתאר את הסיטואציה האינטימית בין בני הזוג: הדובר 'לוחש באוזנה' של אשתו את שמה של האישה האחרת; היא יודעת שהאהבה הזאת אינה שייכת לה; כף ידה האוספת את 'ידו קרה', אך 'דמעתה חמה' ומעידה על עצב גדול.

הנה ימים רבים חלפו
ושתי ידיי עייפו
ועינייך מה יפו
כעיני רחל.
אני אוהב אותך לאה
אוהב אותך גאה
אם אשכח אותך לאה
שמי לא ישראל.

הפזמון מעניק לסיפור המקראי זווית חדשה. ישראל הולך ומתאהב בלאה, וההסבר לכך מעניין: "ימים רבים חלפו", וידיו של יעקב-ישראל עייפו, והנה פתאום עיניה של לאה – אותן עיניים שהמקרא מתאר כעיניים רכות, והמדרש מוסיף שהן מלאות בכי ועצובות – מתייפות כעיני אחותה הצעירה רחל, האישה הנחשקת מלכתחילה. וכך ישראל אוהב אותה, דומה לאחותה, אך גאה בהיותה מי שהיא. ומכאן ההדגשה: "אני אוהב אותך לאה" . 

אל ימר לבך על אחותך
הן בנייך לצדך יושבים
אל תפני אישה את מבטך
כל חלומותיי קרובים.

מה בקשתך אמרי לאה
שבע השנים חלפו מזמן
ונותרה רק עוד שעה
טרם ייסגר הגן.

בבית השני מתבהר הממד הטרגי של השיר: ישראל מבקש מלאה שלבה לא יהיה מר על אחותה הצעירה, ומנחם אותה בתמונת בניה היושבים לצדה. הוא מבקש ממנה לא להפנות את מבטה הצדה ולא להתעלם מהמציאות, אלא להביט אליו ולראותו נכוחה כפי שהוא, כלומר – כמי שחלומותיו קרובים להתממש. לנו, הקוראים, ברור מהם חלומותיו: להתאחד עם רחל אהובת לבו, שלה חיכה שנים רבות כל כך.

ישראל מעניק ללאה עוד הזדמנות לבקש בקשה אחת, מפני ששבע השנים שבהן היה מחויב להיות נשוי לה עד שתגיע רחל "חלפו מזמן", "ונותרה רק עוד שעה טרם ייסגר הגן" וישראל יתאחד ככל הנראה עם אהובתו משכבר הימים.

ואף שלכאורה השיר עוסק בלאה ומנסה להאיר את הסיפור מזווית אחרת, סוף הבית השני מבהיר שהשיר מתרחש בשנים שבהן ישראל מחכה לרחל. ועל אף הצהרות האהבה הגדולות, השיר מלא באווירה טרגית מפני שנראה שהצהרות האהבה קצובות ותלויות בזמן – הזמן שבו היה יעקב-ישראל נשוי ללאה בעודו מחכה שתגיע רחל. ההרגשה היא שימי לאה כאישה האהובה מגיעים לסופם. 

הנה ימים רבים חלפו…

הפזמון החוזר מעצים את הממד הטרגי בסיפור לאה. הצהרת האהבה החוזרת ונשנית ממחישה עד כמה קשים יהיו חייה של לאה מהרגע שיעקב-ישראל "יסיים את משמרתו" כבעלה היחיד, ויהפוך להיות גם בעלה של אהובתו האמתית – רחל.

הלחן של פיק מעניק לשיר אווירה רומנטית עד מאוד: הבתים בנויים בלחן מינורי ומהורהר המשופע בחלוקת תיבות לא שגרתית – טכניקת הלחנה "העוצרת" את הלחן במקומות מפתיעים ומקשה על המאזין "לזרום" עם המנגינה, כאילו מטיל הלחן ספק בסיפור האהבה "המקוטע והאסימטרי" שבין יעקב ללאה. לעומת זאת, הפזמון בנוי כעלייה הולכת וגוברת, הבונה מתח מצטבר לקראת העצירה הקיצונית לפני המילה "רחל". במילה"רחל" מתרחשת עלייה דרמטית במנגינה; פיק מבטא מילה זו בזעקת תשוקה גדולה, המדגישה את העצב והקריעה שחש יעקב-ישראל, שאינו יכול – למרות הצהרת האהבה ללאה – להסתיר את אהבתו לרחל. משום כך, האמירה "אני אוהב אותך לאה" נעשית אמירה טרגית, ולנו ברור שאהבתו נתונה ללאה אך ורק כ"אהבת בינתיים".

השיר "אני אוהב אותך לאה" הופיע באלבום "מה עכשיו?" – אלבומו של צביקה פיק משנת 1974. באותה תקופה נחשב פיק לכוכב עממי שהתפרסם בעיקר בזכות המחזמר "שיער" בגרסתו העברית. אלבומיו זכו להצלחה מסחרית, אך נקטלו בידי המבקרים שראו בפיק מוזיקאי פשטני ומתקתק בצורה מופרזת.

ואולם, ברבות השנים – בייחוד לאחר האלבום "שירי משוררים" שיצא לאור ב-1978 – התקבל פיק כחלק מעולם המוזיקה הישראלי, ורבים משיריו אף הפכו לקלאסיקות ישראליות. בשנת 2012 ערכו "רשת ג' " ואתר האינטרנט "ynet" מצעד משיריו של פיק; השיר "אני אוהב אותך לאה" הגיע למקום השני במצעד, ולמקום הראשון הגיע שיר נוסף שאת מילותיו כתב משורר – השיר "נאסף תשרי" שכתב נתן יונתן.

ביצוע של שימי תבורי המוסיף לשיר ארומה ספרדית, ביצוע שנערך במסגרת האלבום "עבודה עברית" המצדיע ל-50 שנות יצירה ישראלית: