אגדת האיכר הזקן

אדריינוס קיסר חולף על פני איכר זקן ותוהה על מעשיו המוזרים: בגיל כל כך מבוגר הוא עוד עומד ונוטע עצים שכנראה לא יזכה להנות מפריים. הדיאלוג בין הקיסר לאיכר חושף חלקים מ'תפיסת החיים האיכרית': עבודת האדמה לשמה, ללא שיקולים תמידיים של רווח או של התקדמות ליניארית כלפי איזו מטרה מוגדרת.

האם תפיסת החיים הזו עוד אפשרית היום בחקלאות בישראל של המאה ה-21 – מדינת שוק מודרנית וטכנולוגית לעילא ולעילא?

מקור נלמד: ויקרא רבה כה ה

משתתפים: תמר אוגד, זלמן אברמוב

אדריינוס שחיק עצמות היה עובר בשבילי טבריה, וראה איש זקן עומד וחופר חפירות לנטוע נטיעות
אמר לו: סבא סבא אילו השכמת לא היית צריך להעריב.
אמר לו: השכמתי והערבתי והטוב בעיני ה' אלהי השמים עשה.
אמר לו: בחייך סבא, בן כמה שנים אתה היום הזה?
אמר לו: בן מאה שנה.
אמר לו: ואתה בן מאה שנה ועומד וחופר חפירות לנטוע נטיעות? האם אתה סבור שתאכל מהם?
אמר לו: אם אזכה – אוכל, ואם לא, כשם שייגעו לי אבותי כך אני יגע לבניי,
אמר לו: בחייך, אם תזכה לאכול מהם, תודיעני.
לאחר ימים עשתה תאנים
אמר: הרי הגיע הזמן להודיע למלך.
מה עשה? מילא סל תאנים ועלה ועמד לו על שער פלטין.
אמרו לו: מה עיסקך?
אמר להם: לעלות לפני המלך.
כיון שעלה, אמר לו: מה עיסקך
אמר לו: אני הזקן שעברת עלי ואני חופר חפירות לנטוע נטיעות
ואמרת לי: אם תזכה לאכול מהם תודיע לי.
עכשיו זכיתי ואוכל מהם והנה תאנים מהפירות.
אמר אדריאנוס באותה שעה לעבדיו: אני מצוה שתתנו כסא זהב וישב לו
אמר לעבדיו: אני מצוה שתפנו את הסל שלו ותמלאו אותו דינרים.