חג הסיגד

חג של יהודי אתיופיה, שחל בתאריך כ"ט במרחשוון (50 יום לאחר יום הכיפורים). הסיגד מתחיל בצום ובעלייה לרגל. קוראים בתורה ובכתובים, לציון הברית שבין ה' לעמו, ומתפללים לשיבה לירושלים. בשנת 2008 נקבע הסיגד כחג רשמי במדינת ישראל.

מאת:
< 1 דקות

חג ה"סיגְד" של יהודי אתיופיה הוא יום קדוש ומיוחד לבני הקהילה, יום צום ועלייה לרגל, שחל בתאריך כט במרחשוון – 50 יום לאחר יום הכיפורים.1 המילה "סיגְד" מציינת השתחוויה, והיא קשורה לטקסי החג באתיופיה, שכללו עלייה להר מלווה בהשתחוויות רבות. לחג הסיגד חשיבות רבה במסורת של קהילת יהודי אתיופיה, והוא היה נחוג ברוב עם, בהשתתפות גברים, נשים וילדים.

יהודי הכפרים היו מגיעים למקום הכינוס מבעוד יום, ובבוקר, בעודם צמים, היו עולים להר גבוה2 יחד עם הקייסים, חכמי העדה, שנשאו בזרועותיהם ספרי תורה ("אורית" בשפת הגֶעֶז). בדרכם אל ראש ההר היו עולי הרגל מרבים להשתחוות3 – עד שהגיעו אליו. שם עמדו הקייסים, מוקפים במחיצה שהבדילה אותם משאר המשתתפים, וקראו בתורה ובספרי הכתובים.

הקריאה כללה את פרקים יט-כ בספר שמות העוסקים במעמד הר סיני, את פרקים ח-י בספר נחמיה המתארים את כריתת האמנה וחידוש הברית בין ה' לעם בימי עזרא הסופר, בתקופת שיבת ציון, ועוד. לצד הקריאה בתורה נערכו טקסי אזכרת נשמות, והקייסים נשאו דרשות על החובה לשמור את התורה ולקיים את מצוותיה, והתפללו למען שיבתם של יהודי אתיופיה לציון ולירושלים.

לאחר סיום הטקסים, בשעות אחר הצהריים, היו כל המשתתפים יורדים מן ההר, מחזירים את ספרי התורה למקומם בשירה ובריקודים ומסיימים את הצום בסעודה חגיגית מלווה אף היא בשירה ובריקודים. חג הסיגד סימל את הכיסופים של בני העדה לירושלים, והטקס על ההר היה זכר לברית בין ה' לעמו במעמד הר סיני ובימי שיבת ציון, ברית שקיומה היה התנאי לשיבה מן הגלות לארץ ישראל.
בשל מרכזיותו של החג במסורת יהודי אתיופיה, נוהגים בני העדה לציין את חג הסיגד גם בימינו בישראל.4 בני העדה בחרו בחורשה ליד ארמון הנציב בירושלים כאתר שבו מתקיים הטקס, מאחר שהמקום מאפשר תצפית טובה על העיר העתיקה ועל אתריה הקדושים – הר הבית והכותל המערבי. הקייסים מקפידים על שמירת אופיו וטקסיו של היום – כולל קריאה מן התורה ומספרי עזרא ונחמיה, ותפילות של הקייסים בשפת הגֶעֶז – שפתם העתיקה של יהודי אתיופיה (שבה שולטים בדרך כלל הקייסים בלבד).

בטקסי חג הסיגד, המתקיימים בימינו בירושלים, משתתפים מנהיגי המדינה – הנשיא, ראש הממשלה, שרי ממשלה, הרבנים הראשיים ומוזמנים נוספים, ומקצתם נושאים דברי ברכה לבני העדה לכבוד החג. מנהיגי הקהילה רואים חשיבות רבה בהמשך קיומו של חג הסיגד גם בישראל כחלק משימור תרבותם הייחודית ומסורתם עתיקת היומין.5

בשנת 2008 נקבע הסיגד בחוק הכנסת כיום חג רשמי במדינת ישראל.

ה"סיגד" באתר אגודת יהודי אתיופי

החג באתיופיה – באתר בהלצ'ין (בעברית)

הערות שוליים

  1. יש המסבירים את חג הסיגד כתאריך המציין את הקשר בין חשבון הנפש הפרטי של יום הכיפורים ובין הגלות שבאה כעונש על הזנחת מצוות הדת ועל אי שמירת המצוות שבין אדם לחברו. וכך, שבעה שבועות לאחר חשבון הנפש הפרטי של יום הכיפורים מקיימים יהודי אתיופיה טקס של חשבון נפש ציבורי, ומחדשים את הברית בינם ובין ה', כפי שעשו שבי ציון בראשית ימי הבית השני.
  2. ההתכנסות ליד ההר והעלייה אליו היו המחשה למעמד הר סיני ולעלייתו של משה להר כדי לקבל את התורה.
  3. נראה כי מקור להשתחוויות משמשים הפסוקים מספר עזרא, המתארים את טקס קריאת התורה של עזרא במעמד כל העם: "וַיִּפְתַּח עֶזְרָא הַסֵּפֶר לְעֵינֵי כָל הָעָם... וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם אָמֵן אָמֵן בְּמֹעַל יְדֵיהֶם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ לַה' אַפַּיִם אָרְצָה" (נחמיה ח 5 - 6), "וַיָּקוּמוּ עַל עָמְדָם וַיִּקְרְאוּ בְּסֵפֶר תּוֹרַת ה' אֱלֹהֵיהֶם רְבִעִית הַיּוֹם וּרְבִעִית מִתְוַדִּים וּמִשְׁתַּחֲוִים לַה' אֱלֹהֵיהֶם" (נחמיה ט' 3).
  4. את חג הסיגד הראשון ציינו עולי אתיופיה שהגיעו ארצה לפני מבצע משה - בתאריך כט במרחשוון תשמ"ג - 1982 בהר ציון בירושלים בהשתתפות מנהיגי המדינה באותם ימים, ובהם נשיא המדינה יצחק נבון, הרב הראשי שלמה גורן ויו"ר הכנסת שלמה הלל.
  5. בשנים האחרונות משתתפים בטקס גם רבים מצעירי העדה שגדלו או נולדו בארץ, אך מבקשים להזדהות עם מסורת הקהילה ולשמר אותה. בקרב צעירים אלו נשמעת הקריאה לשנות את הטקסים ולאפשר את שיתוף קהל הנוכחים, אך מנהיגי העדה והקייסים מתנגדים בכל תוקף לשינויים כלשהם באופיו של הסיגד, שהוא לפי מסורתם יום קדוש, יום צום ותחנונים, יום תפילה והיטהרות.