בנימין אדמונד ג'יימס דה-רוטשילד

הברון אברהם בנימין אדמונד ג'יימס רוטשילד (1845 – 1934) ידוע בכינוייו "הנדיב הידוע", "אבי היישוב", ולהערכתו של דוד בן-גוריון לא היה אדם אחר "אשר חלקו האישי בפיתוח ההתיישבות [היהודית] והרחבתה" היה דומה לזה של הברון רוטשילד.¹

הברון היה בן לענף הצרפתי של משפחת רוטשילד² – ילדם השלישי של יעקב ובתיה רוטשילד, שנולד וגדל בצרפת.³ בביתו ספג ערכים יהודיים, ובאמצעות מחנכו האישי, ד"ר אלברט כהן, התוודע כבר בילדותו לתולדות עם ישראל וגורלו. מצעירותו גילה עניין בתחומי ההומניסטיקה והאמנות, והיה חבר המכון לאמנות של פריז ודמות ידועה בחוגי האינטלקטואלים בצרפת. בגיל 22 הצטרף לעסקי המשפחה, ועשר שנים לאחר מכן התחתן עם עדה (אדלואידה), בת דודו (שמעון וולף רוטשילד), ולזוג נולד בן. לצד עיסוקיו הכלכליים המשיך הברון רוטשילד להקדיש חלק ניכר מזמנו לאיסוף חפצי אמנות ולפעילות פילנתרופית בקהילות היהודים. במסגרת זו הקים יחד עם אחיו, אלפונס, "ועד עזרה כללי" למען נפגעי הפרעות ביהודי רוסיה – הסופות בנגב (תרמ"א – 1881).
התעניינותו של הברון בהתיישבות היהודית בארץ ישראל החלה באותה תקופה, כאשר המושבות הראשונות היו במשבר שסיכן את המשך קיומן. האיכרים, בני העלייה הראשונה, פנו אל הברון, והוא נענה לבקשתם – כיהודי וכציוני, כפי שהעיד במכתבו:

"האמנתי באמונה שלמה כי בוא יבוא יום, והשאלה היהודית של העם וארצו תעלה בפני העמים, ולכן רציתי להכין עובדה קיימת של יישובים בכל רחבי הארץ, כך שבשמם יוכלו באי כוחנו לבוא ולצעוק בפני כס העמים."⁴

עזרתו של הברון למושבות החלה בפעולות תמיכה ובתרומות חד-פעמיות, אך עם הזמן הפכה לפעילות קבועה ומתמשכת, ומאז שנת תרמ"ג – 1883 היו המושבות בחסותו הכלכלית המלאה של הברון:⁵ פקידים מטעם הברון ניהלו את המושבות ודאגו לחלוקת הקרקעות ולניהול העבודה, להדרכה מקצועית בעבודת אדמה, בעיקר בגידול כרמים ליין, וסיפקו למתיישבים את הציוד, הזרעים והשתילים – ואת שכרם. הברון רוטשילד הקים את היקבים בראשון לציון ובזיכרון יעקב, וכן מפעל לייצור בשמים בייסוד המעלה.

בתמורה נדרשו המתיישבים לציית ללא תנאי לפקידים, ובשל כך שררו יחסים מתוחים בין הפקידים לאיכרים, ולעתים פרצו גם סכסוכים ומשברים.⁶ בביקוריו בארץ ישראל ערך הברון סיורים במושבות ועקב אחרי התפתחותן. מן המתיישבים הוא דרש צניעות, שימוש בשפה העברית "ויחס של כבוד למסורת הדתית".⁷ תחילה היה הברון רוטשילד מסויג מרעיון הציונות המדינית של הרצל,⁸ אך לאחר ביקורו בארץ בשנת תרע"ד – 1914 החל להתקרב לציונות ואף התגייס להשגת הצהרת בלפור – ומאז לא חדל מתמיכתו בהתחדשות הציונית בארץ.
במשך 17 השנים, שבהן תמך הברון בנימין אדמונד דה-רוטשילד במושבות, הוא השקיע בהן – לפי הערכות – יותר מחמישה מיליון ליש"ט, ולמרות החיכוכים בין פקידי הברון ובין המתיישבים, אין ספק כי הברון רוטשילד "הציל את מפעל התיישבות היהודים בשלביו הראשונים" ואִפְשֵׁר את המשך התפתחותו של המפעל הלאומי.⁹ ד"ר חיים ויצמן, לימים הנשיא הראשון של מדינת ישראל, הכתיר את הברון רוטשילד בתואר "המנהיג הציוני הגדול של דורנו".¹⁰ בשנת תר"ס – 1900 העביר הברון את ניהול המושבות לחברת יק"א,¹¹ אך המשיך לתמוך במפעלים שונים של היישוב היהודי בארץ.
הברון בנימין אדמונד ג'יימס רוטשילד נפטר ונקבר בפריז בגיל 89 (תרצ"ד – 1934). 20 שנה לאחר מכן הועלו עצמותיו ועצמות אשתו, עדה, לקבורה בישראל, באחוזת הקבר של הברון ברמת הנדיב, ליד המושבה זיכרון יעקב (הנקראת על שם אביו).