מעגל הזיכרון

מעגל הזיכרון

מעגל הזיכרון עוסק בהיסטוריה של העם/הלאום/הקבוצה.

כדי לגבש קבוצה לאורך שנים יש צורך לעסוק בהיסטוריה של אותה קבוצה ולבנות זיכרון משותף.

התלמידים שלנו לומדים היסטוריה במסגרת מקצועות החובה. מה הטעם לעסוק בהיסטוריה ובזיכרון גם בשיעורי מחשבת ישראל? למה הכפילות?

אף על פי שהיסטוריונים לא יקבלו את החלוקה הבאה, ניתן לומר שיש הבדל בין היסטוריה ובין זיכרון. ומהו ההבדל בין היסטוריה ובין זיכרון?

היסטוריה היא רצף האירועים שקרו בעבר ואילו זיכרון הוא המשמעות שאנו מעניקים לרצף האירועים והשימוש שאנו עושים בו בהווה. בהגדרה גסה ניתן לומר שהיסטוריה היא עיסוק בעבר ואילו העיסוק בזיכרון מביא את העבר להווה ולעתיד.

העיסוק בזיכרון מעניין אותנו בחיינו האישיים ובחיי הלאום. מה צריך לזכור? האם צריך לזכור? האם אני יכול להחליט שאני לא זוכר? מה יקרה לי אם אאבד את הזיכרון? האם אשאר אותו אדם?

[אפשר לספר על יואב קוטנר שאיבד את הזיכרון בתאונת סקי ומאז מסלול חייו השתנה לחלוטין. אפשר לספר לתלמידים על מחלות של איבוד זיכרון ולשאול מה זה עושה לאדם].

כמו בכל מעגל, גם במעגל זה נענה על השאלות מספר שאלות:

1. באיזה אופן יש לזכור מאורעות היסטוריים?

א. זיכרון רוחני-רגשי: חשיבה על אירוע היסטורי ללא מעשה שיזכיר אותו והרגשה כאילו אתה עברת את האירוע. (אני 'זוכר' שזה קרה, אני 'יודע' שזה קרה, אני מנסה להזדהות עם הרגשות שהיו בזמן שזה קרה, וכו')

ב. זיכרון מעשי-טקסי: עשיית דבר מה על מנת להזכיר אירוע מסויים מהעבר. עשייה חוזרת , בעלת מועד קבוע. (אני עושה מעשה כדי לזכור, אני עושה מעשה שיזכיר לי, אני משתתף בטקס, וכו').

2. מהו המקום שצריך לתת לזכרון בחיינו?

א. הזיכרון ממלא את החיים: האדם צריך לזכור במידה מוחלטת את ההיסטוריה ולהזכיר אירועים אלו בכל מעשה שהוא עושה בחיי היום-יום. (הוא חייב לשמר את העבר ולהקפיא את חייו ולא יכול לעשות דברים הקשורים להווה ולעתיד עקב מאורעות העבר).

ב. הזיכרון הוא חלק מוגבל מהחיים: צריך לזכור את המאורע ואת ההיסטוריה אך לא להשתעבד לעבר. אסור שהעבר ישפיע על כל מעשה שאנו עושים. (האדם צריך להמשיך את חייו ולהתקדם לעבר העתיד תוך כדי 'פינות' מסויימות שהוא משאיר לזכר העבר).

3. כיצד נתקדם הלאה; האם בעזרת הזיכרון או בעזרת השכחה?

כיוון שמדברים על זיכרון נוסיף מונח חדש – 'שכחה'. הקשר שבין העבר והעתיד הוא בדיוק הקשר שבין הזיכרון והשכחה.

זיכרון מוחלט – האדם הוא עבד לעבר ולא יוכל ליצור עתיד

שכחה מוחלטת – האדם יהיה כאפס. לא תהיה התקדמות ותהיה דלות תרבותית.

שילוב בין הזיכרון והשכחה – התחדשות – יביא להכרת העבר שתוביל אל בניית העתיד.

4. מה עלינו ללמוד מאירועים שליליים בהיסטוריה היהודית?

א. לפתח את הכח למנוע מאירועים כאלו להתרחש שנית (לא להיות שוב במצב של חולשה).

ב. לפתח התנהגות טובה ומוסרית יותר (לא לגרום לאחרים לעבור את מה שאנחנו עברנו).

ג. ללמוד על חוזקו של העם היהודי לאורך שנות קיומו ועל יכולת ההישרדות המדהימה של העם.

התשובות לשאלות הן לפי הטקסטים הבאים:

שאלה 1 – משנה, מסכת פסחים

שאלה 2 – התוספתא (רבו פרושים….ר' יהושע)

שאלה 3 – כצנלסון

שאלה 4 – הרטמן, קובנר

מעגל הזכרון

השאלה הראשונה שנעסוק בה היא מהי הדרך לזכור?

במשנה שלפנינו מוצגות שתי אפשרויות:

א. זכרון רוחני-רגשי: חשיבה על אירוע היסטורי ללא מעשה שיזכיר אותו והרגשה כאילו אתה עברת את האירוע. (אני 'זוכר' שזה קרה, אני 'יודע' שזה קרה, אני מנסה להזדהות עם הרגשות שהיו בזמן שזה קרה, וכו')

ב. זכרון מעשי-טקסי: עשיית דבר מה על מנת להזכיר אירוע מסויים מהעבר. עשייה חוזרת , בעלת מועד קבוע. (אני עושה מעשה כדי לזכור, אני עושה מעשה שיזכיר לי, אני משתתף בטקס, וכו').

משנה, מסכת פסחים, פרק י, משנה ה (עמ' 56 בחוברת)

במשנה מובאות שתי אמירות:

1) רבן גמליאל היה אומר…

2) בכל דור ודור…

לדעת רבן גמליאל עלינו לשלב בין שני דברים: אמירה + אכילה.

עלינו להגיד בפסח (בליל הסדר) שלוש מלים: פסח, מצה ומרור. אנו יודעים שיש צורך לומר את המלים לפי הציטוט ____________________________________________________. כעת מסביר רבן גמליאל למה צריך לומר דברים אלו:

פסח ______________________________________________________________

מצה ______________________________________________________________

מרור______________________________________________________________

אנו יודעים שהאמירה משולבת באכילה, כיוון שגם בימינו אנו אוכלים דברים אלו בליל הסדר.

הדעה השניה המובאת היא שהאדם צריך לדמיין כאילו הוא בעצמו עבר את יציאת מצרים. ההוכחה של המשנה לכך שזה מה שצריך לעושת היא הפסוק ________________________

___________________________________________________________________.

ההוכחה בפסוק היא המלה "לי" – אני עצמי הייתי במצרים ואלהים הוציא אותי לחירות.

מלאו את הטבלה הבאה:

באיזה אופן יש לזכור מאורעות היסטוריים?

תשובת המשנה (איזו אמירה מתאימה לכל אחת מההגדרות).

זיכרון רוחני-רגשי

זיכרון מעשי

שאלה נוספת שמעלה העיסוק בזיכרון היא: מהו המקום שצריך לתת לזכרון בחיינו?

גם כאן ישנן אפשרויות שונות. נציג שתיים מהאפשרויות (ונכיר עוד אחת בהמשך…)

א. הזיכרון ממלא את החיים: האדם צריך לזכור במידה מוחלטת את ההיסטוריה ולהזכיר אירועים אלו בכל מעשה שהוא עושה בחיי היום-יום. (הוא חייב לשמר את העבר ולהקפיא את חייו ולא יכול לעשות דברים הקשורים להווה ולעתיד עקב מאורעות העבר).

ב. הזיכרון הוא חלק מוגבל מהחיים: צריך לזכור את המאורע ואת ההיסטוריה אך לא להשתעבד לעבר. אסור שהעבר ישפיע על כל מעשה שאנו עושים. (האדם צריך להמשיך את חייו ולהתקדם לעבר העתיד תוך כדי 'פינות' מסויימות שהוא משאיר לזכר העבר).

תוספתא, מסכת סוטה, פרק טו, משנה יא (עמ' 61 בחוברת)

התוספתא מספרת על כך שכשחרב בית המקדש השני היו הרבה אנשים שפרשו מהנאות החיים וחיו בצורה שמדגישה את האבל שלהם על חורבן הבית. לאנשים אלו קראו ______________. אבל זה התבטא בעובדה שלא אכלו בשר ויין. פגש בהם ר' יהושע ורצה להראות להם שדרכם אינה נכונה. מה עשה?

שאל אותם ר' יהושע: מדוע אינכם אוכלים בשר?

אמרו לו הפרושים: איך נאכל בשר והרי בבית המקדש היו מקריבים כל יום קרבן, שנקרא קורבן תמיד, הבשר שאוכלים היום מזכיר לנו את הבשר של הקורבן. אנו נאכל בשר כשאין יותר אפשרות להקריב את התמיד???

שאל אותם ר' יהושע: מדוע_______________________________________________?

אמרו לו הפרושים: איך נשתה יין שבבית המקדש היו ______________________________

____________________________________________________________________.

אמר להם ר' יהושע: אם כך אסור לנו לאכול גם ______________ כי בבית המקדש היו ____________________________________________________________________

אסור לנו לשתות ___________ כי בבית המקדש ________________________________.

אסור לנו לאכול גם _________ ו __________ כי מהם היו מביאים __________________.

שתקו! הפרושים הבינו שלא ניתן להמשיך בדרך שלהם, כיוון שאז כמעט ואי אפשר לחיות.

אמר להם ר' יהושע: אי אפשר לחיות עם אבל מוחלט וכל הזמן לחיות בתוך זיכרון, אבל אי אפשר גם לשכוח לחלוטין את הזיכרון ואת האבל. צריך להמשיך את החיים ולתת לזיכרון העבר מקום בתוך החיים בהווה. דברים אלו של ר' יהושע מנוסחים במשפט _______________________

____________________________________________________________________ר' יהושע נתן דוגמא לסוג כזה של זיכרון ואמר אם אדם בונה בית (מה שמראה שהוא לא מתאבל כל הזמן וממשיך בחייו) הוא צריך לצבוע את כל הבית אבל להשאיר פינה אחת שאינה צבועה. פינה זו תזכיר לו את __________________________________.

דברים אלו של ר' יהושע מנוסחים במשנה במשפט _________________________________

____________________________________________________________________

 

השלם את הטבלה:

המקום שצריך לתת לזיכרון בחיינו

מה מתאים לדעת הפרושים ומה לדעת ר' יהושע

הסבירו מדוע.

הזיכרון ממלא את החיים

הזיכרון הוא חלק מוגבל מהחיים

מהי הדרך השלישית המוצגת במקור זה? _______________________________________________________________________________________________________

העיסוק במינון שבין זיכרון ושכחה מופיע גם בדבריו של ברל כצנלסון,איש תנועת העבודה במחצית הראשונה של המאה העשרים.

 

בזכות הזיכרון – ברל כצנלסון

בתחילת המאה ה-20 יצאו מדריכי תנועת הנוער 'מחנות העולים' לטיול בט' באב. תאריך זה הוא תאריך אבל במסורת היהודית ונקבע כיום צום לזכר חורבן בית המקדש. ברל כצנלסון, ממנהיגיה המרכזיים של תנועת העבודה בתקופה זו (על ברל כצנלסון אפשר לקרוא בעמ' 58 בספר) פרסם בעיתון מאמר בו כתב בקורת על התאריך בו התקיים הטיול. מדריכי התנועה פרסמו אף הם מאמר בעיתון, כתגובה למאמרו של כצנלסון ובו התפלאו למה הדבר מפריע לאדם חילוני-סוציאליסט כמוהו. הם אף כתבו ואמרו שהוא "מדבר כאחד האדמורי"ם" (אדמו"ר הוא מנהיג קהילה דתית). כתגובה לדבריהם פרסם כצנלסון מאמר נוסף בעיתון. מאמר זה מופיע בעמ' 58 בספר.

קרא את דבריו של כצנלסון בעמד 58

כצנלסון מדבר על שני כוחות שהעולם חייב על מנת להתקיים: כח הזיכרון וכח השכחה.

• מה היה קורה, לפי כצנלסון, אם לאדם היה רק את כח הזיכרון? ______________________ ________________________________________________________________________________________________________________________________________
• מה היה קורה, לפי כצנלסון, אם לאדם היה רק את כח השכחה? ____________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________
• לדבריו של כצנלסון מהפכה אמיתי אפשרית רק אם היא מתבססת על העבר. זריקת העבר תגרום לאדם להיות נבער וחסר תרבות. צטט את המשפט שאומר דברים אלו. ______________________________________________________________________________________________________________
• מה צריך לעשות דור שרוצה לחדש וליצור דברים חדשים בתרבות? ____________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

לדבריו של כצנלסון חובה על האדם ועל העם למזג (לשלב) בין הזיכרון ובין השכחה ואי אפשר לחיות ללא אחד מהם. הוא נותן כדוגמא את חג הפסח שנחגג מזה אלפי שנים ע"י העם היהודי. במשך דורות רבים מציינים היהודים בעולם את המאורע שקרה לפני אלפי שנים ואף על פי שאף אחד מהנוכחים כעת, לא נכח באירוע עצמו. לדבריו, לחג עצמו יש ערך ומסר שעובר מדור לדור. בחג הזה, אומר כצנלסון, חוגג העם היהודי את יציאתו מעבדות לחירות. דרך סיפור הפסח לומד כל דור את משמעות החופש והחירות וזהו הצו החינוכי החשוב שיש בחג זה. מכיוון שהמסר הוא מסר שמתאים לכל הדורות הוא מהווה סמל להווה שלנו כעם וגם לעתיד העם.

• כיצד מסביר כצנלסון את האמרה "בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים"?____________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

לסיכום:

זיכרון מוחלט – האדם הוא עבד לעבר ולא יוכל ליצור עתיד

שכחה מוחלטת – האדם יהיה כאפס. לא תהיה התקדמות ותהיה דלות תרבותית.

שילוב בין הזיכרון והשכחה – התחדשות – יביא להכרת העבר שתוביל אל בניית העתיד.

על השאלה הרביעית נענה באמצעות מקורות העוסקים בזיכרון השואה, מהאירועים השליליים הגדולים בהיסטוריה של העם היהודי.

מהי משמעותה של השואה לזהות היהודית בימינו?

השואה היא אירוע חשוב בתולדות עמנו, בעל השפעה עצומה על עיצוב הזהות של העם היהודי. ישנן דעות שונות על המקום שיש לתת לשואה להשפיע על חיינו.

בדף זה נקרא את דעותיהם של אבא קובנר ודוד הרטמן על המקום של השואה בעיצוב הזהות היהודית.

אבא קובנר (עמ' 66-67):

יוצא בדבריו נגד תופעה של התעלמות מזיכרון השואה מתוך רצון לא לעסוק בחוויות קשות.

נשא את דבריו בטקס הנחת מגילות האש (שמספרות על רדיפת העם היהודי לאורך ההיסטוריה) בבית התפוצות בתל אביב.

קובנר מדבר על שלושה דברים עיקריים:

1. חובת הזיכרון
2. הקושי שבזיכרון
3. על הצו לזכור את זוועות השואה

כדי להמחיש את דבריו על הזיכרון מביא אבא קובנר סיפור מהתלמוד הירושלמי: אדם בשם נחוניא היה חופר בורות מים. אדם זה היה מומחה במציאת מים. תמיד ידע היכן יש מים, מה עומקם, מה טיבם וכו'. בתלמוד מעיד רבי אליעזר שבנו של נחוניא מת בצמא (איך זה יכול להיות שמת בצמא? הרי המומחיות של אבא שלו היתה למצוא מים?!).

למעשה קובנר ממשיל את בורות המים לזיכרון.

המשל

הנמשל

אב שחופר בורות מים

בורות המים

זיכרונות מהשואה

ילד שמת בצמא

הפחד למות בצמא (בתחילת דבריו של קובנר)

קובנר אומר שיש ביקורת על העיסוק בשואה (תחילת פיסקה 3). מהי אותה ביקורת? ________________________________________________________________________________________________________________________________________

מה האפשרות האחרת שמציעים האנשים שמעבירים את הביקורת? ____________________________________________________________________

מהי דעתו של קובנר על אלו שטוענים שהעיסוק בשואה הוא כואב מדי וקשה מדי? ____________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

על ידי זיכרון השואה אנו זוכרים שני דברים חשובים ביותר לדעתו של קובנר:

1) יכולת העמידה של העם היהודי כנגד האימה וההשפלה.

2) את נקודת השפל אליה יכול להגיע המין האנושי – אלו שויתרו על המצפון.

העתק מהטקסט את המשפטים מהם ניתן ללמוד דברים אלו: ____________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

דוד הרטמן (עמ' 68):

לעומת אבא קובנר שמפחד משכחת השואה טוען דוד הרטמן שהצד השני – זיכרון השואה והפיכתה לאירוע מכונן – מסוכן אף הוא. לטענתו של הרטמן אסור לעם היהודי להפוך את השואה לאירוע החשוב ביותר שעבר העם היהודי ולאירוע המשפיע ביותר על הזהות היהודית.

העתק מהטקסט את המשפט ממנו אפשר ללמוד טענה זו: ________________________________________________________________________________________________________________________________________

הגדרת העם היהודי רק דרך רדיפות וסבל מובילה למספר דברים:

1. התעלמות מתכנים מהותיים יותר וחיוביים יותר בהיסטוריה היהודית (כמו מעמד הר סיני).
2. עם שמטפח עצמו כקרבן אינו עם בריא בנפשו.
3. אנו שקועים בסבל ולא לומדים ממנו שום דבר מוסרי להווה ולעתיד.

תן דוגמא לכך שיש אנשים שטוענים שמדינת ישראל קיימת רק בגלל הסבל והרדיפות (ציין מה הם אומרים): ____________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

הרטמן מביא את יציאת מצרים כדוגמא למהלך שלמדנו ממנו מוסר. הסבירו איזה ערך למד העם היהודי מעבדותו במצרים. ________________________________________________________________________________________________________________________________________

האם ניתן ללמוד זאת גם מהשואה? ________________________________________________________________________________________________________________________________________

במקום לזכור את השואה כאירוע המכונן של העם היהודי מציע הרטמן לזכור את ברית סיני כאירוע המכונן של העם היהודי.

מהי ברית סיני? בין מי למי נכרתה הברית? ____________________________________________________________________

כיצד עיצבה ברית סיני את התודעה היהודית לאורך כל הדורות? ________________________________________________________________________________________________________________________________________

כתוב מי לדעתך צודק יותר; אבא קובנר שטוען שאסור לשכוח את השואה וחייבים לזכור אותה או דוד הרטמן שטוען שאסור להפוך את השואה לאירוע המכונן של העם היהודי. נמק דעתך.

דרך נוספת שבה אפשר ללמד את הטקסטים במעגל זה היא שאילת שלוש שאלות על כל טקסט:

1. האם צריך לזכור?
2. מה צריך לזכור?
3. כיצד צריך לזכור?

דוגמא ע"פ כצנלסון:

1. האם צריך לזכור? כן!
2. מה צריך לזכור? הדור צריך לנבור בגל האשפה של ההיסטוריה ולבחור משם דברים שמתאימים לו ויכולים לשרת אותו ואז להתאים ולעדכן את האירועים שבחר לזכור על מנת שיתאימו לאותו הדור וישרתו את צרכיו.
3. כיצד צריך לזכור? לא במידה מוחלטת אלא תוך כדי בחירה ועידכון.

דוגמא ע"פ יהודה עמיחי:

1. האם צריך לזכור? באופן ראשוני התשובה היא לא! אך ניתן להבין את הטקסט גם בצורה אחרת. עמיחי מבקש לזכור אך בדרכו שלו.
2. מה צריך לזכור? אין תשובה מוחלטת. לפי ההבנה השניה של השיר, צריך לזכור את הזכרונות כולם, בדרך שונה.
3. כיצד צריך לזכור? לפי ההבנה הראשונית של השיר. לא צריך לזכור. לפי ההבנה השניה של השיר עמיחי מותח ביקורת על הזיכרון הממוסד הלאומי ומבקש לזכור באופן אישי ופרטי. שלא יעמיסו עליו זיכרונות מיותרים או יכפו עליו לזכור בכל מקום.