תקופת השופטים

תקופה מקראית זו (בסביבות המאות 12 – 11 לפני הספירה) שמתוארת בספר שופטים מהתנ"ך מספרת על ראשית התהליך של גיבוש האומה הישראלית ובה צורת מנהיגות חדשה, שונה מן המנהיגות השבטית שאפיינה את עם ישראל מאז יציאת מצרים.

תקופה זו היא תווך ספרותי בין תקופת הכיבוש (בספר יהושע) ובין תקופת המלוכה (בספר שמואל). תקופה השופטים מתוארת כזמן בו עדיין אין שלטון מרכזי אחד או מנהיג לאומי אחד. בסיפורים מתואר שאת חלק מהעם הנהיגו שופטים, שקורותיהם – כמו גם אירועי התקופה – מתוארים בספר שופטים.¹

בספר מסופר שבדרך כלל בחר ה' בשופט על בסיס אישיותו, בלי קשר למוצאו או למעמדו, ובלי שיוכל להוריש את התפקיד לבניו אחריו. ההנהגה בתקופת השופטים, כמתואר בספר, התבססה על מנהיג שנבחר בזכות אישיותו וניחן בכריזמה אישית, להבדיל מהנהגת הזקנים וראשי השבטים שהייתה הסמכות קודם לכן.

כל אחד מן השופטים נועד להציל את עם ישראל מעול השעבוד של שלטון זר, שהיה חלק מן התבנית ההיסטורית המחזורית של ספר שופטים: חֵטְא העם – עבודת אלילים; העונש – שעבוד לשלטון זר; זעקת העם לה'; היענות ה' באמצעות שופט מושיע; הצלה ותקופת שקט ורגיעה. בתקופת השופטים נחלשה הסמכות השבטית, אך השלטון המרכזי היה רופף והתאפיין בחילופי מנהיגים ובאי יציבות, כפי שמעיד סיומו של ספר שופטים: "בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל, אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה" (שופטים כא 25).
המידע ההיסטורי על תקופת השופטים מתבסס כאמור על ספר שופטים, ולפיכך "רב ערכם של סיפורי ספר שופטים להכרת אורח החיים בתקופת השופטים" ולהבנת ההתרחשויות ההיסטוריות בתקופה זו.² מידע על תקופת השופטים נמצא גם במגילת רות,³ שסיפורה מתרחש "בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים" (רות א 1).