מחברות עמנואל
הה כי שער שיבה
הָהּ כִּי שְׂעַר שֵׂיבָה בְּרֹאשׁ צִמֵּחַ
צִיר מִיְּמֵי זֹקֶן כְּבָר הִגִּיעַ
צַר לִי בְּחוּרוּתַי וְאֵיךְ אַרְגִּיעַ
וִידֵי תְּמוּתָה כּוֹנְנוּ מַטְבֵּחַ.
גַּם הַזְּמָן יָקוּם כְּמוֹ רוֹצֵחַ
מִי זֶה יְשׁוּעָה לִי וְטוֹב יַשְׁמִיעַ
מָה אוֹמְרָה אֵין אִישׁ וְאֵין מַפְגִּיעַ
הָהּ כִּי זְמַנִּי יִהְיֶה נוֹצֵחַ.
צַר לִי זְמַנִּי וַאֲנִי נִקְרֵאתִי
רָץ אַחֲרֵי רָץ יוֹם לְיוֹם יַבְהִילוּ
אוֹתִי וּמַה לִּי עוֹד בְּחַיַּי חֵפֶץ
אוֹי לִי עֲלוּמִים כִּי אֲנִי נִדְמֵיתִי
אֶרְאֶה לְבָנִים לַעֲלוֹת יַעְפִּילוּ
בָּרָד בְּאַמְתַּחְתָּם וְאֶבֶן נֶפֶץ.
על מה עלמה
עַל מָה עַלְמָה מַעַל מָה
עַלְמָהּ עֵת יִשְׁקֹט עֵת יִדֹּד
אוֹ בּוֹ תַּחְפֹּץ אוֹ יָד תִּקְפֹּץ
וַתְּצַו לוֹ לִין דּוֹד אוֹ לִנְדֹּד
נפשי בקרבי
נַפְשִׁי בְּקִרְבִּי תַּחְשֹׁב מַחְשָׁבֶת
לָקוּץ בְּעֵדֶן גַּן וְלִרְצוֹת תֹּפֶת
כִּי אֶמְצְאָה שָׁם צוּף דְּבַשׁ עִם נֹפֶת
שָׁם כָּל צְבִיַּת חֵן וְכָל עוֹגָבֶת
מַה לִּי בְּעֵדֶן גַּן וְאֵין אוֹהָבֶת
שָׁם רַק שְׁחוֹרוֹת מִשְּׁחֹר אוֹ זָפֶת
שָׁמָּה זְקֵנוֹת בַּעֲלוֹת יַלָּפֶת
נַפְשִׁי בְּחֶבְרָתָן תְּהִי נֶעְצָבֶת
מַה לִּי וְלָךְ עֵדֶן וְאַתְּ אָסַפְתָּ
כָּל בַּעֲלוֹת מוּמִים וְכָל אִישׁ בֹּשֶׁת,
עַל כֵּן חֲשַׁבְתִּיךָ בְּעֵינַי אָיִן
תֹּפֶת בְּעֵינַי חֵן וְהוֹד יָסַפְתָּ
בָּךְ כָּל צְבִיָּה הַיְּקָר לוֹבָשֶׁת
וַתֶּאֱסֹף כָּל מַחֲמַדֵּי עָיִן.
בי יגיל כל חושק
בִּי יָגִיל כָּל חוֹשֵׁק בִּי כָּל
עָפְרַת חֵן תִּתֵּן עֵינֶיהָ
בִּי תַּעְלֶה אֶת נֵרוֹת אוֹרָהּ
תָּאִיר אֶל עֵבֶר פָּנֶיהָ.
מה לך פה שפחה
מַה לָּךְ פֹּה שִׁפְחָה נֶחְרֶפֶת
וּבְעַד אֶשְׁנַבִּי נִשְׁקֶפֶת
לֹא תַּלְבִּינִי שַׁחְרוּת עוֹרֵךְ
עַד תַּלְבִּינִי אֶת הַזֶּפֶת.
באדיבות פרויקט בן יהודה