שירי ציון של ר' יהודה הלוי

ר' יהודה הלוי 'המשורר הנשגב', כפי שכינה אותו ביאליק, היה איש הגות ומעשה. כאיש הגות פיתח ר' יהודה הלוי תפיסה בעלת אופי לאומי שראתה את עם ישראל כעם בעל ייחוד ותפקיד. ר' יהודה הלוי ראה את הישיבה בגלות ואימוץ הנורמות התרבותיות הערביות כחטא. שיריו מלאים בכמיהה וגעגועים לציון. בהיותו איש מעשה לא הסתפק ר' יהודה הלוי בדיבור וכתיבה; בשנת 1141 יצא ר' יהודה הלוי למסע לארץ ישראל. על פי האגדה מצא ר' יהודה הלוי את מותו אל מול הכותל המערבי בירושלים, מושא געגועיו, בעקבי סוס של פרש ערבי שדרס אותו למוות.

* * *

יהודה הלוי כתב כ-35 שירי ציון, ובהם פיוטים המביעים את געגועיו לארץ הקודש, לציון, וגם שירים המתארים את מסעו אליה בים, הרוגע והסוער. את כמיהתו לארץ ישראל הביע יהודה הלוי בפיוטים שכתב בספרד זמן רב לפני מסעו, ובהם שני שיריו הידועים – "לבי במזרח ואנוכי בסוף מערב" ¹והשיר "יפה נוף".
נושא זה של שירי ציון היה מיוחד לשירתו של יהודה הלוי, שהאמין במעלותיה ובסגולותיה של הארץ ובחובתו של כל יהודי לעלות אליה. לרעיון זה קמו מתנגדים רבים, שהכירו בהשפעתו של המשורר על הציבור וחששו, "שאם יעקור ר' יהודה הלוי מספרד ויעלה אל ארץ ישראל, יטיל הדבר חובה עליהם לעשות כן, והם – ישיבת ספרד הייתה נוחה להם".² שירי ציון כוללים את תיאורי מסעו של יהודה הלוי לארץ ישראל ומתעדים את מראות הים הכחול השלו והשקט ואת חזותו בעת סערה וקדרות. בשירי ציון תיאר יהודה הלוי את הארץ החרבה שהדרה וכבודה אבדו לה, אך עובדה זו לא הרתיעה את המשורר מן השאיפה לממש את חלומו, לעלות לארץ ולצפות לגאולתה.
בפיוט "ציון הלא תשאלי לשלום אסירייך" פונה המשורר אל ציון, ארץ כיסופיו, ואומר: "לבכות ענותך אני תנים, ועת אחלום / שיבת שבותך, אני כינור לשירייך". וגם במצבה העלוב של הארץ, "ינעם לנפשי, הלוך ערום ויחף, / עלי חרבות שממה, אשר היו דבירייך". ובסיום השיר מביע המשורר את המשאלה: "אשרי מחכה, ויגיע ויראה עלות / אורך… / לראות בטובת בחירייך, ולעלוז בשמחתך / בשובך אלי קדמת נעוריך."³ פיוט זה שולב בקינות שנוהגים לומר בבית הכנסת בתשעה באב.
יהודה הלוי נחשב למשורר המובהק של ציון – אך רעיון שיבת ציון נבט ככל הנראה לראשונה בשירתו שלשלמה אִבְּן גבירול, שפיוטיו כוללים ערגה וגעגועים לציון ותחושה כי הגאולה אכן קרובה, וכבר מתדפקת על הדלת.⁴

את הפיוט "לבי במזרח" כתב יהודה הלוי כאשר היה עדיין "בסוף מערב", בספרד:

"לִבִּי בַּמִזְרָח וְאָנֹכִי בְּסוֹף מַעֲרָב
אֵיךְ אֶטְעֲמָה אֶת אֲשֶׁר אֹכַל וְאֵיךְ יֶעֱרַב
אֵיכָה אֲשַׁלֵּם נְדָרַי וֶאֱסָרַי, בְּעוֹד
צִיוֹן בְּחֶבֶל אֱדוֹם וַאֲנִי בְּכֶבֶל עֲרָב
יֵקַל בְּעֵינַי עֲזוֹב כָּל טוּב סְפָרַד, כְּמוֹ
יֵקַר בְּעֵינַי רְאוֹת עַפְרוֹת דְּבִיר נֶחֱרָב."

הסברים והערות:⁵ במזרח: בארץ ישראל. בסוף מערב: בספרד. איך אטעמה את אשר אוכל ואיך יערב: איך יטעם לי ואיך ימתק לי מאכלי. מערב… יערב… ערב: לשון נופל על לשון; חריזת השורה הראשונה (הדלת) והשורה הרביעית (הסוגר) לתפארת הפתיחה. נדרי ואסרי: נדרי לעלות לארץ ישראל. בחבל אדום: בשליטת הנוצרים. בימי יהודה הלוי נשלטה ירושלים בידי הצלבנים, שכבשו אותה מן המוסלמים בשנת 1099. בכבל ערב: תחת עול המוסלמים. בחבל… בכבל: חרוזים פנימיים וצמד מילים בשינוי אות. דביר: קודש הקודשים של בית המקדש. יקל… יקר: צמד מילים בשינוי אות ובמשמעות מנוגדת. בעיני: מילה חוזרת בשורות הסוגרות.

הערות:

1. פתיחת השיר הפכה למטבע לשון שמרבים להשתמש בו כדי לבטא ניגוד פנימי בין עמדות או רצונות. נוסף על כך אפשר למצוא הדהוד של פתיחה זו בשירה העברית בת ימינו, כגון בשירו של רוני סומק "ריה"ל מדריד", שבו כותב המשורר בן ימינו: "מה נשאר מבעיטת הגעגועים של רבי יהודה הלוי? אולי כדור מתגלגל על דשא נובל בין שער המזרח לשער המערב". שם השיר- "ריה"ל מדריד"- מבוסס על משחק מילים (וצלילים): ראשי התיבות של המשורר (ריה"ל) ושמה של קבוצת ספורט בספרד (בכדורגל ובכדורסל)- ריאל (מדריד).
2. אהרן מירסקי, "יצירתם של יהודי ספרד בפיוט ובשירה", בתוך: חיים ביינארט (עורך), הוצאת מאגנס, תשנ"ד – 1994, עמ' 134 – 135.
3. כל שירי רבי יהודה הלוי, מהדורת זמורה, הוצאת מחברות לספרות, תש"י- 1950, כרך ג עמ' 57 – 59.
4. דוגמת פיוטיו "שער פתח דודי, קומה פתח שער"; "שחר עלֵה אלי דודי ולך עמי"; "שער אשר נסגר קומה פתחהו".
5. לפי: דב ירדן, שירי הקודש לרבי יהודה הלוי, כרך רביעי – שירי ציון, הוצאת המחבר, תשמ"ו – 1986, עמ' 918.

מתוך לקסיקון לתרבות ישראל. כל הזכויות שמורות למטח ולקרן אבי חי