הגירוש / הילה קרבלניקוב

בשנת 2005 יושמה תוכנית ההתנתקות של מדינת ישראל מחבל עזה ומצפון השומרון, תוכנית אותה הציע ראש הממשלה אריאל שרון בשנת 2003 ויישם כעבור שנתיים. במסגרת ההתנתקות פונו 8,000 המתיישבים הישראלים מיישובי גוש קטיף שבחבל עזה. ההחלטה על תוכנית ההתנתקות חשפה את אחד השסעים העמוקים בחברה הישראלית, בין נאמני ארץ ישראל השלמה לבין אלו הרואים את השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים כאזורים שאינם שייכים למדינת ישראל. ההתנתקות הובילה לגל של מחאה מצידם של המפונים ונאמני ארץ ישראל השלמה, שאחד מסמליו הבולטים הוא הצבע הכתום.

שם היצירה מצביע באופן גלוי על הזדהותה של קרבלניקוב עם המפונים ועם המחאה שלהם נגד הפינוי, לו היא נותנת את הכותרת "הגירוש" (מילה שמעוררת אסוציאציה נוספת שכן פלסטינים אזרחי ישראל רבים משתמשים בה בהתייחסות שלהם למלחמת 1948 – "הנכבה"). דרך נוספת בה באה לידי ביטוי ההזדהות ואף תחושת השייכות לקבוצת המפונים היא שילוב דיוקנה ביצירה: דמותה של הילה קרבלניקוב מופיעה במרכז התמונה בחולצה אדומה כשהיא מוסתרת בחלקה.

מאחור מוצג הנוף הפסטורלי של גוש קטיף – בתים על קרקע מוקפים צמחייה ירוקה, ובמישור הקדמי מוצגים המתיישבים. התגובה הרגשית בפניהן של רוב הדמויות היא כאב עמוק שמטרתו לעורר הזדהות, אולם ביצירה מוצגים גם זעם ומחאה פעילה שבאים לידי ביטוי בדמויות משמאל, בחולצות הכתומות ובטלאי הכתום (השימוש בסמל הטלאי עם מגן הדוד עורר מחלוקת ואף זעם בקרב רבים בציבור הישראלי). ספר התורה אותו מחבק גבר בצד ימין למעלה מזכיר את התפיסה לפיה יישובה של ארץ ישראל השלמה קשור קשר הדוק לתורת ישראל.

הילה קרבלניקוב יוצרת דימוי לכאורה שגרתי, לכאורה ציור. למעשה, היא בונה את ה"ציור" מהדבקה של חומרים לא שגרתיים – מסקינטייפ, איזולירבנד, טפטים ומדבקות. עצם יצירה של דימוי מסורתי לכאורה באמצעות הדבקה היא בחירה מעניינת. בנוסף, אותם חומרים נושאים איתם משמעויות נוספות – המסקינטייפ, לדוגמה, יכול להזכיר מצב של ארעיות וניידות (למשל, כאשר משתמשים בו לסגירת ארגזים בעת מעבר דירה) שביצירה זו יש בו כדי להוסיף היבט לאמירה על אובדן הבית של המפונים; המסקינטייפ מתקשר בחברה הישראלית גם למצב של איום חיצוני (בשל השימוש בו לאיטום בתים בזמן מלחמת המפרץ, 1991). קרבלניקוב מציינת שלבחירה בחומר זה משמעות נוספת של יצירת קונפליקט בין השימוש בחומר פלסטי מודרני, לא טבעי ושאינו מתכלה, לבין הנושאים המתוארים ביצירות – טבע וחברה.