אהבת תפוח הזהב / דליה רביקוביץ'

אחד משיריה המפורסמים של דליה רביקוביץ, "פרנסה", נפתח בשורה: "לעזאזל השיר, אני צריכה 120 שקל". עבור רבים שיקף שיר זה את הפרסונה הציבורית של דליה רביקוביץ, כפי שהצטיירה בשנותיה המאוחרות – משוררת שנודעה בעיקר בשל נטיותיה הפוליטיות ופחות בשל שיריה; משוררת, שעל אף ההערכה והפרסים הרבים שבהם זכתה, שקעה במעגל של דיכאונות ושל ניסיונות להיחלץ מהם. משוררת שעשתה שימוש נרחב ומתועד בתרופות נוגדות דיכאון ואף הגיעה לשפל כלכלי. למרבה הצער נדמה שפרסונה זו השכיחה במידה רבה את ייחודה ואת עוצמת שיריה של רביקוביץ. ספר שיריה הראשון אהבת תפוח הזהב, ראה אור בשנת 1959 וסימן את הופעתה של משוררת בעלת קול שירי ייחודי, מקורי ומבריק. בשירי הספר חיברה רביקוביץ בין כל משלבי השפה העברית. אולם לא היה זה תרגיל וירטואוזי גרדא – רביקוביץ חיברה את שלל מכמני השפה למקשה שירית מבהיקה וללא רבב כדי לבטא את עולמה ואת השקפתה במורכבות חדה וביופי פואטי נדיר.

רביקוביץ הייתה רק בת 23 כשיצא ספר ביכוריה אהבת תפוח הזהב. אולם קריאה בשירי הספר חושפת העמקה, רוחב והשקפת עולם הבוגרים משנותיה. הן בנושאים שבחרה לעסוק בהם, הן בדרך הפואטית שביטאה בה את רעיונותיה.

מפתה לבחון את שיריה דרך תלאות הביוגרפיה האישית של רביקוביץ. ואכן, דמות אב בכלל, ודמות אביה בפרט, מופיעה בכמה שירים העוסקים בישירות ובעקיפין במות אביה בתאונת דרכים, כאשר רביקוביץ הייתה בת שש. "במקום שהוא עומד / ישנו חשש סכנה / כביום שהלך בכביש ודרסה אותו מכונית / וכך הכרתי אותו ונתתי בו סימנים / שזה האיש עצמו היה פעם אבא שלי".

אך לצד האובדן והמוות המופיעים ומגיחים שוב ושוב משירי הספר, קורנת מהשירים חיות וחיוניות של אישה צעירה שעיניה מלאות התפעמות והתפעלות מהטבע, מהעולם ומהדרך שבה הם פועלים: "הזהירו ראשי השיחים והאור לא ידע שובע / ניתך בגלי הנהר ובכל אדוותיו ניצת / אף ראשי היה בעיניו תפוח זהב לבלוע". אפשר לראות את היחס הדואלי של רביקוביץ לטבע – מצד אחד מראה מלא הוד וכוח, ומן הצד האחר – טבע ככוח אלים, ניתך ובולע. עמדה דואלית זו, המעמידה את האדם מול הטבע, מקבלת תפנית בשיר ללא שם: "אשה קטנה עשתה לה לערש / את כדור הארץ / הכדור הגדול ולא נעלם מכדור הארץ / כי אשה קטנה / נחה על גבו". גם כאן חשפה רביקוביץ את היחס הכפול לטבע – האישה הקטנה עושה לה למיטה את כל כדור הארץ, ומנגד – כדור הארץ כולו מודע להיותה. כך יצרה רביקוביץ יחסים סימביוטיים בינה לבין הטבע והעולם, כאילו האחד אינו יכול להתקיים ללא האחר.

אחד הדברים שהבליטו את ספרה הראשון של רביקוביץ' היה השפה שבה כתבה. העברית שבה השתמשה, ובה חיברה את שפת החול המדוברת של מדינת ישראל הצעירה דרך שירת החול של ספרד בימי הביניים ("וגלגל העין את גלגל החמה חמד", "חמדה"), ארון הספרים היהודי ("שובי נפשי למנוחיכי / כי ה' גמל עליכי", "צער הלילה"), ועד לשפת התנ"ך. היה זה צעד חריג בתקופתה, שכן רוב כותבי השירה בחרו לכתוב בעברית מודרנית, וגם אם ניסו לחבר את העברית המדוברת לעברה, העדיפו במובהק את שפת התנ"ך על פני שפת ארון הספרים היהודי שהתגבשה בגלות ישראל.

רביקוביץ הרבתה להשתמש בעולם הפנטזיה והאגדות. בריאיון מוקדם שערך עמה צבי ינאי, סיפרה רביקוביץ כי עולם האגדות היה לה למפלט מהחיים בקיבוץ גבע שאליו עברה עם אמה לאחר מות אביה. רביקוביץ כינתה את החיים בקיבוץ "טרור" ו"מקום לשבירת נשמות", והיא ברחה ממנו שהייתה רק בת 12 וחצי. באחד משיריה המפורסמים, "בובה ממוכנת", עימתה את שפת עולם האגדות עם המציאות: "בלילה הזה הייתי בבה ממכנת / ופניתי ימינה ושמאלה לכל העברים, / ונפלתי אפים ארצה ונשברתי לשברים / וניסו לאחות את שברי ביד מאומנת". מלכים, רוזנים, פרשים, ספינות כושים וננסים מופיעים בשירי הספר, אך כמו הטבע, גם עולם הפנטזיה והאגדות נמצא בשיריה בעימות מתמיד עם המציאות והיא חודרת לתוכו. רביקוביץ נדמית כמי שנקרעת בין העולמות, ואינה בוחרת באחד על פני משנהו. מגמה זו קיבלה משנה תוקף והעמיקה בספריה הבאים.

המשורר אברהם שלונסקי עורך העיתון האורלוגין, פרסם בו את שיריה הראשונים ועודד אותה להוציא לאור ספר שירים. מיד עם צאת ספרה הראשון הבחינו המבקרים בייחודיותה של רביקוביץ והצהירו שקול חדש הופיע בשירה העברית. המבקר הנודע ברוך קורצוייל, שרביקוביץ הייתה תלמידתו בתיכון, כתב על הספר: "קובץ צנוע זה של שירים עולה בערכו הפיוטי, במקוריותו ואמיתותו על עשרות ספרי שירה, הן נוסח מסורתי הן נוסח מודרניסטי שהופיעו אצלנו".

רבים משירי רביקוביץ זכו להלחנה ובכך חיזקו את מעמדה כאחת המשוררות המוכרות והידועות בישראל. כמה שירים מספרה הראשון הולחנו בידי שלמה ארצי ("אהבה") ויהודית רביץ ("תמונה") והיו ללהיטים. בשנת 1998 הוציא הזמר ערן כרמלי אלבום בשם "ביתן הזכוכית" שכולו הלחנות לשירי רביקוביץ. ב-2009 גם הזמרים יהודית רביץ ואבי בללי, סולן להקת "נקמת הטרקטור", הוציאו אלבום שלם משירי רביקוביץ. לאורך השנים כתבה רביקוביץ גם פזמונים כמו "רבי עקיבא" (בביצועה של רבקה זוהר), "סיירת שקד" (בביצוע להקת פיקוד הדרום) ו"עמק דותן" (בביצוע להקת פיקוד הצפון), והם התפרסמו מאוד.