גיא אוני / שולמית לפיד

עלילת גיא אוני מתרחשת בתקופת העלייה הראשונה (1881–1904). הרומן מתאר את ימיה הראשונים של המושבה ראש פינה, היא גיא אוני, דרך עיניה של נערה צעירה הנישאת לאחד ממייסדי המושבה. סיפור אהבתם של פאניה ויחיאל הוא בדיוני, וכך גם רוב הדמויות המרכזיות ברומן, אך הוא שזור עובדות אמתיות ותיאורים מציאותיים של החיים בגליל בסוף המאה ה-19. מתוארות בו דמויות היסטוריות כנפתלי הרץ אימבר, מחבר "התקווה"; משה דוד שוב, ממייסדי ראש פינה ועוד. הספר מתאר בלשון עכשווית וחיה את תלאותיהם של אנשי העלייה הראשונה, החלוצים הראשונים בארץ ישראל, ואת הקשיים המיוחדים של הנשים. בה-בעת זהו גם סיפור אהבה סוער ומרגש.

ההקשר ההיסטורי

שולמית לפיד נולדה בתל אביב ב-1934. היא סופרת ומחזאית פורה שפרסמה רומנים וקובצי סיפורים, ספרות בלשית, ספרי ילדים ומחזות, בהם סדרת ספרי מתח בת שישה ספרים שגיבורתה היא ליזי בדיחי, עיתונאית מבאר שבע המעוצבת כגרסה נשית ומקומית של דמות הבלש האמריקני הקלסי. הסדרה זכתה להצלחה רבה. לפיד משלבת בכתיבתה סוגות פופולריות עם תכנים חברתיים, וכמה מספריה הם בדיון היסטורי – שילוב של עובדות היסטוריות וסיפור בדיוני.

גיא אוני (1982) הוא הרומן הראשון של לפיד (קדמו לו שלושה קובצי סיפורים וספר ילדים), והוא יצא לאור במלאת מאה שנה לייסוד ראש פינה. אנשי העלייה הראשונה מוצגים בספר כחלוצים בעלי חזון הנאבקים בתנאים הקשים וביחסם של בני "היישוב הישן", בניגוד לאופן שהם מוצגים בספרים העוסקים בעלייה השנייה – שם הם עצמם ממלאים את תפקיד האיכרים הוותיקים המסרבים לסייע לחלוצים החדשים. הספר מדגיש את מצבן הקשה של הנשים החלוצות, שסיפורן לא סופר קודם לכן כיוון שנחשב "שולי".

פאניה היפה בורחת מרוסיה לארץ ישראל עם בתה התינוקת ועם אחיה פגוע הנפש בעקבות פוגרום בעיר הולדתה (פרעות "סופות בנגב"). היא נישאת ליחיאל סילס, בן צפת וממייסדי גיא אוני, אלמן המטופל בשני ילדים קטנים. לשניים נולד ילד משותף. סיפור אהבתם סוער ורצוף משברים, שכמה מהם נובעים מהעבר הטראומטי של שני בני הזוג, ואחרים מהתנאים הקשים בהווה – העוני, הרעב, העבודה הקשה, המחלות והדאגה המתמדת לעתיד.

פאניה עוזבת את גיא אוני ואת יחיאל ונמלטת ליפו, אך חוזרת הביתה. ברוסיה פאניה הייתה בת מפונקת למשפחה עשירה, אך היא מרגילה את עצמה לעבודה הקשה בשדה ובמשק הבית, ואף שולחת את ידה במסחר כדי להשיג מזון לילדיה הרעבים. על אף הקשיים והסכנות הרבות היא מתאהבת במקום ומרגישה שגיא אוני הוא ביתה האמתי.

גיא אוני הוא רומן היסטורי בכמה מובנים: הוא מספר על אירועים חשובים בחיי העם היהודי ובתולדות הציונות בשנות ה-80 של המאה ה-19, כגון פרעות "סופות בנגב" (1881), עליית הביל"ויים, הקמת תל אביב וכמובן הקמת המושבות הראשונות. עוד מתוארים בספר בפירוט רב חיי היום-יום במושבות, ביפו, בצפת ובמקומות אחרים, והתיאורים יוצרים תמונה חיה של החיים בארץ ישראל באותה תקופה.

היחסים בין הקבוצות מוצגים כמורכבים, למשל בתיאור היחסים בין יהודי צפת למתיישבים: איבה המגיעה עד כדי רגימה באבנים וסכנת מוות, ולצדה עזרה הדדית בעת צרה. גם בין הערבים יש שכנים קרובים החיים בידידות עם המתיישבים ויש שודדים המתנכלים להם. הלשונות המדוברות בארץ באותה תקופה (יידיש, ערבית, עברית, רוסית ועוד) נזכרות פה ושם לאורך הספר, אך כדי להקל על הקוראים, הדיבור כולו מועבר בעברית בת-ימינו.

סיפור האהבה של פאניה ויחיאל כתוב כמעט על פי כל כלליו של "רומן נשים", דוגמת ספריהן של ג'ין אוסטין והאחיות ברונטה. הנערה צעירה, יפה וענייה, הגבר אלמן מטופל בילדים, והנישואים מוצגים בתחילה כ"נישואי נוחות". פאניה מתאהבת ביחיאל אך חוששת שהוא אוהב אישה אחרת, ואילו הוא חושד שהיא מאוהבת בגבר אחר. המשולשים הרומנטיים נפתרים לאחר עלילה סוערת ורוויית משברים ותפניות מפתיעות, והאהבה מתגלה במלוא להטה. לקראת סוף הספר שברה המחברת את הדגם הרומנטי והציעה סיום מפתיע. הדגם המלודרמטי נבחר כנראה כדי למשוך את הקוראים ולקרבם לסיפור בעל המאפיינים ההיסטוריים.

על אף השימוש בדגם השמרני של "רומן נשים", הספר מציג עמדה פמיניסטית בכך שהוא מעצב באופן חיובי גיבורה חזקה, עצמאית ודעתנית, הנוהגת בניגוד למקובל ובדרכים שנתפסות כ"גבריות": היא חמושה באקדח, נעה לבדה בדרכים המסוכנות, עוסקת במסחר עצמאי ועובדת בשדה. בעלה יחיאל תומך בה, והתנהגותה אינה פוגמת בנשיותה גם בעיני גברים ונשים אחרים. פאניה אף מייסדת בית ספר לילדות המושבה כדי שלא יישארו חסרות השכלה. בספר מתוארים גם אונס והטרדה מינית מנקודת מבטה של הנפגעת. ברמה אחרת, הספר מפנה את תשומת הלב לנשות העלייה הראשונה, אלה שסיפורן בדרך כלל הוצנע בסיפורם של הגברים, אם משום שהיו מעטות מאוד ואם מתוך תפיסה שראתה בנשים "עניין שולי".

מוטיב עוף החול מופיע כמה פעמים בסיפור, בין השאר כשידידה של פאניה מצייר אותו על דלת ביתה בדיוק כשהיא יולדת את בנה (עמ' 156–158). עוף החול הקם מן הלהבות וחי כל פעם מחדש מסמל כמובן את התאוששותה של המושבה לאחר כל אסון – מחלות ומוות, בצורת ורעב, התנכלויות של ערבים ושל יהודים, שרפה בשדות ועוד. גם פאניה מתאוששת באורח פלא כמעט מאסונות רבים, החל בפוגרום הנורא שחוותה בנעוריה, דרך תלאות החיים במושבה ועד לסיום הספר.

גיא אוני זכה להצלחה רבה בקרב המבקרים והקהל כאחד. פנינה גרי עיבדה את הספר למחזה, והוא הוצג ב-1998 בבימויו של מישה לוריא. כמו כן הספר עובד ב-2011 לסרט בבימויו של דן וולמן. ב-2006 פרסמה לפיד ספר המשך לגיא אוני בשם חוות העלמות, המתרחש בתקופת העלייה השנייה.

קישורים ומקורות

בן דוד, יערה (1997). דמויות מן העלייה הראשונה: על "גיא אוני" מאת שולמית לפיד. בתוך: אהבה ממבט שני (עמ' 95–99). תל אביב: עקד.

גוברין, נורית (2002). "עוף-החול": הרומן "גיא אוני" כהערה על ההיסטוריה היהודית. הדאר, 65(כא), 21–23.

הראל, שלמה (1983). מסביב למושבה – בין מיתוס להיסטוריים: עיון ב"גיא אוני" לשולמית לפיד. עלי שיח, 19–20, 128–141.

לפיד, שולמית (2011). גיא אוני. ירושלים: כתר.

פלדמן, יעל ש' (1986). רומן היסטורי או "אוטוביוגראפיה" במסכה? על גיא אוני ובני-מינו בסיפורת העכשווית. סימן קריאה, 19, 208–213.

קם, מתיה (ח"ת). הקמתה של ראש פינה. בתוך: אתר "הספרייה הווירטואלית של מטח"