חירות קשה / עמנואל לוינס

האם הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל היא תכלית בפני עצמה, או שמא המדינה היא רק אמצעי להשגת מטרה נעלה החורגת מהמישור הפוליטי? האין ייעודה המיוחד של מדינת ישראל ואף ההצדקה לקיומה כרוכים בכינון חברה צודקת? לשאלות אלו נדרש עמנואל לוינס (1906–1995), פילוסוף יהודי-צרפתי בעל שם עולמי, במאמרו "מדינת ישראל ודת ישראל" שיצא לראשונה ב-1951 ופורסם שנית בחירות קשה, קובץ "מסות על היהדות" שיצא בעברית ב-2007.

לוינס ידוע היום בעולם כהוגה בעל יצירה ענפה ששורשיה נעוצים הן בפילוסופיה ובתרבות המערב, הן במקורות היהדות ובייחוד בתלמוד. בעשור האחרון כמה מכתביו בפילוסופיה והשגותיו על התלמוד ("קריאות תלמודיות") תורגמו לעברית וזכו לתהודה רבה בארץ.

כתביו של לוינס עשו את נושא הזכויות של הזולת או של "האדם האחר" לסוגיה מרכזית. על פי האתיקה (המוסר) שפיתח בספריו (ובפרט בכוליות ואינסוף שיצא בעברית ב-2010), אדם נדרש לתת קדימות מוחלטת לאדם האחר, לטובתו ולזכויותיו. בניגוד למרטין בובר, לוינס אינו תופס את היחסים עם הזולת כהדדיים וכדיאלוג בין שווים. אחריותי כלפי הזולת מוחלטת ואין-סופית, ואין לי זכות לצפות ממנו לשום הדדיות או תמורה. אולם, שלא כרבים מהוגי המוסר, לוינס אינו מזלזל בפוליטיקה.להפך –הוא רואה את המסגרת של החיים במדינה כהכרחית בעולם המודרני שאנו חיים בו.

ההקשר ההיסטורי

מאמרו של לוינס ראה אור לראשונה כמה שנים לאחר קום המדינה. הוא מביע היטב את רגשות ההתלהבות והפליאה שהתעוררו לנוכח אירוע שהוא מתאר כ"שעת יצירת המופת" בתולדות עם ישראל. לוינס מתייחס בכובד ראש לנושאים שהגשמת החזון הציוני העמידה על סדר היום: מהו ייעודה של מדינת ישראל? כיצד אפשר לפתור את בעיית היחסים בין דת למדינה? האם החוכמה היהודית-התלמודית יכולה לתרום לחיים בחברה מודרנית?

אז כמו היום, התגלעו בעניין חילוקי דעות קשים. לוינס מזכיר במאמרו אסופה שהופיעה אף היא ב-1951, מטעם מחלקת התרבות של הסוכנות היהודית. באסופה דנו כמה מחברים ישראלים ביחסים בין דת למדינה. לוינס מזכיר את מאמרו של ישעיהו ליבוביץ "דת ומדינה". למעשה, יש פער בין ליבוביץ ללוינס. לאחר מכןליבוביץ יקצין את עמדותיו עד כדי לראות בקיום המצוות "עבודה לשמה" – צווים שיש לקיים אותם מתוך ציות עיוור ללא כל חיפוש אחרי טעם מוסרי.

לוינס, בשונה ממנו, רואה באתיקה וביחס של אחריות לאדם האחר דרישה יסודית של היהדות. אף על פי כן, בשנות ה-50 גילה לוינס עניין בטענותיו של ליבוביץ אשר לייעודה של מדינת ישראל. לדבריו, ליבוביץ "מותח ביקורת חריפה על כל אלו – דתיים וחילוניים – המעמידים את שאלת הדת והמדינה כבעיה 'סוציולוגית', אלו המייחסים ערך לדת בשל יעילותה החברתית והופכים אותה ל'אמצעי ומכשיר'". לדידו, תפיסה זו רואה במדינה את התכלית העליונה ו"משפילה את הדת לדרגת 'רקחת וטבחת' של התפקיד המדיני".

הקמת מדינה יהודית מודרנית היא אירוע חסרתקדים בתולדות עם ישראל ובהיסטוריה העולמית כולה. לוינס מבהיר שזוהי "חריגה מעבר לאירוע הפוליטי גרידא". לדידו, ייעודה של מדינת ישראל אתי מעיקרו: שלא כמדינות דמוקרטיות אחרות בעולם, אין היא מסתפקת בהקמת חברה מתוקנת המבטיחה לאזרחיה ביטחון וחופש – מדינת ישראל כפופה ל"מחויבויותיה החברתיות" ונדרשת להקים חברה צודקת. אם כן, "חשיבותה של מדינת ישראל כרוכה בהזדמנות הניתנת סוף סוף למימוש תורתה החברתית של היהדות". כך תתאפשר באמת היציאה מהגולה, שהעם היהודי נמנע מלממש בה את ייעודו.

לאור הדרישה הנעלה לצדק חברתי, לוינס בוחן בביקורתיות את משמעותם של מונחים טעונים כגון "דתיים" ו"חילונים", ומגדיר אותם מחדש. אם כן, אין להבין באופן מילולי את דברי לוינס המדבר במאמרו על "המהות הדתית" של מדינת ישראל. בפיו, המילה "דתיים" איננה מציינת "שומרי מצוות" כניגוד ל"לא-דתיים" – "אחרים" שאינם מקיימים מצוות. כבר ב-1951 לוינס פוסל את ההבחנה הזאת כ"תקפה לגבי הגולה", אך חסרת משמעות ליהדות בישראל בעידן החדש שנפתח עם הקמת מדינת ישראל.

ההבחנה בין "דתיים" ל"חילונים" – מקור לשבר עמוק המשסע את החברה בישראל עד ימינו – היא אפוא עניין "גלותי". "צדק כסיבת קיומה של המדינה – זוהי הדת". המדינה הצעירה אינה יכולה להסתפק בעמידה על זכות הקיום שלה ובמילוי תפקידה כמקלט ליהודים הנרדפים. עליה להיות נאמנה גם ל"טעם הקיום" שלה, לאותה "שליחות דתית" שאין היא אלא הקמתה של חברה צודקת. ברוח זו לוינס מציע כבר ב-1951 הבחנה חדשה: "על בסיס זה אפשר להבחין בין יהודים דתיים ליהודים שאינם דתיים. הניגוד כאן הוא בין אלה השוחרים מדינה לצורך הצדק לבין אלה השוחרים צדק לשם הבטחת קיומה של המדינה".

עבור לוינס, תורת הצדק החברתי של היהדות מתבטאת בראש ובראשונה בתלמוד. הוא רואה במדינת ישראל את המקום שצריך להתפתח בועיון מסוג חדש במקורות היהדות, במסגרת האוניברסיטאות ומוסדות חינוך אחרים. עיון זה – "הלימוד" – אינו יכול להתנהל על פי הדפוסים המיושנים של הגולה, ויש להמציא פתרונות לבעיות העולות בחברה יהודית מודרנית. הטקסטים היהודיים העתיקים הם עדיין מקור השראה אם נפרש אותם בדרך שתדע "לחלץ דוגמאות ישנות מן הכתובים ולהרחיב את תחולתן למצבים החדשים".

אפשר לשאול אם דברי לוינס עדיין רלבנטיים היום – כמעט שבעים שנה לאחר שמאמרו הופיע. על אף ההישגים המרשימים של החברה בישראל בתחום המדיני, הכלכלי, המדעי והטכנולוגי, יש עדיין פערים גדולים בין השכבות בה: רמת העוני גבוהה; משפחות רבות נותרו ללא אמצעי כלכלה וללא דיור הוגן;החינוך האיכותי וההשכלה הגבוהה הם בתשלום; אין שוויון הזדמנויות לכל בני הנוער בישראל. אף שהדרישה לצדק הייתה במרכז המחאה החברתית ("מחאת האוהלים") והפגנות הענק שנערכו בקיץ 2011, ועל אף הרפורמות שממשלת ישראל הכריזה עליהן בעקבות מחאה זו, הבעיה של המחייה והדיור עומדת בעינה.

אלא שאין די בעובדות אלו כדי להתייחס להקמת חברה ישראלית צודקת כאל אוטופיה וחלום שאינו בר-ביצוע. בפיקחות רבה, לוינס הציב את המטרה הזו בתוך שהתחשב בתנאים הקונקרטיים המאפשרים להשיגו: קיומה של מדינה ומוסדותיה הכלכליים, החברתיים והמשפטיים היא הדרך היחידה להשגת המטרה הנעלה של הצדק. בנוסף, מתרחשת בארץ בשנים האחרונות תופעה של "חזרה לארון הספרים היהודיים", בפרט בקרב הציבור שאינו "דתי" במובן הרגיל והצר של שמירת מצוות. אם כן, הלימוד של המקורות היהודיים שלוינס כה החשיב, היה למציאות. ייתכן שהתחדשות הלימוד בישראל תתרום להמצאת פתרונות יצירתיים לבעיות העולות בחברה שלנו, ובפרט לבעיית הצדק.

הנסל, ז' (17 בינואר 2006). "אלה שיבקשו את הצדק כדי להבטיח את המשך קיומה של המדינה". הארץ.

הנסל, ז' (4 בדצמבר 2007). "קרשנדו בשמונה נרות". הארץ.

יגודה,ש' (22 בספטמבר 2010). "כוליות ואינסוף: מסה על החיצוניות" מאת עמנואל לוינס, פילוסופיה נגד הרוע". הארץ.

לוינס, ע'. "הרהורים אחדים על הפילוסופיה של ההיטלריזם", א' גולדוין (מתרגמת). באתר "מכונת קריאה".

רז, ש' (24 בדצמבר 2013)."ההתגלות והאחר" [בלוג].

שלג,י' (15 במאי 2002). "אופנת לוינס". הארץ.

שלג, י' (12 בינואר 2006). "פילוסוף אחר". הארץ.

כתבי עמנואל לוינס בעברית:

לוינס, ע' (1995).אתיקה והאינסופי. א' מאיר וש' ראם (מתרגמים). ירושלים: מאגנס.

לוינס, ע' (2001).תשע קריאות תלמודיות. ד' אפשטיין (מתרגם). תל אביב: שוקן.

לוינס, ע' (2004).הומניזם של האדם האחר. ס' בוסתן (מתרגמת). ירושלים: מוסד ביאליק.

לוינס, ע' (2004).קריאות תלמודיות חדשות. ד' אפשטיין (מתרגם). תל אביב: שוקן.

לוינס, ע' (2007).חירות קשה. ע' בסוק וש' ויגודה (מתרגמים),ז' הנסל (עורכת מדעית). תל אביב: הוצאת רסלינג בשיתוף מרכז ראיסה ועמנואל לוינס.

לוינס, ע' (2007). מעבר לפסוק. א' גולדוין (מתרגמת). תל אביב:שוקן.

לוינס, ע' (2010).כוליות ואינסוף: מסה על החיצוניות. ר' איילון (מתרגמת), ז' הנסל (עורכת מדעית). ירושלים: מאגנס.

לוינס, ע' (2011).המוות והזמן. א"ז' שיטרית (מתרגם). תל אביב: רסלינג.

לוינס, ע' (2013).על אלוהים העולה על הדעת. ר' איילון (מתרגמת), ז' הנסל (עורכת מדעית). ירושלים: מאגנס.