יפה אחת קודם / ענת זכריה

יפה אחת קודם הוא ספר מייצג של השירה החדשה: צעירה, בועטת, פמיניסטית. ספר הממשיך את מורשתה של יונה וולך, אך גם מעניק לשירה הצעירה קול אחר, קול משלה.

הרקע ההיסטורי

יפה אחת קודם הוא ספר שיריה הראשון של ענת זכריה, והוא סימן אותה מיד כקול חדש ומבטיח בשירה העברית הצעירה. זכריה היא ילידת תל אביב, ומשמשת גם כמבקרת המחול של העיתון ידיעות אחרונות. ספרה השני, בגלל טעות אנוש (2012) זכה אף הוא להערכת הביקורת. זכריה זכתה בכמה פרסים, ואף הוזמנה ל"פרנסוס השירה", אירוע שירה בין-לאומי שהתקיים לצד האולימפיאדה בלונדון ב-2012.

הייצוגים הפואטיים של הגוף הנשי הם צירו הסימבולי של ספר השירים. זכריה מציעה ערבול ייחודי של הגוף המיני שנעשה לחפץ, פסיבי ופגיע לאין-סוף, והגוף העמל-מנוצל. הפואטיקה של ענת זכריה כה מבועתת מן האפשרות של השחתת הסובייקט בידי האחרים, כמו למשל פה המפיק שקרים לאין-סוף, עד כי גופה הופך לאתר של ניסויים אכזריים והתעללות עצמית.

הפה הוא איבר המפתח. הרגע שאליו חותרת זכריה ברבים משיריה, תוך שהיא מתחקה אחר פרטי פרטיו. הנה חלקו הראשון של השיר "אכלתי מלאך": "אכלתי מלאך בעמידה על יד הכיור הרמתי אותו ביד אחת מהארץ כמו מטוס באויר ובלעתי התרוממות לגוף. הכנפים שהיו אחרונות להכנס / עוד חרקו בין שיני כשהתישב/ בחללים העגולים שבי מתפרש/ על הלא כלום./…". בשיר זה ניכרת השפעתה של יונה וולך.

שם הספר, יפה אחת קודם, מצביע במדויק על צירי המתח שבהם מתנועעת הפואטיקה שלה: קרנבליות בולענית המערבת מנעד רגשי רחב, הנע בין הדוחה ומעורר הגועל לאלוהי ולנשגב, וחקירת המיניות הנשית, כפי שהיא משתברת אל תוך השפה. ממדי ההכרח – הלא-נעים והאילוץ, המקופלים ב"בליעת צפרדעים" – ארוגים במרקמו של כל שיר כמעט. ההברקה הלשונית "יפה אחת קודם" מחלצת את הביטוי השגור ("יפה שעה אחת קודם") ממימד הזמן ומשבצת אותו במרחבים סמנטיים אחרים לגמרי, בסדרתיות נשפטת של יופי נשי, ומרמזת גם על מבט גברי פטריארכלי.

היציאה כנגד "חרושת התועלתנות" מצויה גם בתחינה המתנסחת דרך הגוף המיני בשיר שכותרתו "הניחו לי כבר", והמשכו: "לאונן בבית בפשטות / בפעולה לולאתית / באופנים די סטנדרטיים […] אני כל כך רוצה/– " (עמ' 48). גם כאן מונכח המודוס של "אני עושה לעצמי", של הגוף המספיק לעצמו ומסתפק בעצמו.

שירתה של זכריה זכתה לאהבת הביקורת, אך בשל מעמדה הנידח של השירה כיום שירתה אינה פורצת לקהלים רחבים, וחבל. ספר שיריה השני, בגלל טעות אנוש, זכה אף הוא לשבחי הביקורת. זכריה מפרסמת תדיר את שיריה בכתבי עת, והיא פעילה חברתית.

בן, מנחם (5 ביוני, 2010). השירון העליון: על משוררים חדשים ומומלצים מעריב. nrg, ספרות, עמ' 22–23.

הירש, אלי (1 ביוני, 2012). אל תעשה לי ילד. ידיעות אחרונות, 7 לילות, ספרות, עמ' 23.

פז, יובל (מארס-אפריל 2009). המקצוע שלה הוא חציית גבולות. עתון 77, 337–338, 6.

שוייצר, ארז (27 ביוני, 2012). זה שלא ירצה באמת. הארץ, ספרים, עמ' 14.