לכה דודי / הרב שלמה אלקבץ
לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה
פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּלָה
שָׁמוֹר וְזָכוֹר בְּדִבּוּר אֶחָד
הִשְׁמִיעָנוּ אֵל הַמְּיֻחָד
ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד
לְשֵׁם וּלְתִפְאֶרֶת וְלִתְהִלָּה
לִקְרַאת שַׁבָּת לְכוּ וְנֵלְכָה
כִּי הִיא מְקוֹר הַבְּרָכָה
מֵרֹאשׁ מִקֶּדֶם נְסוּכָה
סוֹף מַעֲשֶּׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה
מִקְדַּשׁ מֶלֶךְ עִיר מְלוּכָה
קוּמִי צְאִי מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה
רַב לָךְ שֶׁבֶת בְּעֵמֶק הַבָּכָא
וְהוּא יַחֲמוֹל עָלַיִךְ חֶמְלָּה
הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי
לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִּפְאַרְתֵּךְ עַמִּי
עַל יַד בֶּן יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי
קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ
הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי
כִּי בָא אורֵךְ קוּמִי אוֹרִי
עוּרִי עוּרִי שִׁיר דַּבֵּרִי
כְּבוֹד ה' עָלַיִךְ נִגְלָּה
לֹא תֵּבֹשִׁי וְלֹא תִּכָּלְמִי
מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי וּמַה תֶּהֱמִי
בָּךְ יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמִּי
וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ
וְהָיוּ לִמְשִׁסָּה שֹׁאסָיִךְ
וְרָחֲקוּ כָּל מְבַלְּעָיִךְ
יָשִּׂישּׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ
כִּמְשּׂוֹשּׂ חָתָן עַל כַּלָּה
יָמִין וּשְּׂמֹאל תִּפְרֹצִי
וְאֶת ה' תַּעֲרִיצִי
עַל יַד אִישׁ בֶּן פַּרְצִי
וְנִשְּׂמְחָה וְנָגִילָה
בֹּאִי בְשָׁלוֹם עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ
גַּם בְּשִּׂמְחָה וּבְצָהֳלָה
תּוֹךְ אֱמוּנֵי עַם סְגֻלָּה
בּוֹאִי כַלָּה בּוֹאִי כַלָּה
שַׁבָּת מַלְכְּתָא
"לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה" - מידי יום שישי מוזמן ה"דוד" לקבל את פני ה"כלה", מיהו הדוד ומיהי הכלה, ומה פשרו של מפגש זה?
רקע
בערב שבת, בשעה שהחול והקודש נושקים זה לזה, נוהגים בקהילות ישראל לשיר שיר של אהבה. הפיוט "לכה דודי" מזמן מפגש בין כלה לבין אהובה. זהותם של הכלה והאהוב, הדבר שהם באים לסמל, משתנה מבית לבית – פעם זו השבת, ופעם זו ירושלים, ובבית אחר זהו עם ישראל. הצטברות הסמלים והדינמיות המתרחשת בשיר מעצימים את תחושת הציפייה המלווה את שורות הפיוט. מה משמעותם של הסמלים המופיעים ב"לכה דודי" ליהודי בן ימינו? מהם מרחבי הקדושה והחולין בחיינו?
צוות תרבות il
* * *
"לכה דודי" הוא אחד מפיוטי השבת הידועים ביותר, ולו מקום מרכזי בתפילת השבת הראשונה – קבלת שבת – בכל עדות ישראל.
את הפיוט כתב במאה ה-16 אחד ממקובלי צפת, ר' שלמה אלקבץ, ושמו הפרטי – שלמה הלוי – מופיע בראשי השורות הפותחות את בתי השיר (פרט לבית הראשון והאחרון).
בפיוט יש עשרה בתים, והראשון – שהוא גם הקצר ביותר – משמש כפזמון חוזר: "לכה דודי לקראת כלה, / פני שבת נְקַבְּלָה". הפיוט מבוסס על לשון המקרא, ובו צירופים וביטויים מן התנ"ך כלשונם או בשינוי קל, לצד ביטויים ממקורות חז"ל. שלמה אלקבץ השכיל לצרף את המקורות ל"יצירה שירית מקורית וּשְׁלֵמָה".1 השיר מתאר את הפגישה העתידית בין הדוד (=כינוי לאהוב) לכלה, ובמהלכו יש פנייה לכלה לצאת ממצב החורבן, להתנער מן העפר וללבוש בגדי תפארתה, להתעורר ולשיר, בצירוף הבטחה כי "ישיש עליך אלוהיך כמשוש חתן על כלה" (על פי ישעיהו סב 5).
החידה בפיוט זה היא זהותה של הכלה: במקצת בתי השיר – זוהי השבת, ובאחרים – היא עם ישראל או העיר ירושלים2. ובהתאם לזהות הכלה משתנה זהותו של הדוד, שהוא עם ישראל היוצא לקראת השבת או האל הגואל את ישראל.
למושגים אלו יש משמעות ברובד נוסף – והוא הרובד הקבלי של הפיוט: השבת, עם ישראל וירושלים, קשורים למושג של ספירת מלכות, שהיא אחד מביטוייה של האלוהות. השבת בפיוט זה מתוארת כדגם של הגאולה, שהיא רבת פנים – גאולת היחיד וגאולת עם ישראל וגאולה קוסמית: "השבת והגאולה הם שתי הפנים של אותו מצב, שבו חוזרת המציאות לטוהר הראשוני שלה, למציאות 'שכל כולה עונג'"3.
הבית האחרון בפיוט מתאר את הכלה המתקרבת. זהו הרגע הדרמטי של כניסת השבת, שבו המתפללים עומדים על רגליהם, פונים אל דלת הכניסה ומקבלים את פני השבת בקריאה: "בואי כלה, בואי כלה, / בואי כלה, שבת מַלְכְּתָא (=המלכה)."
במהלך השנים נתחברו לפיוט "לכה דודי" לחנים רבים בכל קהילות ישראל.