מסכת אבות

(ב) שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיָרֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים:

(ג) אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ קִבֵּל מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. הוּא הָיָה אוֹמֵר, אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הֱווּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם:

(ד) יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם קִבְּלוּ מֵהֶם. יוֹסֵי בֶן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה אוֹמֵר, יְהִי בֵיתְךָ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים, וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם, וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בַצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם:

(ה) יוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם אוֹמֵר, יְהִי בֵיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה, וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ, וְאַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה. בְּאִשְׁתּוֹ אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ. מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה, גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ, וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנָּם:

(ו) יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה וְנִתַּאי הָאַרְבֵּלִי קִבְּלוּ מֵהֶם. יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה לְךָ רַב, וּקְנֵה לְךָ חָבֵר, וֶהֱוֵי דָן אֶת כָל הָאָדָם לְכַף זְכוּת:

(ז) נִתַּאי הָאַרְבֵּלִי אוֹמֵר, הַרְחֵק מִשָּׁכֵן רָע, וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע, וְאַל תִּתְיָאֵשׁ מִן הַפֻּרְעָנוּת:

(ח) יְהוּדָה בֶן טַבַּאי וְשִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח קִבְּלוּ מֵהֶם. יְהוּדָה בֶּן טַבַּאי אוֹמֵר, אַל תַּעַשׂ עַצְמְךָ כְּעוֹרְכֵי הַדַּיָּנִין. וּכְשֶׁיִּהְיוּ בַּעֲלֵי דִינִין עוֹמְדִים לְפָנֶיךָ, יִהְיוּ בְעֵינֶיךָ כִּרְשָׁעִים. וּכְשֶׁנִּפְטָרִים מִלְּפָנֶיךָ, יִהְיוּ בְעֵינֶךָ כְּזַכָּאִין, כְּשֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין:

(ט) שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח אוֹמֵר, הֱוֵי מַרְבֶּה לַחֲקוֹר אֶת הָעֵדִים, וֶהֱוֵי זָהִיר בִּדְבָרֶיךָ, שֶׁמָּא מִתּוֹכָם יִלְמְדוּ לְשַׁקֵּר:

(י) שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן קִבְּלוּ מֵהֶם. שְׁמַעְיָה אוֹמֵר, אֱהוֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת, וְאַל תִּתְוַדַּע לָרָשׁוּת:

(יא) אַבְטַלְיוֹן אוֹמֵר, חֲכָמִים, הִזָּהֲרוּ בְּדִבְרֵיכֶם, שֶׁמָּא תָחוֹבוּ חוֹבַת גָּלוּת וְתִגְלוּ לִמְקוֹם מַיִם הָרָעִים, וְיִשְׁתּוּ הַתַּלְמִידִים הַבָּאִים אַחֲרֵיכֶם וְיָמוּתוּ, וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל:

(יב) הִלֵּל וְשַׁמַּאי קִבְּלוּ מֵהֶם. הִלֵּל אוֹמֵר, הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה:

(יג) הוּא הָיָה אוֹמֵר, נְגַד שְׁמָא, אֲבַד שְׁמֵהּ. וּדְלָא מוֹסִיף, יָסֵיף. וּדְלָא יָלֵיף, קְטָלָא חַיָּב. וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתַגָּא, חֳלָף:

(יד) הוּא הָיָה אוֹמֵר, אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי. וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי. וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתָי:

(טו) שַׁמַּאי אוֹמֵר, עֲשֵׂה תוֹרָתְךָ קֶבַע. אֱמוֹר מְעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה, וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת:

(טז) רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה לְךָ רַב, וְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק, וְאַל תַּרְבֶּה לְעַשֵּׂר אֳמָדוֹת:

(יז) שִׁמְעוֹן בְּנוֹ אוֹמֵר, כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה. וְלֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה. וְכָל הַמַּרְבֶּה דְבָרִים, מֵבִיא חֵטְא:

(יח) רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְעַל הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ח, ) אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם:

נוסח הרמב"ם

(א) משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה והן אמרו שלשה דברים היו מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה.

(ב) שמעון הצדיק היה משירי אנשי כנסת הגדולה הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות החסדים.

(ג) אנטיגנוס איש סוכו קיבל משמעון הצדיק הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב על מנת שלא לקבל פרס ויהי מורא שמיים עליכם.

(ד) יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירושלים קיבלו ממנו יוסי בן יועזר איש צרידה אומר יהי ביתך בית ועד לחכמים והוי מתאבק בעפר רגליהם ושותה בצמא את דבריהם.

(ה) יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר יהי ביתך פתוח לרווחה ויהיו עניים בני ביתך ואל תרבה שיחה עם האישה באשתו אמרו קל וחומר באשת חברו מיכן אמרו חכמים כל המרבה שיחה עם האישה גורם רעה לעצמו ובטיל מדברי תורה וסופו יירש גיהינם.

(ו) יהושע בן פרחיה וניתאי הארבלי קיבלו מהם יהושע בן פרחיה אומר עשה לך רב וקנה לך חבר והוי דן את כל האדם לכף זכות.

(ז) ניתאי הארבלי אומר הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע ואל תתייאש מן הפורענות.

(ח) יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח קיבלו מהם יהודה בן טבאי אומר אל תעש עצמך כעורכי הדיינים וכשיהיו בעלי הדין עומדין לפניך יהיו בעיניך כרשעים וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך כזכאים שקיבלו עליהן את הדין.

(ט) שמעון בן שטח אומר הוי מרבה לחקור את העדים והוי זהיר בדבריך שמא מתוכן ילמדו לשקר.

(י) שמעיה ואבטליון קיבלו מהם שמעיה אומר אהוב את המלאכה ושנוא את הרבנות ואל תתוודע לרשות.

(יא) אבטליון אומר חכמים היזהרו בדבריכם שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום המים הרעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו ונמצא שם שמיים מתחלל.

(יב) הלל ושמאי קיבלו מהם הלל אומר הוי כתלמידיו של אהרון אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הברייות ומקרבן לתורה (יג) הוא היה אומר נגד שמא אבד שמא דילא מוסיף יסוף ודילא יליף קטלא חייב ודישתמש בתגא חלף.

(יד) הוא היה אומר אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני ואם לא עכשיו אימתיי.

(טו) שמאי אומר עשה תורתך קבע אמור מעט ועשה הרבה והוי מקביל את כל האדם בסבר פנים יפות.

(טז) רבן גמליאל אומר עשה לך רב והסתלק מן הספק ואל תרבה לעשר אומדות.

(יז) שמעון בנו אומר כל ימיי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה וכל המרבה דברים מביא חטא.

(יח) רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם קיים על הדין ועל האמת ועל השלום.

מבוא על מסכת אבות.

מאת:

צוות תרבות ישראל

רקע

"משה קיבל תורה ומסיני ומסרה ליהושע ויהשע לזקנים…" מסכת אבות פותחת בתיאור העברת המסורת. לאוזניים מסויימות המשפטים יכולים להישמע כמו תיאור משחק כדורגל – משה מקבל, מעביר ליהושע, יהושע לזקנים ו… גוֹל.

יש משהו בהשוואה של המשנה למשחק בכדור. הדינמיות, היצירה הקבוצתית, החתירה של הקבוצה כולה אל עבר יעד מסויים. כל אלו אכן קיימים במשחק הדורות שהחל עם גיבוש תורה שבכתב וממשיך עד לימינו אלה.

בין כל מסכתות המשנה, הידועה והמוכרת ביותר היא מסכת אבות, שנקראת גם "פרקי אבות".

המשנה הפותחת¹ מתארת את השתלשלות המסורת של העברת התורה – ממשה רבנו ועד לאנשי הכנסת הגדולה בתחילת תקופת הבית השני. אך במסכת אבות אין דברי הלכה ואין בה הצגה שיטתית של נושא או נושאים מסוימים.

מסכת אבות כוללת שישה פרקים² המציגים את אמרותיהם של כ-60 חכמים שחיו בתקופת הבית השני עד לחתיימת המשנה. חכמים אלה היו ה"אבות" – אבות המשנה. אמרותיהם עוסקות בעניינים שונים הנוגעים לחכמה, מוסר ומידות טובות, לדרכי לימוד והוראה ולדרך ארץ. מכיוון שהאמרות במסכת אבות מנוסחות בצורה כללית, המסכת מתאמה "לשמש יתד לתלות בה מהגיגיו של כל הקורא והלומד… וּלְפָרְשָׁהּ לפי דרכו", ואף הפכה לנכס תרבותי עממי.

והנה כמה אמרות ממסכת אבות שהפכו לפתגמים: "איזהו עשיר? השמח בחלקו" (פרק ד משנה א), "אם אין אני לי – מי לי?" (פרק א משנה יד), "היום קצר והמלאכה מרובה" (פרק ב משנה טו), "סייג לחכמה – שתיקה" (פרק ג משנה יג). כיום יש הלומדים את מסכת אבות בשבתות שביןפסח לסוכות, אך בקהילות תימן נשתמר המנהג הקדום של לימוד ששת פרקי המסכת בשש השבתות שבין פסח לשבועות.

על מנת ללמוד את המסכת אנו ממליצים להשתמש בפירושו החדש של פרופ' אביגדור שנאן.

הערות שוליים

"משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע - לזקנים, וזקנים - לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה" (מסכת אבות פרק א משנה א). באופן כללי, שני הפרקים הראשונים במסכת אבות כוללים דוגמאות לדרכי ההעברה והמסירה של התורה שבעל פה באמצעות הביטויים "קיבל מ...", "קיבלו מהם", המעידים על תלמיד או תלמידים שקיבלו את דברי התורה מן החכם שלימד אותם, וברבות הימים הפכו אף הם לחכמים-מורים שהעבירו דברי תורה לדור התלמידים הבא.
תחילה כללה מסכת אבות רק חמישה פרקים. הפרק השישי היה משנה חיצונית (ברייתא) והוא צורף למסכת בשלב מאוחר יותר.