מעוף הברבורים / סמי מיכאל

ההקשר ההיסטורי

סמי מיכאל הוא מבכירי הסופרים בישראל כיום. הוא נולד בעיראק ב-1926, ופרסם עד כה 15 רומנים. רבים מהם היו לרבי מכר ולנכסי צאן ברזל של הספרות העברית. הרומן הראשון שלו,שווים ושווים יותר, פורסם ב-1974 ועורר סערה. לראשונה הנכיח רומן שנכתב בישראל את היחס הגזעני שיוצאי ארצות האסלאם והמזרחים בישראל סבלו ממנו. יצירתו נחשבה למעוררת מחלוקת, אולם הרומן ויקטוריה (1993) חצה קו דמיוני של קונסנזוס ויצירתו של מיכאל התקבלה אל לב הקנון . מעוף הברבורים הוא יצירתו האחרונה עד כה.

מעוף הברבורים מספר את סיפורם של שני אחים, ויליאם ושרגא אלכביר, בחיפה של שנות השישים והשבעים. שיאו הרגשי של הספר הוא בגילוי המניע למהלך המרכזי בסיפור, הנע בין "ייבום מודרני" לגילוי עריות, בין מתן ביטוי גופני לאהבת אמת לסרסרות לשמה –כשוויליאם "נותן" את אשתו, שירה, לשרגא. "חדלתי לתפקד כגבר—שירה רוצה גם להיות אמא" (עמוד 117) מתרץ וויליאם, שנטייתו המינית ההומוסקסואלית וחוסר הצלחתו להתמודד עמה נודעו לשרגא עוד קודם. הרהוריו של שרגא בהצעתו המהממת של אחיו מתמקדים בביקורת על ניסיונו של ויליאם לכוף את חומרי המציאות לרצונו, ללוש אותם משל היו בני האדם אותיות פורחות באוויר: "אחיו רקם עלילה עוצרת נשימה ומתוך גחמה של יוצר הוא כופה עליו תפקיד של דמות סתמית" (עמוד 124), מדובב הסופר את תודעתו של שרגא. אולם ההצעה מתממשת, לחרדתו של ויליאם.

אהבתם של האח והרעיה נעשית מסיפור כפוי למחצה וחשאי לרומן גלוי, וזהו הציר הרעיוני החולש על הספר, הנחתם באיחודם כשהם צופים בזוג ברבורים באגם בסלובניה.

למעשה יצר כאן מיכאל התקה מבריקה של הנוסחה של הקונפליקט הבין-עדתי, בין מזרחים ואשכנזים על האישה או הארץ (ראו קופסה שחורה לעמוס עוז), לקונפליקט פנימי בין שני אחים מזרחים. שלוש הדמויות מגלמות בגופן את "הגוף הלאומי" של העלילה הישראלית, אולם הגוף הגברי ההרואי הוא גוף כושל, מובס. מיכאל ניתץ את מיתוס הלוחם והסופר, ה"ספרא וסיפא", והציגם ככלי ריק, אפל ומשובש מוסרית. סופו של כלי הנשק – לירות באחים-לנשק, ומכאן קצרה הדרך לשימוש בעט ככלי מושחת ומשחית: שרגא מאשים את ויליאם כי "ספרות הצללים" שלו אינה אלא לשון נקייה למעשה זנות.

הספר פורש לנגד עינינו את חייהם של דיירי בנין משותף בחיפה בשנות השבעים. משפחתו של ויליאם מתגוררת בקומה העליונה, ומתחתיה משפחתו של שרגא, בסדר המרמז על ההיררכיה בין השניים. דיירי הבנין האחרים הם דוברי יידיש וערבית, אנשים המנהלים סוג של קרבה במשחקים משותפים הנערכים מדי שבוע. ברי כי מיכאל ניסה לצייר כאן מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית, על המתחים שליוו אותה אז והיום. החיים הרוחשים אינם נקיים מביטויי גזענות, אכזבה, ועלילת משנה אף מספרת סיפור של חזרה לארץ המוצא.

בספרו הקודם של מיכאל- "עאידה", וכן בספר זה, בולטת ההתרחקות מן המימד הפוליטי או המזרחי שהיה כה אופייני ליצירתו, והתמקדותו בפרטי ובאישי, בקונפליקטים ובמערכות יחסים סבוכות. היריבות בין האחים מקבלת בספר מימדים מיתיים, והפן הרפלקסיבי בספר מוטעם בהיותה של הספרות ציר מרכזי בדיון שמנהלים השניים.

סמי מיכאל הוא דמות מרכזית בחיי הרוח של ישראל, והוא נהנה מהשפעה ספרותית עצומה. דוגמה מובהקת לכך יש ברומן של דורית רביניאן סמטת השקדיות בעומריג'אן, אל מול ויקטוריה של מיכאל, שלמעשה אפשר מודוס של רומנים מסוג זה. מיכאל הוציא לאור גם ספרי הגות ועיון, ספרי ילדים ונוער, והוא משמש כיום נשיא האגודה לזכויות האזרח בישראל. הוא זכה באותות הוקרה רבים ובפרסים. אף על פי כן, מיכאל טרם זכה בפרס ישראל.

גלסנר, אריק (11 ביולי, 2008). "עאידה" – רומן הגון על אנשים לא הגונים. nrg, תרבות.

חובל, רויטל (26 ביוני, 2012). סמי מיכאל: ישראל – המדינה הגזענית ביותר בעולם המפותח. אתר הארץ.

חמש חקירות ביצירתו של סמי מיכאל, עם צאת ספרו "עאידה". (11 ביולי, 2008). אתר הארץ. הרשימה כאן

יודילוביץ', מרב (9 בפברואר, 2007). החלום ושברו. ynet‏.

לחמנוביץ, עמר (22 באפריל, 2011‏). "אני כותב לאדם שבתוכי". אתר ישראל היום.

מלמד, אריאנה (30 ביוני, 2008). השיבה לעיראק. ynet‏.

סומק, רוני (17 ביוני, 2008). זמן פציעות: על "עאידה". אתר הארץ.

קוץ, מרים (11 בדצמבר, 2011). חיפה, סיפור אהבה: סיור עם סמי מיכאל. ynet‏.

רודין, שי (20 ביוני, 2008). איזו אשה אהיה? שק חבוט או נמרה? אתר הארץ.

ynet (5 בינואר, 2009). סמי מיכאל מציג: קולה של אמא. ynet‏.