ספר האמונות והדעות / ר' סעדיה גאון

הקדמה

ספר הנבחר באמונות ובדעות

א  פתח מחברו אמר: ברוך ה' אלוהי ישראל, האמת במובן האמתות הברורה, המאמת לבני אדם מציאות נפשם בודאות גמורה, ובאמצעותה מצאו את תחושותיהם מציאות ודאית, ובהם ידעו ידיעותיהם ידיעה צודקת, ונסתלקו מהם בכך השבושים, וסרו על ידי כך הספקות, ונתלבנו להם הראיות, ונזדככו להם ההוכחות, ישתבח מעל לכל תיאור נעלה ותהלה.

ב ועתה לאחר מה שפתחנו בו מדברי התהלה לאלהינו ושבחו בדברים קצרים, הריני מקדים לספר זה אשר בכוונתי לחברו, הודעת גורמי השבושים לבני אדם במטרותיהם, ועל דרכי סלוקן, כדי שיוכלו להגיע אל המטרה, וכן אותם אשר השתלטו עליהם מקצתם עד שקבעום כדברים אמתיים מתוך השערה ודמיון, וה' יעזר לי לסלקם מעלי כדי שאוכל להשיג מה שבו אגיע למשמעתו, כמו שבקש ממנו חסידו עליו השלום בכגון זה, באמרו גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך.

וראיתי לעשות דברים אלו וגם דברי כל הספר, דברים קרובים ולא רחוקים, דברים קלים ולא קשים, בכללי הראיות וההוכחות לא בפרטיהם, כדי לקרב הבנתו, ולא יכבד שאתו, ולהקל למודו, ויגיע בו דורשו אל הצדק והאמת, כמו שאמר החסיד על החכמה כשהיא קרובה אז תבין צדק ומשפט ומישרים כל מעגל טוב.

והנה אודיע תחלה גורמי השבושים לבני אדם ואומר, כיון שיסודות המושכלות מבוססים על המוחשות, והרי בדברים הנישגים בחוש יפלו הספקות באחת משתי סבות, או בגלל חוסר ידיעת המבקש את מבוקשו, או מפני שהקל על עצמו והזניח העיון והחקירה, דומה לאדם המבקש את ראובן בן יעקב, שאפשר שיסתפק בו בגלל אחת משתי סבות, או מפני שאינו מכירו היטב מחמת העדר עמדו לפניו ולכן אינו מכירו, או מפני שראה זולתו וחשב שהוא ראובן, ונהג בקלות והזניח החקירה, והרי תוצאות ההקלה שהוא ידרשהו בקלות ורפיון מחשבה ולפיכך לא יכירהו. כך גם הדברים המושכלים יפלו בהם השבושים באחת משתי סבות הללו, או מפני שהדורש את המדעים המושכלים אינו יודע דרכי ההוכחה, והרי הוא חושב את ההוכחה כדבר שאינו הוכחה, וכן יעשה מה שאינו הוכחה כהוכחה. או שהוא יודע דרכי העיון אלא שהוא מתיחס לענין בקלות וברפיון, וימהר להחליט על מדע מסויים בטרם יסיים מלאכת העיון בו, כל שכן אם נצטרפו באדם שני הדברים גם יחד, כלומר שאינו בקי במלאכת העיון, ועם זאת אינו מעיין עד שיסיים מה שהוא יכול באותו דבר, הרי זה יהא רחוק ממבוקשו או שיתיאש ממנו, ואמר החסיד בראשונים שהזכרנו כל יודע מבין, ובאחרונים שבהם לא ידעו ולא יבינו וגו'. כל שכן אם נצטרף לשני הדברים הללו דבר שלישי והוא שהמבקש אינו יודע מה הוא מבקש, הרי יהיה אז רחוק ומופלג מן הדבר, עד שאפילו אם יזדמן לו הנכון בדרך מקרה לא ירגיש בו, והרי הוא אז דומה כמי שאינו יודע מלאכת השקילה, ואף לא צורת המאזנים והמשקולות, ואף לא כמה דינרים חייב לו יריבו, שאף כאשר ישלם לו יריבו כל המגיע לו בדיוק לא יהא ברור אצלו שכבר שלם לו כל חובו, ואם יקח ממנו פחות ממה שמגיע לו יחשוב שהונה אותו. וכפי שזה הוא המצב השנים אשר אחד מהם תובע את חברו, כך הוא מצב הרוצה לשקול לעצמו ואינו יודע את כלי השקילה ולא את הכמות הנשקלת. והרי הוא דומה גם למי שמקבל מעות לעצמו, או לזולתו ממעות עצמו, והוא אינו בקי במלאכת החליפין, הרי יארע פעמים רבות שיקח את הגרוע ויחזיר את הטוב, ופחות מזה מי שבקי במלאכה אלא שאינו מעיין היטב. וכבר דמה הכתוב הרצאת דברי הצדק כהרצאת המעות באמרו כסף נבחר לשון צדיק לב רשעים כמעט, עשה את אשר ידעתם מעטה במלאכת החליפין ? חסרי הסבלנות רשעים, מפני שהם עושים עול לאמת, כאמרו לב רשעים כמעט, ועשה את הבקיאים בכך צדיקים בגלל ידיעתם וסבלנותם, כמו שהקדים כסף נבחר לשון צדיק ולא ישתבחו החכמים ויסורו מהם הספקות כי הם בסבלנותם בהתעמקות בחלקי המלאכה אחרי ידיעתם אותה וכמו שאמר החסיד הן הוחלתי לדבריכם אזין עד תבונותיכם עד תחקרון מלין, ואמר חסיד אחר ואל תצל מפי דבר אמת עד מאד.

ואשר הביאני לבאר דבר זה הוא מפני שראיתי רבים מבני אדם באופן זה באמונותיהם ודעותיהם, מהם מי שכבר הגיע אל האמת והוא יודעו ושמח, עליו אמר הנביא נמצאו דבריך ואוכלם ויהי דברך לי לששון ולשמחת לבבי. ומהם מי שכבר הגיע אל האמת ויש לו בו ספקות ואינו ברור ואינו מחזיק בו, ועליו אמר הנביא אכתב לו רבי תורתי כמו זר נחשבו. ומהם מי שכבר אימת את השוא מתוך הדמיון שהוא האמת, והרי הוא מחזיק בשוא ועוזב את הישר, ועליו הוא אומר אל יאמן בשו נתעה כי שוא תהיה תמורתו.

ומהם מי שהנהיג את עצמו בשטה מסויימת זמן מסויים ודחאה בגלל סתירה שמצא בה, ועבר לשטה אחרת זמן מסויים ופירש ממנה בגלל דבר מוזר שבה, ועבר לאחרת זמן מסויים ועזבה בגלל ענין נפסד שמצא בה, והרי הוא נבוך בתהפוכות כל ימיו, והרי הוא דומה למי שרוצה ללכת אל עיר ואינו מכיר את הדרך אליה, והיה מהלך פרסה בשביל זה ונבוך וחוזר, ומהלך בשני פרסה ונבוך וחוזר, וכך בשלישי וברביעי, ועליו אמר הכתוב עמל הכסיל תיגענו אשר לא ידע ללכת אל עיר, כלומר אשר לא ידע.
וכאשר עמדתי על יסודות אלו ורוע תוצאותיהן, לבי יחיל על מיני מין האדם, ותהמה נפשי לאומתינו בני ישראל, ממה שראיתי בזמני זה אשר רבים מן המאמינים אין אמונתם צרופה ודעותיהם בלתי נכונות, ורבים ממאמיני השוא מתפארים בהבל, ויש שמתפארים על בעלי האמת והם התועים.

וראיתי בני אדם כאלו טבעו בים הספקות וכבר הציפו אותם מימי הפקפוקים, ואין אמודאי שיעלם ממעמקיהם, ולא שוחה יחזיק בידיהם שיעברום, ויש בידי ממה שלמדני אלהי מה שאסעדם בו, וביכלתי ממה שחננני מה שאסמכם בו, וראיתי שחובה עלי לעזרם בכך, ומוטל עלי להנחותם לכך,  וכעין מה שאמר החסיד אד' ה' נתן לי לשון למודים לדעת לעות את יעף דבר יעיר בבקר בבקר יעיר לי אזן לשמוע כלמודים. על אף שאני מכיר קוצר חכמתי מלהגיע לשלמות, ומודה בחוסר ידיעתי מלהיות תמה, ואיני יותר חכם מבני דורי, אבל כפי יכלתי וכפי השגת שכלי, וכמו שאמר החסיד ואנא לא בחכמה די איתי בי מן כל חייא רזא דנה גלי לי להן על דברת די פשרא למלכא יהודעון ורעיוני לבבך תנדע. ולכן אשאל מלפניו יתעלה שינחני ויחנני כפי שידועה לפניו מטרתי ומחשבתי בכל רצוני, לא כפי השגי ויכלתי, וכמו שאמר חסידו האחר וידעתי אלהי כי אתה בחן לבב ומישרים תרצה.

והנני משביע בה' יוצר הכל, כל חכם אשר יעיין בספר הזה ומצא בו דבר בלתי נכון שיתקננו, או מלה מסופקת שיפרשנה על הצד הטוב, ואל ימנענו מכך מה שאין הספר שלו, או שאני כבר קדמתיו לבאר מה שלא נתבאר לו, כי החכמים חסים על החכמה ויש להם חמלה עליה כחמלת הקרובים, כמו שנאמר אמור לחכמה אחותי את. אם כי גם הכסלים יש שהם חסים על סכלותם ואינם עוזבים אותה, כמו שנאמר יחמל עליה ולא יעזבנה וימנענה בתוך חכו.

כן הנני משביע בשם ה' יתעלה כל לומד אשר יעיין בו שיהא לבו שלם בעת קריאתו אותו, ותהיה מטרתו בכך כפי מטרתי, ויעזוב את הקנאה ואי ההתבוננות והערבוב, כדי שתושג לו הטובה ותשלם לו התועלת, בכח מי שלמד אותנו מה שמועלינו ובסעדו, כמו שאמר החסיד אני ה' אלהיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך. וכאשר ינהג החכם והתלמיד בספר בדרך זו, יוסיף דורש האמת להגיע אל האמת, ויוסר מן המסופק ספקו, ומי שהיה סומך על אחרים באמונתו יהיה מאמין מתוך עיון ותבונה, וייאלם המטעה מהטעאותיו, ויבוש המתנגד העקש, וישמחו הצדיקים והישרים, כמו שנ' יראו ישרים וישמחו וכל עולה קפצה פיה מי חכם וישמר אלה ויתבוננו חסדי ה'. ובכך יוכשרו מצפוני בני אדם כברם, ותהיה תפלתם בלב שלם כאשר יהיה להם בלבם דבר המרתיעם מן החטא, והמעוררם אל הנכון, וכמו שאמר החסיד בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך. ותהיה נאמנותם שלמה במשאם ומתנם, ותמעט קנאתם זה בזה על עניני העולם, ותהיה מגמת פני כולם אל בעל החכמה, ולא יסורו אל זולתו, ויהיה להם לישע ורחמים וטובה, כמו שאמר ישתבח ויתקדש פנו אלי והושעו כל אפסי ארץ כי אני אל ואין עוד. כל זה יהיה עם הסתלקות הספקות והסרת השבושים, שאז תתפשט הידיעה את ה' וידיעת תורתו בעולם כהתפשטות המים בחלקי הים, כמו שאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.

ג ושמא יהרהר מהרהר במה שהבורא יתרומם ויתהדר הניח מקום טעות וספק בין ברואיו. ולכן נקדים כאן את התשובה על כך ונאמר, כי היותם ברואים, דבר זה עצמו מחייב להם הספקות והדמיונות, פירוש, כיון שהם זקוקים בחוק הבריאה לכל פעולה שיעשו משך של זמן מסויים שבו תשלם פעולתם חלק אחרי חלק, כך גם המדע שהוא אחת הפעולות דרוש לו כמו השאר בלי ספק, והנה ראשית ידיעתם תחל בדברים מעורבבים ומשובשים, ולא יחדלו בכח השכל אשר בהם מלזקקם ולצרפם במשך זמן עד אשר יסורו מהם השבושים, ויזוקק להם המזוקק ללא שום תערובת של ספקות. וכשם שיש לכל מלאכה מן המלאכות חלקים אשר אם יחדלו מלעשותם לפני השלמת המלאכה לא תיעשה אותה המלאכה, כגון הזריעה והבנין והאריגה ושאר המלאכות אשר אינן נשלמות אלא בסבלנות עושיהם עד סופם, כך מלאכת החכמה צריך להתחיל מראשיתה, וללכת בה פרק אחרי פרק עד סופה, והרי במצב ההתחלה הספקות עשרה דרך משל, ובמצב השני יהיו תשעה, ובמצב השלישי יהיו שמונה, וכך כל מה שיעיין האדם ויתבונן יחסרו עד שיזדכך לו בסופו של דבר אותו האחד המבוקש, וישאר לבדו שאין בו שום פקפוק ולא ספק. ביאור הדבר, כגון מי שמבקש מופת כדי לברר על ידו את הנכון, ואנחנו יודעים כי המופת דבור, והדבור הוא מין ממיני הקול, והקולות הרי סוגים רבים. וכאשר יחל המבקש לזקק מבוקשו, והנה מצא את הקולות רבים מפוקפקים ומסופקים לפניו, מתחיל למיינם, מבדיל מהם תחלה קולות הקשת הגופים, כנפילת אבן על אבן, וכהתבקעות מקצת הגופים, וכמו קול הרעם וההלם וכדומה להם, וידע כי סוגים אלה לא ישיג מקולם מופת. ואז ימצא במצב השני לפני קולות בעלי החיים בלבד, והם אשר יש לקוות שהמופת ימצא בהם, ואחר כך יבדיל מהם קולות החי הבלתי מדבר, כצהילה והנעירה והעריגה והדומה להם, כיון שאין חכמה גם באלה. ואז ימצא במצב השלישי לפני קולות האדם בלבד אשר יש במינן כל חכמה, ואחר כך יבדיל מהם הקול הטבעי שהוא קול אא וכדומה לו כיון שאין בו תועלת, ואז ימצא ברביעי בקול האדם הלמודי שהם כ"ב האותות, ואחר כך יבדיל מהם האותות הבודדות, כיון שכל אות מהן כשהיא נאמרת לבדה אין במשמעה מאומה, כאמרך א ב ג ד ה כל אחת לבדה, ואז ימצא במצב החמישי באותות המורכבות עד שנעשו שמות, כל אחת משתי אותות או משלש או יותר על כך. ואחר כך יבדיל מהם כל שם בודד הנאמר לבדו, כאמרך שמים, כוכב, אדם, והרי השמות הללו כשהן בודדים אין בהן הוראה על יותר מן הדבר הנקרא בהן. ואז ימצא במצב הששי על הדברים המחוברים, כאמרך כוכב מאיר, אדם כותב, וכדומה לכך משתי מלים מצורפות, או מלה ושם, או יותר על כך, והרי הוא מקוה כי מן הצירופים הללו יגיע אל מבוקשו. ואחר כך יבדיל מהן כל שתי מלים או יותר המצורפות וכל מה שאינו ספור, וימצא בדרגה השביעית בספור, כאמירת האומר כבר עלתה השמש, וירד הגשם, וכדומה לכך. ואחר כך ידע כי הספור שלשה סוגים, חיובי כאמרך האש חמה, ונמנע כאמרך האש קרה, ואפשרי כאמרך ראובן בבבל. ואחר כך יבדיל חלקי החיובי והנמנע לצד, וימצא אז במצב השמיני בספור האפשרי, ויחקור עליו אם הוא כמו שספר לו המספר או לאו. ואחר כך יחל במצב התשיעי להוכיח אותו הדבר, אם מן החיובי הרי ילמד ממנו דבר המחייבו באחד הדרכים אשר נבארם, אבל הנמנע הרי ימנע בו בדרך העיון את הדבר אשר הניח בו. וכאשר יבטלו כולן ולא ישאר אלא אותו האחד אליו הגיע במצב העשירי, והוא אשר נזדקק לו ונזדכך, והוריד כל השלבים הראשונים מעל עצמו אשר היו מביאים לו במבוקשו הספקות והשבושים לפני שיעיין בו ויסירם ממנו אחת אחת. הנה נתבאר שהמעיין החל בדברים רבים מעורבבים, ולא חדל מלנפותם תשעה מתוך עשרה, ואחר כך שמונה מתשעה, ואחר כך שבעה משמונה, עד אשר זוקקו מן הבלבולים והספקות, ונשאר לו הצרוף המוחלט. ואם הפסיק מלעיין כאשר הגיע אל המצב החמישי או הרביעי או איזה שלב שהוא, הרי נסתלקו ממנו מן ספקות בשעור השלבים אשר הניח מאחריו, ונשאר לו מהן שעור מה שנותר מן השלבים שעודם לפניו, ואם הוא החזיק בנקודה אשר הגיע אליה הרי יש לו תקוה שישוב להשלים, ואם לא החזיק בה יצטרך לחזור על העיון מתחלתו. ומחמת סבה זו תעו אנשים רבים וקצו בחכמה, אחדים מהם מפני שלא ידע את הדרך אליה, ואחרים מפני שהחל בדרכה ולא סיים אותה, והרי הם מן האובדים, וכמו שאמר הכתוב אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח.

ואמרו חכמי ישראל במי שלא השלים עניני החכמה משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבתה מחלוקת, למדונו דבריהם אלה שאם התלמידים השלימו למודיהם לא תהא ביניהם מחלוקת ולא וכוחים. ולכן אל יפנה הסכל קצר הרוח את חטאו כלפי הבורא יתרומם ויתהדר לומר שהוא אשר הציב לו את הספקות, אלא סכלותו או קוצר רוחו הפילוהו בהם כמו שבארנו, כי לא יתכן שתהא פעולה חד פעמית מפעולותיו תסלק ממנו את הספקות, כי אז היה יוצא מחוק הנבראים והוא נברא. ומי שלא הטיל בזה את חטאו על אלוהיו, אלא רצה שישימהו ה' יודע מדע שאין בו ספקות, הרי אין בקשתו זו אלא שיעשהו אלוהיו כיוצא בו, כי היודע בלי סבה הוא בורא הכל יתברך ויתקדש, וכפי שנבאר לקמן, אבל כל הנבראים לא תתכן ידיעתם אלא על ידי סבה והיא הלמוד והעיון, אשר לכך דרוש זמן כמו שבארנו, והרי הם מן הרגע הראשון של אותו הזמן עד סופו בספקות כפי שפירשנו, אבל המשובחים הם הממתינים עד אשר יזקקו את הכסף מן הסיגים, כאמרו הגו סיגים מכסף ויצא לצורף כלי, ועד אשר יחבצו את המלאכה ויציאו חמאתה, כאמרו כי מיץ חלב יוציא חמאה ומיץ אף יוציא דם, ועד אשר תצמח זריעתם ואז יקצרוהו, כאמרו זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד, ועד אשר יבשיל פרים באילנם ויכשר למזון, כאמרו עץ חיים היא למחזיקים בה.

ד וכיון שסיימנו מה שרצינו להזכיר בסלוק השבושים והספקות, ראוי שנבאר מה היא הדעה, ונאמר הוא ענין המצטייר בנפש לכל הללו כלפי מלכי בני אדם ישמדו ויאבדו. והשלישי נטיית האדם למלא מאוייו מן התאות לכל מאכל ולכל משכב ולכל קנין, והרי הוא ממהר מתוך להיטותו להתיר עשיית הדבר מבלי לחשוב, ובהם הוא אומר אמר נבל בלבו אין אלהים השחיתו והתעיבו עלילה אין עושה טוב. ואינו זוכר כי אם ינהג כך בחליו או אף בבריאותו ויאכל כל מה שיתאוה וישכב כל מה שימצא יאבד בכך ויסוף. והרביעי הקיצה בעיון ומיעוט ההתישבות בעת השמיעה ולא יצא לי זולת זה, ובו הוא אומר לא יחרך רמיה צידו והון אדם יקר חרוץ, ופירוש רמיה הוא הקץ לא ישיג צרכיו, ואינם יודעים שאם ינהגו בכגון זה בעניני עולמם לא יושגו להם. והחמישי חוצפה וגסות באים על האדם עד שאינו מכיר שיש כאן חכמה שהיתה נעלמת ממנו, ולא ידיעה ששגבה ממנו, ועליו אמר הכתוב רשע כגבה אפו בל ידרש אין בטענה זו לא תועיל לו בעשיית טבעת או כתיבת אות. והששי מלה שאדם שומעה מן הכופרים ותחדור ללבו ותמחצהו, ויעמוד שאר ימיו תחת השפעתה, ובהם נאמר דברי נרגן כמתלהמים והם ירדו חדרי בטן, ואינו חושב שאם לא יגן על עצמו מפני החום והקור כדי שלא יפגעו בו יאבדוהו וימיתוהו. והשביעי הוכחה חלושה שמעה מאחד המיחדים וזלזל בה וחשב שהכל כך, ובהם אמר הכתוב ויהיו משחיקים עליהם ומלעיגים בם, ואינו מעלה בדעתו כי מוכר בדים שאינו מטיב להבחין בבגדים ה"דביקים" אין הדבר גורע מהם מאומה. והשמיני אדם שיש שנאה בינו לבין אחד המיחדים, וישאהו לבו הרע לשנוא את אלוהיהם שהם עובדים אותו עמהם, ובאלה נאמר צמתתני קנאתי כי שכחו דבריך צריי, ולא ידע הסכל שאין אויבו יכול לפגוע בו כמו שפגע הוא בעצמו, לפי שאין ביכולת אויבו להושיבו לנצח בענוי הנורא. אבל אם היה גורם תעייתו מפני שפירש מן המקרא ונראה לו בהם דבר מוזר בעיניו, או שהתפלל לאלוהו ולא ענהו ובקש ממנו ולא נתן לו, או שראה רשעים שלא נפרע מהם, או שהתפלא היאך קיימת ממשלת הכופרים, או מפני שראה את המות אוסף כל הברואים וכולל אותם, או שמושג האחדות או מושג הנפש או הגמול והעונש לא התקבל על דעתו, הרי כל אלה וכדומה להם אזכיר כל אחד מהם במאמר המתאים לו ובשער הראוי לו, ואדבר עליו כפי היכולת, ומקוה אני להגיע בכך להכשרת המעיינים בכך אם ירצה ה' יתעלה.

…

ח וכיון שכבר הגיעו הדברים עד כאן, נראה לי להזכיר עניני הספר ומספר מאמריו, ואחר כך אחל ביאוריהם. ואקדים להזכיר בפתיחתם מה שנאמר בדבר הנבואה, ואחר כך אביא עליהם מופתים שכליים כפי שהקדמתי. ואומר שאני עשיתי מאמרי ספר זה עשרה.

המאמר הראשון: שהעולם וכל אשר בו מחודש.

המאמר השני: שהבורא יתרומם ברוממותו אחד.

המאמר השלישי: שיש לו יתעלה צווי ואזהרה.

המאמר הרביעי: במשמעת ובמרי.

המאמר החמישי: בזכיות ובעונות.

המאמר הששי: בנפש, ומצב המות, ומה שאחריו.

המאמר השביעי: בתחית המתים.

המאמר השמיני: בישועת בני ישראל.

המאמר התשיעי: בגמול ובעונש.

המאמר העשירי: במה שטוב לאדם לעשות בעולם הזה.

ואתחיל בכל מאמר במה שהודיענו אלהינו, ובמה שמחזקו מן המושכל, ואביא אחריו היאך היא בו שטת החולקים עלינו מכל מי שידעתי עליו, ואזכר דבריו ומה שיש להשיב עליו, ואסיים בראיות הנבואיות אשר לאותו ענין השייך לאותו המאמר. ומה' אשאל לסייעני ולמעיין בו, ויגיעני למאויי באומתו וחסידיו, והוא השומע הקרוב.

הספר "אמונות ודעות" עוסק אפוא בקשר ובהתאמה בין השכל הישר ובין הדת היהודית, היא תורת משה (בכתב ובעל-פה).
בספר "אמונות ודעות" עשרה מאמרים בנושאים פילוסופיים-דתיים, ובהם: בריאת העולם יש מאין; השגת האל, "שהוא אחד… אין דומה לו", והוא "נעלה מכל נעלה"³; חופש הבחירה; צדיק ורע לו, רשע וטוב לו; הנשמה, הנפש, הגוף והמוות; תחיית המתים; שכר ועונש. המאמר העשירי, החותם את הספר, עוסק בכל אותם דברים ראויים "שיעשה האדם בעולם הזה". במאמר זה רס"ג דן ביצריו של האדם, בדחפים ובשאיפות המניעים אותו, באורח החיים הרצוי לו ובהשפעת עולם החושים והיצירה על האדם. הפרק עוסק באכילה ובשתייה, ביחסי מין, ברגשות האדם, ובכלל זה באהבה, בחוכמה ובחינוך ילדים, בעבודה ובמנוחה. מן הפרק עולה תפיסתו של רס"ג על אורח החיים הרצוי של האדם בעולם הזה. רס"ג רואה בחיוב את הנאות החיים אך מזהיר מפני הפרזה והתמכרות, ומותח ביקורת קשה על הסגפנות. לצורכי האדם ואף לתאוותיו יש תפקיד חשוב, בתנאי שהוא שולט בהם, ושהכול נעשה במידה הראויה ולפי רצון הבורא. רס"ג ממליץ, בין השאר, "שאין להפריז בהולדת ולדות בלי לדאוג לחינוכם, לימודם וסיפוק כל צורכיהם", ומציע, לצד החוכמה "לעסק במלאכה המפרנסת"⁴. בסיום הפרק רס"ג דן בעולם החושים ובהישגי האדם: מראות, צבעים וגוונים; צלילים, לחנים ונגינות; מיני בשמים וריחות טובים ובהשפעותיהם של כל אלה על נפש האדם.

מתוך:רס"ג, אמונות ודעות, תרגם מערבית וביאר: הרב דוד קאפח, תשנ"ג – 1993

ספר הפילוסופיה הראשון בעולם היהודי בן המאה ה-9 לספירה.

רקע