על פני תהום 1 / דן קדר

ב-4.11.1995, בסיומה של עצרת המונים למען השלום בכיכר מלכי ישראל בתל אביב (היום כיכר רבין), נרצח ראש הממשלה יצחק רבין על ידי מתנקש יהודי שהתנגד לדרכו המדינית.

הרצח זעזע את החברה הישראלית, וחשף את אחד השסעים העמוקים הקיימים בה.

אמנים רבים התייחסו ביצירותיהם לרצח. אחד מהם הוא דן קדר, שיצר מיצב המורכב מ-12 ציורים. מיצב זה "מוקדש לתהום שנפערה עם הירצחו של יצחק רבין", במילותיו של קדר.

המשמעות של הציור סימבולית, וכך יש להבין את האלמנטים השונים המרכיבים אותו. צבעי השחור והאדום מבשרי רעות מחד, ומאידך – לאדום יש איכות של זוהר ומלכותיות. הציפור, סמל החופש, היא שחורה בציור זה, והיא כאילו נעה לעבר הצופה בישירוּת המשרה תחושה של איום ובשורות רעות.

מעניין במיוחד דימוי הפרשים על הסוסים. אמנם הציור מזכיר את המסורת של תיאור לוחמים לאחַר מותם מתוך רצון להאדיר את דמותם (כגון פסלו המפורסם של דונטלו, "גאטאמלאטה", שנוצר כדי לשמש כמצבת זיכרון לשר צבא, בדומה לדמותו של יצחק רבין, שהיה הרמטכ"ל ומנהיג המדינה). ואולם הציור שלפנינו לא מתאר פרש יחיד אלא כמה פרשים, והפריצה שלהם בדהרה מתוך המשטח השחור הופכת את הדימוי למאיים ומזכירה דווקא את הפגיעות של רבין ואת הכוחות שפגעו בו.

הדמויות אינן מתקופתנו – כלי נשקן הם חץ וקשת. האם האמן רוצה לומר בכך שההיסטוריה מאז ומתמיד הייתה רצופה לחימה ואלימות וכי עולם כמנהגו נוהג?