פרשנות התלמוד

פרשנות התלמוד הנה חלק מרצף ארוך של פרשנות שתחילתה בימי המקרא. למן המקרא ועד ימינו מתרחש תהליך שבו בשלב ראשון רובד ספרותי מסויים מפרש רובד שקדם לו ונחשב כקאנון, בשלב השני הרובד המפרש עצמו הופך לקאנון ומתפרש על ידי הרובד שאחריו וכן הלאה. כך המקרא התפרש על ידי הספרות התנאית, הספרות התנאית מתפרשת על ידי התלמוד, התלמוד מתפרש על ידי הגאונים והראשונים וכן הלאה.
בדברינו הבאים נעסוק בספרות הענפה והרחבה – פרשנות התלמוד.

הקשר ההיסטורי

פרשנות התלמוד משתרעת למן חתימת התלמוד – בסוף המאה ה- 5 ועד ימינו אלה. בהכללה גסה ניתן להציג שני מוקדים בפרשנות התלמוד לאורך הדורות – מוקד אחד – עצם הלימוד וההתעמקות בטקסט בעיקר במסגרת קיום מצוות תלמוד תורה, מוקד שני – יישומי – פרשנות הטקסט לצורך קביעת הלכה.הראשונים שעסקו במעשה הפרשנות הם גאוני בבל שבעיקר פירשו את התלמוד במסגרת תשובות לשואלים. פרשנות שיטתית ומקיפה מתחילה במאה הי"א מחוץ לגבולות בבל בשלושה מרכזים במקביל – אשכנז, ספרד וצפון אפריקה. לצד הריחוק שנוצר עם השנים מהמקור התלמודי – ריחוק של זמן, מקום, שפה ועוד, ריחוק שחייב גישור על פערים ומהווה עילה ליצירה רחבה של פרשנות, קיימות סיבות נוספות שעמדו עליהם החוקרים. כך למשל – באירופה נראה כי יש תפקיד מרכזי לכך שקיים באיזור מעבר כללי מתרבות שבעל פה לתרבות כתובה.

ניתן לסמן מספר שלבים בולטים בהתפתחות הפרשנות לתלמוד.

שלב ראשון – פראפראזה

הפירושים הראשונים לתלמוד נושאים אופי פראפרסטי. בשיטה זו הפרשן מציג בלשונו את מהלך הסוגיה כולו תוך שהוא משלב בהרצאתו הבהרות נדרשות, לעיתים יופיעו הצעות פרשניות חלופיות או הערות נוסח, אך במידה מצומצמת. המעיינים בדף התלמוד המודפס כיום יוכלו לראות שיטה זו בפירוש רבנו חננאל – מחכמי קירואן (מאה עשירית). שיטה זו לצד סיוע בהבנת הסוגיה מאפשרת חזרה מהירה על הסוגיה ונראה שזו הייתה אחת המטרות בפירושים אלו.

שלב שני – דיבור המתחיל

הפירושים הראשונים אשר התאפיינו בקו אחיד בפרשנות הסוגיה, התפתחו עם הזמן ושלבו במהלך הפירוש פרשנויות נוספות והרחבות שמעבר לקריאה רצופה של הסוגיה. שיאו של תהליך זה בא לידי ביטוי ביצירתו של גדול פרשני התלמוד – רש"י (צרפת 1040-1105).

המאפיין החיצוני הבולט של פירושי רש"י הוא הפירוש באמצעות 'דיבור המתחיל'. בשיטה זו המפרש מצטט מספר מילים מתוך הסוגיה שאליהם הוא מעוניין להתייחס בפירושו. פירושו של רש"י הוא פירוש רציף המפרש כל סוגיה במקומה. חידוש נוסף בפירושו של רש"י הוא קהל היעד – בעוד הפירושים הקודמים היו פנימיים בעיקרם – לתלמידי הישיבות שבהם נלמדו, פירושו של רש"י נועד לקהל הרחב. רש"י פירש את רוב התלמוד ואולי אף את כולו, אך לידינו לא הגיע פירוש על התלמוד כולו.

שלב שלישי – תוספות

השלב הבא בפרשנות התלמוד הוא מפעלם הקיבוצי של 'בעלי התוספות'. השם 'תוספות' מתייחס לכך שנקודת המוצא לפירושם של ה'תוספות' הוא פירוש רש"י אשר עליו נוספו מעין תוספות. אמנם ה'תוספות' הנם פירוש עצמאי המייצג שיטה ודרך השונים מהותית מדרכו של רש"י. בעוד שרש"י מציג בדרך כלל הצעה פרשנית אחת לסוגיה, דגלו בעלי התוספות בהצעת מגוון אפשרויות רחב של פירושים. מרחב הפירושים הרחב מאפשר לבעל הלכה אפשרויות פרשניות חלופיות שלעתים יקלו עליו בבואו לגזור התנהגות הלכתית במציאות משתנה. מאפיין נוסף ובולט של פירושי בעלי התוספות הוא התפיסה בדבר הרמוניזציה של התלמוד. לפי גישה זו התלמוד הינו קורפוס אחדותי אשר לא תיתכן בו סתירה פנימית. לאור זאת עסקו בעלי התוספות ביישוב סתירות המתגלות בין סוגיה לסוגיה.

שלב רביעי – חידושים

כיוון חדש בפרשנות התלמוד מופיע בספרד, כאשר פורץ הדרך הוא הרמב"ן (רבי משה בן נחמן 1195- 1270 לערך).

הרמב"ן הוא אבי ז'אנר החידושים בפרשנות התלמוד. בניגוד לפעילות בעלי התוספות שעסקו לא מעט בפרשנות שוטפת של הסוגיה, ספרות החידושים עוסקת בנקודות מסויימות בסוגיה ודנה בהם. בעלי החידושים ניגשים לקורא מתוך הנחה שהוא כבר מבין את הסוגיה וכעת יש לעסוק בסוגיות וקשיים העולים מתוך הסוגיה.

פרשנות התלמוד בימינו

השלבים שהצגנו המבטאים את זרמי הפרשנות המרכזיים שהופיעו במהלך ימי הביניים מהווים את המצע ללימוד התלמוד ולפסיקת ההלכה גם בדורות שלאחר מכן.

לצד פרשנות התלמוד הקלאסית שמוצאת את מקומה בספרות הקאנונית נמשכת בימינו פרשנות התלמוד ונמהלים בה חדש וישן. לימוד התלמוד ופרשנותו נעשים במסגרות ובהקשרים שונים. בישיבות השונות בארץ ובעולם נלמד התלמוד כחלק מחובה דתית. ספרות המחקר למן המאה ה – 19 עוסקת בתלמוד מהיבטים שונים -בחינה של הרבדים השונים הסוגיה התלמודית, ריאליה של תקופת התלמוד ועיסוק נרחב בענייני נוסח.

הפרוייקט הפרשני הגדול של דורנו בתחום התלמוד הוא פירושו המקיף של הרב עדין שטיינזלץ. הרב שטיינזלץ הוציא לאור מהדורה מנוקדת של התלמוד בתוספת ביאור צמוד, הרחבות בענייני ריאליה תלמודית ועיונים נוספים.

פירושו של הרב שטיינזלץ זכה להכרה בקרב ציבור רחב ואפשר גישה לתלמוד לקהלים רבים. לצד זאת, בקרב הציבור החרדי נמתחה ביקורת על הפירוש המודרני שסטה מהעיצוב הקלאסי של דף התלמוד.

פירוש נוסף שיוצא לאור בשנים האחרונות הוא 'פירוש שוטנשטיין' בהוצאת ארטסקרול. פירוש זה בולט בבהירותו הרבה, לצד הרחבות ללומדים מעמיקים.

תופעה מעניינית היא קיומם של בתי מדרש ישראליים. תחת כותרת זו מתקיימות קבוצות לומדות אשר רואות חשיבות בעיסוק בתלמוד לא כחלק ממחקר אקדמי מחד גיסא ולא במסגרת מחוייבות דתית מאידך גיסא, אלא במסגרת תפיסה שהתלמוד חייב להיות חלק מהתשתית התרבותית של כל יהודי באשר הוא.