שוברת קיר / ויקי שירן

באמת התורה, מבכיא

הִטְרִיד אוֹתִי הָעִנְיָן הַזֶּה
גֶּבֶר בּוֹכֶה בְּבֵית כִּסֵּא, מַ-זֶּה גֶּבֶר
אַבָּא שֶׁלִּי. בָּאתִי אֵלָיו, תַּגִּיד
לָמָּה אַתָּה יוֹשֵׁב שָׁעוֹת בְּבֵית שִׁמּוּשׁ?
מָה אֲנִי אֶעֱשֶׂה, עוֹנֶה לִי אַבָּא
הַשִּׂין אֶצְלוֹ הִיא שִׁין הַשִּׁין הִיא סָמֶךְ
טְעָנוֹת יֵשׁ לִי בְּשֶׁפַע אָז אֲנִי יוֹשֵׁב עַל הָאַסְלָה
הַדְּמָעוֹת זוֹלְגוֹת חַמּוֹת וְרַכּוֹת עַל הַבִּרְכַּיִם
הַלֵּב מִתְמַלֵּא רַחְמָנוּת עַל עַצְמִי
וַאֲנִי עוֹד יוֹתֵר בּוֹכֶה, כָּכָה לְבַדִּי
שֶׁהַיְּלָדִים לֹא יִרְאוּ
שֶׁאִמָּא שֶׁלָּךְ כָּזוֹ אַחַת נָשִׁית
לֹא תַּחְשֹׁב שֶׁאֲנִי לֹא גֶּבֶר.

אֲנִי עוֹמֶדֶת זְקוּפָה מֵעָלָיו
שְׂעָרִי בָּנוּי שְׁתֵּי קוֹמוֹת
בְּתוֹכוֹ נְעוּצוֹת מַסְרֵגוֹת אֲדֻמּוֹת
וְעַל חָזִי קְשׁוּרָה צִפּוֹר מְצֻיֶּצֶת לְקִשּׁוּט
וּמַה יּוֹצֵא לְךָ מִזֶּה, אֲנִי מְאַנְפֶּפֶת
אִם אַף אֶחָד לֹא רוֹאֶה?
אֲנָשִׁים מִתְרַגְּשִׁים מִדְּמָעוֹת
יָכֹלְתָּ בְּקַלּוּת לְקַבֵּץ נְדָבוֹת.
אָבִי נִרְעָד, מֵעִיף בִּי מַבָּט מָהִיר, מְפֻחָד
אִישׁ נִלְעָג, הוּא יָדַע לְאָן הוּא הוֹלֵךְ
אֲבָל לֹא הִתְכַּוֵּן עַד כְּדֵי כָּךְ.
אֲנִי מְעַפְעֶפֶת, לֹא מַרְפָּה, מִצִּדִּי שֶׁיִּתָּלֶה
חַבִּיבִּי, מַה יּוֹצֵא לְךָ מִזֶּה?

זֶה רַק שֶׁאֱלוֹהִים יִרְאֶה, הוּא לוֹחֵשׁ מִתְרַצֶּה
שֶׁיֵּדַע שֶׁאֲנִי לֹא מַסְכִּים לָעוֹלָם שֶׁלּוֹ
רָצִיתִי לִהְיוֹת אַבָּא שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֶּסֶף בַּכִּיסִים
לַסְּפָרִים, לַטִּיּוּל שֶׁל הַכִּתָּה, לְמַה שֶּׁהַמּוֹרָה בִּקְּשָׁה,
אַבָּא, הַכָּבוֹד שֶׁלּוֹ זֶה הַיְּלָדִים, רַק עֲלֵיהֶם הוּא מְשַׂחֵק תַּ'גָּדוֹל
זוֹכֶרֶת שֶׁרָצִית סְפָרִים, קַלְמָר וּצְבָעִים, סֻכָּרִיָּה אֲדֻמָּה בְּצוּרַת תַּרְנְגוֹל?
כַּמָּה רָצִית. לֹא הָיָה לִי כֶּסֶף וְצָעַקְתִּי עָלַיִךְ.
נִבְהַלְתְּ וּבָכִית.

אֲבָל אַבָּא הָיִינוּ הוֹלְכִים לַטַּיֶּלֶת בְּשַׁבָּתוֹת אַחַר הַצָּהֳרַיִם
נוֹסְעִים בְּקַו שֶׁבַע, כָּל אָלֶנְבִּי בָּרֶגֶל
מַגִּיעִים וּמִיָּד צוֹוְחִים יָם-יָם-אֵיזֶה-יֹפִי-יָם
וְאַתָּה קָנִיתָ לָנוּ צֶמֶר גֶּפֶן מְסֻכָּר
בַּחֹרֶף הוֹסַפְתָּ תִּירָס וּבַקַּיִץ גְּלִידָה
"שֶׁלֹּא תִּנְזַל עַל הַבְּגָדִים" הִזְהַרְתָּ,
אַתָּה זוֹכֵר, אַבָּא? אֲנִי לוֹחֶשֶׁת
מוּכָנָה מֵחָדָשׁ לְהִתְמַכֵּר לַכְּאֵב
לָאַהֲבָה, אֱלוֹהִים, לְכָל שֶׁיְּבַקֵּשׁ
אֲנִי מִתְיַשֶּׁבֶת לְיָדוֹ, תִּינֹקֶת שֶׁלּוֹ, מְרַחֶפֶת בְּעוֹלָם אַחֵר
כְּשֶׁהָיִיתִי נִשְׁעֶנֶת עַל הַמַּעֲקֶה בַּטַּיֶּלֶת וְגַבִּי אֶל הַיָּם
אָבִי הָיָה מֵצִיף אוֹתִי בְּאֹשֶׁר, אוֹמֵר לִי
מָדָאם, יֵשׁ עַל כְּתֵפַיִךְ שָׁל עֲנָק בְּצֶבַע תְּכֵלֶת
וּבְעֵינָיו הִתְפַּקֵּעַ צְחוֹק
וַהֲמוֹן חֲרוּזֵי אוֹר
אַחַר כָּךְ אֲנַחְנוּ הַיְּלָדִים הָיִינוּ רָצִים
וְשָׁעָה תְּמִימָה מַשְׁאִירִים אֶת אַבָּא-אִמָּא מֵאָחוֹר.

אֵיךְ אוּכַל לְתַאֵר אֶת הַטַּיֶּלֶת בְּשַׁבָּתוֹת קֵיצִיּוֹת
שָׁעָה כְּחֻלָּה שֶׁל בֵּין עַרְבַּיִם
אָנוּ מְהַדְִּסִים חֲגִיגִיִּים בְּבִגְדֵי שַׁבָּת
וּלְאַט, כִּמְעַט בִּגְנֵבָה, הָעֶרֶב יוֹרֵד, הָאוֹרוֹת בְּבָתֵּי הַקָּפֶה נִדְלָקִים
פָּנָסֵי חַשְׁמַל צְהֻבִּים מְזַרְזְפִים אוֹר מְהֻסָּס עַל הָעוֹבְרִים וְשָׁבִים
עַל אִישׁ וְתֵבַת נְגִינָה, עַל אַחֵר הָעוֹמֵד מֵעַל סִיר מַהְבִּיל
(נַקְנִיקִיּוֹת אוֹ תִּירָסִים) וְאַבָּא מְבַקֵּשׁ שֶׁנַּעֲזֹב
לִפְנֵי שֶׁהַטַּיֶּלֶת תִּתְמַלֵּא בִּגְבָרִים מְטֻרְזָנִים וְנָשִׁים יָפוֹת
וַאֲנַחְנוּ מְמַהֲרִים לְקוֹל צְלִילֵי הַתִּזְמֹרֶת בְּבָתֵּי הַקָּפֶה, מַגְנִיבִים מַבָּט אֶל הַזַּמֶּרֶת
הַיָּפָה בְּמַחְשׂוֹף עָמֹק הַמַּטְבִּיעָה בָּנוּ זִכָּרוֹן בִּלְתִּי נָגוּעַ שֶׁל חֲלוֹם אָסוּר, טַעַם גַּן
עֵדֶן מְבַלְבֵּל בְּפִתּוּיוֹ, וַאֲבִי מְגַרְגֵּר, גּוֹעֵר, אוֹסֵף אוֹתָנוּ כְּשֵׂיוֹת מִתְמַהְמְהוֹת
וְכֻלָּנוּ פּוֹתְחִים בִּמְרוּצָה לִתְפֹּס אֶת קַו שֶׁבַע לַשְּׁכוּנָה.

קוֹלוֹ הַסָּדוּק שֶׁל אָבִי מֵעִיר אוֹתִי מִן הַחֲלוֹם
אֲנִי מַבִּיטָה בּוֹ מְפֻיֶּסֶת
אַתְּ מְבִיאָה לִי דְּמָעוֹת לָעֵינַיִם, אוֹמֵר אַבָּא, אַל תַּזְכִּירִי אֶת הַטַּיֶּלֶת
אִמָּא כָּל כָּךְ שָׂנְאָה אוֹתִי, אֵיךְ דָּהַרְנוּ לַתַּחֲנָה (כֻּלָּם רָצוּ לָצֵאת מִן הַשְּׁכוּנָה)
נוֹסְעִים כְּמוֹ סַרְדִּינִים בַּעֲמִידָה, כָּל אָלֶנְבִּי עַל עֲקֵבִים, הַיְּלָדִים נִגְרָרִים
וְהַבִּלּוּי שֶׁלָּהּ זֶה סַפְסָל רָטֹב וְסֻכָּר דָּבִיק שֶׁמְּלַכְלֵךְ אֶת הַבְּגָדִים.
שֶׁתֵּדְעִי, אִם גֶּבֶר נוֹתֵן לָאִשָּׁה בְּשַׁבָּת רַק פְּרוֹמֶנָדָה בַּטַּיֶּלֶת
וְהִיא, בֶּאֱמֶת הַתּוֹרָה, כָּל הַשָּׁבוּעַ מְנַקָּה מְבַשֶּׁלֶת וּמְכַבֶּסֶת,
הָאִשָּׁה מִסְתַּכֶּלֶת עָלָיו כְּמוֹ סְמַרְטוּט, וּבְצֶדֶק
אָז כָּכָה, אִם יֵשׁ זִכָּרוֹן רַע בַּחַיִּים שֶׁלִּי
זֶה שַׁבָּתוֹת בַּטַּיֶּלֶת אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם
לְאִמָּא שֶׁלָּךְ, תִּשְׁאֲלִי אוֹתָהּ, קָפְצוּ מִזֶּה וְרִידִים בָּרַגְלַיִם.

אָז מָה, אֲנִי שׁוּב זְקוּפָה מֵעָלָיו, הַצִּפּוֹר רוֹטֶטֶת עַל חָזִי,
זֶה מַה שֶּׁאַתָּה מְסַפֵּר לֶאֱלוֹהִים בְּבֵית כִּסֵּא?
אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁהוּא לֹא רוֹאֶה?
יָכֹלְתָּ לַחְשֹׁב שֶׁזֶּה זְמַנִּי אוֹ בְּטָעוּת
בַּסְּפָרִים הָיָה מְסַפֵּר עַל הֲמוֹן נְסִיכִים בִּבְלוֹאִים
עַל מְכַשֵּׁפוֹת וּקְלָלוֹת נוֹרָאִיּוֹת אֲבָל בַּסּוֹף אֱלוֹהִים – – –

אָבִי קוֹפֵץ עַל שְׁתֵּי רַגְלָיו כְּמִי שֶׁנֶּעֱקָץ
דּוֹחֵף אוֹתִי בִּכְתֵפִי, נִרְגָּשׁ
וּמָה אַתְּ חוֹשֶׁבֶת שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה בְּבֵית כִּסֵּא?
הָא, טִפְּשָׁה אַחַת, טִפְּשָׁה
אֲנִי מְסַפֵּר לֵאלוֹהִים עַל הַמִּלָּה בְּדִיּוּק אֶת זֶה
נוֹדֵר נְדָרִים, מִתְחַשְׁבֵּן, מַזְכִּיר לוֹ בִּפְרוֹטְרוֹט
שֶׁאֲנִי נָסִיךְ בִּבְלוֹאִים וְלֹא סְתָם עוֹד אִישׁ אֶחָד מִסְכֵּן.
הוּא נוֹפֵל חֲזָרָה עַל אֲחוֹרָיו
מְגַחֵךְ לְעַצְמוֹ, מְלַכְסֵן אֵלַי מַבָּט מְשָׁעֳשָׁע
וּמְצַקְצֵק בִּלְשׁוֹנוֹ בַּהֲנָאָה
נָה נָה נָה.

אַתָּה לֹא נָסִיךְ בִּבְלוֹאִים
קוֹלִי קַר כַּקֶּרַח
עֵינַי קָרוֹת כִּכְפוֹר
שְׂעָרִי פָּרוּם, הַצִּפּוֹר נִזְרְקָה לָאַשְׁפָּה
נָסִיךְ בִּבְלוֹאִים זֶה נָסִיךְ בַּנְּשָׁמָה
בְּלוֹאִים הֵם הַזֻּהֲמָה שֶׁל הַחַיִּים
וְאַתָּה רַק הָיִיתָ צָרִיךְ לָתֵת, תִּקְוָה
וְלֹא לְהִסְתַּגֵּר בְּבֵית כִּסֵּא
מַשְׁאִיר אוֹתִי לְבַד לִרְאוֹת
אֵיךְ אָבִי נְסִיךְ נַפְשִׁי
נִשְׁבָּר כְּמוֹ מַקֵּל שֶׁל מַטְאֲטֵא.
לִבְכּוֹת בְּבֵית שִׁמּוּשׁ
נָה נָה נָה
זֶה לֹא סוֹד אִישִׁי
עָמַדְתִּי מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת
וּפָעִיתִי בְּתוֹךְ שְׁתֵּי יָדַי
בְּשֶׁקֶט, שֶׁלֹּא תִּרְאֶה.

יַלְדָּה רָעָה, רָעָה, רָעָה
מָה רָצִית שֶׁאֶעֱשֶׂה
הַשִּׂין הִיא שִׁין הַשִּׁין הִיא סָמֶךְ
הָיִיתִי גְּבִיר, אִמֵּךְ הָיְתָה הַיָּפָה בִּבְנוֹת קָהִיר
הַחַיִּים הִתְהַפְּכוּ עָלֵינוּ כְּמוֹ קְעָרָה שֶׁל בֹּץ
וְאַתְּ צָמַחְתְּ גְּרוּעָה מִקּוֹץ
עֵינָיו בּוֹרְקוֹת, הַאִם דְּמָעוֹת, אֵינִי יוֹדַעַת
אֲנִי עוֹמֶדֶת מוּלוֹ רוֹעֶדֶת
יָדַעְתִּי לְאָן אֲנִי הוֹלֶכֶת
אֲבָל לֹא הִתְכַּוַּנְתִּי עַד כְּדֵי כָּךְ.
הוּא מְקָרֵב אֶת פָּנָיו אֶל פָּנַי, פִּיו דָּבִיק
הַסִּפּוּר שֶׁלָּךְ חַבִּיבְּתִי, זֶה לֹא הַסִּפּוּר שֶׁלִּי
שֶׁלִּי שֶׁלִּי שֶׁלָּךְ שֶׁלָּךְ, אֲנִי בָּכִיתִי עָלַיִךְ
וְאַתְּ בָּכִית עָלַי, כִּיף כִּיף, אֲנַחְנוּ מְאֻזָּנִים
וְהַחֶשְׁבּוֹן נָקִי. בִּלְחִישָׁה מְשֻׁנָּה הוּא מוֹסִיף
בֶּאֱמֶת הַתּוֹרָה מַבְכִּיא הַסִּפּוּר שֶׁלָּךְ
אֲבָל גַּם שֶׁלִּי, תּוֹדִי.

אֲנִי הוֹלֶכֶת וְרָצָה מִמֶּנּוּ
הוֹלֶכֶת וּמִתְקָרֶבֶת
הוֹלֶכֶת וּמִתְרַחֶקֶת
יַלְדָּה קְטַנָּה
תְּלוּיָה
שָׁנִים
עַל מְטֻטֶּלֶת שְׁבוּרָה

זיכרון מצחיק

הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה כָּל כָּךְ מַצְחִיק
פָּשׁוּט בְּדִיחָה
אִישׁ קָטָן, כָּפוּף, עִם טְרַנְזִיסְטוֹר זָעִיר
וְאָזְנִיּוֹת פְּלַסְטִיק בָּאָזְנַיִם
הוּא תָּמִיד הָיָה כָּזֶה מַצְחִיק
כִּי הַמּוֹכֵר שֶׁמָּכַר אֶת הַטְּרַנְזִיסְטוֹר
נָתַן אָזְנִיּוֹת עִם חוּט נַיְלוֹן קָצָר
שֶׁחָנַק לוֹ אֶת הַצַּוָּאר
זֶה בִּמְפֹרָשׁ הִגִּיעַ לוֹ
כִּי הוּא רָצָה לִשְׁמֹעַ שִׁירִים בַּעֲרָבִית, אִיכְסָה
וַחֲדָשׁוֹת בַּעֲרָבִית, פִיכְסָה, הוּא כָּל כָּך הִרְגִּיז
אוֹתָנוּ, מְסַפֵּר שֶׁהוּא יוֹדֵעַ לִקְרֹא וְלִכְתֹּב
עֲרָבִית סִפְרוּתִית. אִישׁ מַצְחִיק, מִמָּתַי לָעֲרָבִים
יֵשׁ סִפְרוּתִית מִלְּבַד יָא חַבִּיבִּי אִי-אִי-אִי
חֲצִי שָׁעָה יָא חַבִּיבִּי בַּגָּרוֹן.
הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה, בִּמְלֹא הָרְצִינוּת, הוּא
אַבָּא שֶׁלִּי.

אֲנִי לֹא אֲשֵׁמָה שֶׁלָּעַגְתִּי לוֹ יַחַד עִם חַבְרוֹתַי
מִכִּתָּה וָי"ו שְׁלִישִׁית, שַׂמְתִּי אֶצְבַּע עַל הָרַקָּה
סוֹבַבְתִּי וְצָחַקְתִּי טְרָלָלָה, אֵיזֶה טְרָלָלָה.
אֶצְלָן בַּבַּיִת הָיָה כָּזֶה כֵּיף, שָׁתוּ תֶּה עִם הֲמוֹן סֻכָּר
וְלֹא קָפֶה מַר, דִּבְּרוּ יִידִישׁ, שָׁמְעוּ קוֹל יִשְׂרָאֵל בְּעִבְרִית
הָלְכוּ בְּמִכְנְסֵי חָאקִי קְצָרִים וְחֻלְצָה בַּחוּץ
וְלֹא בְּמִכְנְסֵי קְלוֹשׁ אֲרֻכִּים וְחֻלְצָה בִּפְנִים.
הָיִיתִי מַמָּשׁ בַּת בַּיִת אֵצֶל חַבְרוֹתַי וְאָבִי לֹא הֵבִין
לָמָּה שָׂמַחְתִּי כְּשֶׁלְּפֶתַע שְׂעָרוֹ הִלְבִּין וְהִתְעַנְיַנְתִּי
אֵצֶל הַמּוֹרָה כַּמָּה זְמַן אַחֲרֵי זֶה זְקֵנִים מֵתִים.
אַף אֶחַד בְּעֶצֶם לֹא אָשֵׁם, לֹא אֲנִי, לֹא הֵן
אַבָּא שֶׁלִּי הָיָה צָרִיךְ לְהָבִין שֶׁלֹּא יָפֶה לְהִתְעַקֵּשׁ
יֵשׁ לוֹ בָּנוֹת כְּמוֹ שֶׁאִמָּא שֶׁלִּי אָמְרָה, יֵשׁ לָהֶן
חֲבֵרִים כְּמוֹ שֶׁאִמָּא שֶׁלִּי אָמְרָה, כָּל מַה שֶּׁהָיָה שָׁם מֵת
אָמְרָה וְהוּא הִתְעַקֵּשׁ לִהְיוֹת טְרָלָלָה.

פַּעַם אַחַת כְּשֶׁצָּעֲקוּ אֶחַד עַל הַשֵּׁנִי (כָּל כָּךְ הִתְבַּיַּשְׁתִּי)
הוּא אָמַר לָהּ בַּסּוֹף, בְּשֶׁקֶט בְּשֶׁקֶט, אֲנִי לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת
אָדָם רֵיק. הִיא צָעֲקָה לְעֶבְרוֹ מַשֶּׁהוּ בְּצָרְפָתִית (בְּעֶרֶךְ בְּסִגְנוֹן זַבָּ"שְׁךָ)
וְהוּא שָׁתַק. דֹּק שֶׁל עַצְבוּת עָטַף אֶת עֵינָיו.
מֵאָז יָשַׁב בְּפִנַּת הַמִּרְפֶּסֶת, נְקֻדָּה אִלֶּמֶת
עִם חוּט נַיְלוֹן קָצָר שֶׁחוֹנֵק לוֹ אֶת הַצַּוָּאר
לִפְעָמִים בּוֹכֶה לִפְעָמִים צוֹחֵק
לֹא מְסַפֵּר אֵיזֶה תַּחֲנוֹת יֵשׁ לוֹ בָּרֹאשׁ.
כָּךְ אֲנִי זוֹכֶרֶת אוֹתוֹ יוֹשֵׁב בַּפִּנָּה

מְכֻוָּץ לְבַדּוֹ, עִם זַבָּ"שׁוֹ.

מִי הָיָה מַאֲמִין, אִמִּי, שֶׁהַיּוֹם
זֶה יִהְיֶה כָּל כָּךְ זַבָּ"שִׁי.

עדינה והנסיך

קוֹל נְקִישׁוֹת עֲקֵבֶיהָ חוֹתֵךְ בְּשֶׁקֶט אֶת הָרְחוֹב הַקּוֹלוֹנְיָאלִי שֶׁהָיָה פַּעַם הָדוּר
הַלַּיְלָה אָפֵל אֵין אִישׁ וְאֵין קוֹל
עָדִינָה טוֹפֶפֶת עַל עִקְבֵי נְעָלֶיהָ
בַּעֲדִינוּת
רַק קוֹל נְקִישׁוֹת עֲקֵבֶיהָ נִשְׁמָע
וְהִיא מַמָּשׁ נֶהֱנֵית
מַרְגִּישָׁה שֶׁהִיא מַשְׁאִירָה אֵיזֶה חוֹתָם עַל הָעוֹלָם

אִשָּׁה לְלֹא בַּעַל הִיא לֹא אִשָּׁה
אָמְרָה לָהּ אִמָּהּ
אִשָּׁה הִיא אִשָּׁה רַק בַּמִּטָּה
אָמַר לָהּ בַּעֲלָהּ
נָשִׁים מֵתוֹת מֵאַהֲבָה
אָמַר הַשִּׁיר בָּרַדְיוֹ
וְעָדִינָה כָּתְבָה בְּהִתְרַגְּשׁוּת עַל קִיר הַשֵּׁרוּתִים בְּדִירָתָהּ
שְׁלוֹשׁ הָרַגְלַיִם שֶׁל הָעוֹלָם
הֵן אַהֲבָה וְאַהֲבָה וְאַהֲבָה
וְהִתְיַפְּחָה עַל הָאַסְלָה שִׁכּוֹרָה מִן הַיֹּפִי.

כְּשֶׁנָּטַשׁ בַּעֲלָהּ לָחַשׁ לְחִישַׁת נָחָשׁ בְּאָזְנֶיהָ שֶׁהִתְאַהֵב בְּאַחֶרֶת וְאַחַר כָּךְ נָסַע
בִּבְהִילוּת מַשְׁאִיר מֵאֲחוֹרָיו אֶת לְבָנָיו וְאֶת גַּרְבָּיו הַמְּלֻכְלָכִים, וְעָדִינָה הִשְׁאִירָה
אוֹתָם מְפֻזָּרִים בְּחַדְרָהּ לִשְׁמֹר אֶת רֵיחוֹ, וְאֶת טַבַּעַת הַזָּהָב הִשְׁאִירָה עַל אֶצְבָּעָהּ
לִשְׁמֹר אֶת שְׁמוֹ, וּמִתַּחַת לַמִּטָּה הִיא שׁוֹמֶרֶת מִזְוָדָה אֲרוּזָה שֶׁאִם יָבוֹא, תִּהְיֶה
מוּכָנָה לָלֶכֶת אֲחָרָיו וְלָמוּת מֵאַהֲבָה.

כְּשֶׁנָּטַשׁ לֹא הִשְׁאִיר יְלָדִים בְּבִטְנָהּ. הוּא אָמַר שֶׁשָּׁדֶיהָ קְטַנִּים מִדַּי וְלֹא יִתְמַלְּאוּ
בְּחָלָב כִּי אִשָּׁה הִיא אִשָּׁה רַק כְּשֶׁתִּינוֹקוֹת אֲחוּזִים בְּפִטְמוֹתֶיהָ וְאַתְּ, גִּחֵךְ, עֵז
כְּחוּשָׁה טוֹבָה מִמֵּךְ, וּכְשֶׁבָּכְתָה שְׁלוֹשָׁה לֵילוֹת וְהִתְחַנְּנָה לְרַגְלָיו שֶׁיַּחֲזֹר בּוֹ,
הִתְרַכֵּךְ וְאָמַר שֶׁאֱלוֹהִים גָּדוֹל וְהַשֵּׁם יְרַחֵם. לָכֵן כְּשֶׁנָּטַשׁ הָפְכָה צִמְחוֹנִית וְלָעֲסָה
עֵשֶׂב טָרִי כָּל עֶרֶב, שָׁטוּף בְּמֵי בֶּרֶז קָרִים, שֶׁתִּהְיֶה טוֹבָה מֵעֵז וְרַכָּה כְּכִבְשָׂה שֶׁאִם
יָבוֹא תִּהְיֶה מוּכָנָה לְהִפָּתַח לְזַרְעוֹ וְלָמוּת מֵאַהֲבָה.

אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁלֹּא הָיָה אִישׁ
בְּעוֹלָמָהּ
שֶׁיִּדְאַג לָהּ, שֶׁיְּחַמֵּם אֶת כַּפּוֹת רַגְלֶיהָ בַּלֵּילוֹת הַקָּרִים
שֶׁיִּשְׁאַל אִם הִיא חַיָּה אוֹ מֵתָה
וְאֶפְשָׁר שֶׁהָיְתָה דּוֹעֶכֶת בְּתִמָּהוֹן גָּדוֹל
אֶלָּא שֶׁלַּיְלָה אֶחָד הִתְעוֹרְרָה מֵחֲלוֹם יְפֵהפֶה
בְּקֹשִׁי הִמְתִינָה שֶׁהַשַּׁחַר יַעֲלֶה, שֶׁתִּלְוֶה שְׁטָרוֹת אֲחֵרִים מֵחַיִּים הַדַּיָּג
וְתָרוּץ לַחֲנוּת שֶׁל עֲשִׁירִים לִקְנוֹת נַעֲלֵי עָקֵב מְחֻדָּדִים
שֶׁיִּשְׂאוּ אוֹתָהּ בְּהִתְרַגְּשׁוּת אֶל גּוֹרָלָהּ.

דִּמְיוֹנָהּ שֶׁל עָדִינָה עָדִין כִּשְׁמָהּ,
עֲדִינִים מַרְפְּקֵי הָרֶגֶל וַעֲדִינוֹת פִּקּוֹת הַבֶּרֶךְ
כָּל לַיְלָה הִיא יוֹצֵאת בַּעֲדִינוּת מִבֵּיתָהּ בִּרְחוֹב הַכּוֹבְשִׁים
מַגִּיעָה בִּרְחִיפָה לְאָלֶנְבִּי,
שָׁם מְצַמְצֶמֶת צְעָדִים
כִּנְסִיכָה
נוֹקֶשֶׁת בַּעֲדִינוּת בְּעִקְבֵי נְעָלֶיהָ
מַרְגִּישָׁה שֶׁהִיא מוֹרַחַת בִּדְבַשׁ
אֶת הַמִּדְרָכָה
וְאָז לִפְנֵי סָלָמֶה עוֹבֶרֶת בָּהּ צְמַרְמֹרֶת שֶׁל הִתְרַגְּשׁוּת
מַרְעִידָה אֶת גּוּפָהּ הַכָּחוּשׁ
בִּכְמִיהָה לְאַהֲבָה.

בְּפִנַת סָלָמֶה עָדִינָה עוֹצֶרֶת לְיַד אַחְיוֹתֶיהָ נְדִיבוֹת הַמַּחְשׂוֹף, מַחְלִיפָה אִתָּן עָגִיל
בְּסִיגַרְיָה, מְקַשְׁקֶשֶׁת, עוֹשָׂה בָּלוֹנִים בְּמַסְטִיק, כִּמְעַט מִתְרַגֶּלֶת, נִכְנֶסֶת עִם לָקוֹחַ
לֶחָצֵר, מַפְשִׁילָה חֲצָאִית, מְרִימָה רֶגֶל, כִּמְעַט מְרַגֶּלֶת, עַד אוֹתוֹ רֶגַע בּוֹ הִיא
קוֹלֶטֶת בִּקְצֵה אִישׁוֹנָהּ עַכְבָּרִים נוֹבְרִים בְּגַלֵּי הָאַשְׁפָּה וְחוֹמְקִים לְצַד הַקִּירוֹת
וּבְבַת אַחַת חוֹתֶכֶת בָּהּ הַמַּחְשָׁבָה

הָא מָאמָא , עַכְשָׁו תָּבוֹא הַמֶּרְכָּבָה
אַחַר כָּךְ יִקֹּד הַנָּסִיךְ וְיִרְקֹד
בַּחֲצוֹת יִקַּח אוֹתִי בִּזְרוֹעוֹתָיו
יְנַשֵּׁק אֶת שְׂפָתַי בִּתְשׁוּקָה
וַאֲנִי אָמוּת, הָא מָאמָא, אָמוּת מֵאַהֲבָה

עַכְשָׁו עָדִינָה דּוֹחֶפֶת בַּעֲדִינוּת אֶת הַגֶּבֶר הֶחָפוּן בְּצַוָּארָהּ
מְלַטֶּפֶת אֶת לֶחְיוֹ וְהוֹלֶכֶת מִמֶּנּוּ
שְׁטוּפַת אַהֲבָה
חוֹצָה אֶת כִּכַּר הַמּוֹשָׁבוֹת
מְרַחֶפֶת לְאָלֶנְבִּי
חוֹתֶכֶת אֶת הַשֶּׁקֶט בַּעֲקֵבֶיהָ
מְאֻשֶּׁרֶת לְקוֹל נְקִישׁוֹתֶיהָ
מַרְגִּישָׁה שֶׁהִיא מַשְׁאִירָה
חוֹתָם אִישִׁי (מְאוֹד אִישִׁי) עַל הָעוֹלָם.

מתוך: ויקי שירן, שוברת קיר, תל-אביב: עם עובד, 2005.

© כל הזכויות שמורות למחברת.

מבוא על היצירה "שוברת קיר" מאת ויקי שירן

רקע

רעיונות מרכזיים

השפעה והתקבלות

לקריאה נוספת