שירים / שמואל הנגיד

בימי ר' חסדאי התחילו לצפצף, ובימי ר' שמואל נתנו קול
(מתוך ספר הקבלה לאברהם אבן דאוד)

שירי שמואל הנגיד פותחים בפנינו צוהר לדמותו של "איש אשכולות" ימי-ביניימי יוצא דופן בעולם היהודי ובכלל. ניכרת בהם דמות סוערת של הרפתקן השואף לעלות לגדוּלה, self made man. על אף תהפוכות הזמן הוא הצליח ונעשה למשנה לשני מלכים מוסלמים, ואף היה לרב ול"נגיד" – ראש היהודים בזמנו. שיריו משקפים היגיון שקול, מבט מפוכח (ולעתים ציני) והיכרות עם דרכי ההתנהגות בחברה – כיאה ליועץ המלך, התענגות על יין ואהבה – כיאה לאיש חצר וסמכות גאה והשתלחות בוטה באויביו – כיאה למצביא. כל דבר עשה שמואל הנגיד יפה ובעִתו, ושיריו מבטאים את עושר עולמו – דעותיו, רגשותיו, מחשבותיו ומעשיו. הוא אף מצא דרך לחנך את ילדיו באמצעות שיריו.

ההקשר ההיסטורי

אבו אברהים שמואל בן יוסף הלוי אבן נגרילה, שהתפרסם בכינוי "הנגיד", נולד בשנת 993 בקורדובה שבספרד. משפחתו הקנתה לו את מיטב ההשכלה בתקופתו – יהודית וכללית – הוא היה בקי בדת, בספרות ובתרבות הערבית כמשכיל מוסלמי בן זמנו, ידע כמה שפות (ואף כתב לימים שיר בשבע שפות), רכש השכלה כללית במתמטיקה, בהנדסה, באסטרונומיה, בלוגיקה ובפילוסופיה יוונית, ובד בבד למד בישיבתו של הרב חנוך בן משה והיה ברבות השנים לרב, לדיין ולפוסק הלכה.

בשנת 1013 תקפו קבוצות של ברברים את קורדובה, פוררו את שלטון הח'ליפות המוסלמית ששלט בה והמיטו כליה על תושביה. בין המון הבורחים מן העיר היו גם שמואל ובני משפחתו. לפי המסופר בספר הקבלה לאבן דאוד (המאה 12), הוא נדד למָלָגה והתפרנס בה מרוכלות ומכתיבת מכתבים בשוק. מכתב שכתב לשפחתו של אבן אלעריף, ראש הווזירים של חבוס מלך גרנדה, חשף את כישרונו לפני אדונה, והווזיר נעזר בו בענייני השלטון. כאשר שכב הווזיר על ערש דווי הוא יעץ למלך גרנדה לקחת את שמואל לחצרו, ושם עלה שמואל לגדולה והיה ליד ימינו ולאיש סודו של המלך חבוס, ואחריו של בנו באדיס. יש לשער כי במציאות, הנגיד הגיע למשרה הרמה בתהליך הדרגתי וממושך, אולם אין עוררין על כך שהחזיק בה עד שהורישה לבנו יהוסף.

נוסף על תפקידו המדיני כווזיר, הנגיד מונה בשנת 1035 לשר האוצר, ובשנת 1038 אף למפקד צבא גרנדה. מדי שנה הוא יצא בראש הצבא לקרבות, נלחם, ופעמיים היה אך כפסע בינו ובין המוות. היעדרויותיו הממושכות לא מנעו ממנו לחנך את ילדיו, והוא שלח להם איגרות ושירים משדה הקרב. בתואר "נגיד" זכה שמואל הנגיד בעקבות מעמדו הרם, והוא פרש חסותו לא רק על יהודי גרנדה, אלא על היהודים באנדלוסיה כולה, בסיציליה ובצפון אפריקה.

הנגיד נפטר בשנת 1056, כשהיה בן 63, זמן קצר לאחר ששב ממערכה קשה וממושכת נגד סביליה. בכל רחבי ספרד ואף במצרים התאבלו יהודים על מותו וכתבו קינות והספדים לזכרו.

שירי הנגיד הגיעו לידינו בשלושה קבצים: דיוָאן, בן משלי ובן קהלת. ייתכן שכתב אף קובץ בשם "בן תהילים", אך זה אבד (או שזה שמו המקורי של הספר דיואן או של חלקים ממנו). עוד מיוחסים לשמואל הנגיד חיבורים בחוכמת הלשון ובפירוש המקרא.

שיריו של שמואל הנגיד נאספו לשלושה קובצי שירה, לפי תוכניהם. בבן משלי רוכזו כ-1,200 שירי חוכמה ומוסר קצרים, כעין מכתמים המנחילים דרך חיים מעשית – היאך על אדם להתנהג בכל עת עם סובביו. לשירים נימה דידקטית מפוקחת, והנגיד הנחה את בנו השני אליסף להעתיקם לכלל קובץ כשהיה רק בן שש וחצי, כדי לחנכו.

כשהיה בנו הבכור יהוסף בן שמונה, מינה אותו אביו להעתיק ולערוך את קובץ שיריו המרכזי דיואן. דיואן לא הגיע לידינו בשלמותו, אך גם כך הוא מאגד יותר מ-1,700 שירים שרובם עוסקים בנושאים: יין, חשק, ידידות, קינה ומלחמה, ומיעוטם פיוטים ושירים נטולי שיוך לסוגה. עם אלו נמנים שירים שהנגיד חינך בעזרתם את בניו, דוגמת השיר "כתיבתך מהודרת" ששלח לבנו יהוסף משדה הקרב, ובו מחמאות על איכות עבודתו כשהעתיק לבקשת אביו קונטרס, וכן דברי אהבה ועידוד להמשיך ללמוד.

השירים בדיואן מקושטים מאוד. ציורי הלשון בהם מפותחים ומרשימים בחיותם, וברבים מהם ניכר קו אפּי המתאר התרחשות. אפשר שמעמדו הרם כ"נדיב" ו"נגיד" הכותב כפי רצונו (ולא כדי לרצות אחרים כ"משורר חצר") הקנה לנגיד את הביטחון הנדרש לכך שיצירתו הספרותית מצטיינת בנעימה חילונית שלא הייתה לפניו.

הנגיד כתב שירי אהבה ויין רבים במיוחד, בהם שירי אהבה בלשון זכר ל"צבי" החשוק. המשתאות ודאי היו חלק מאורח חייו בחצר, אולם השירים שהוקדשו להם אינם מתארים חוויות אישיות, אלא מסגננים מחדש מוטיבים קונבנציונליים שהנגיד שאל מהשירה הערבית, עיצבם והחדירם לשירה העברית בסוגות הללו: החשוקה יפהפייה, חסרת שם, גאיונית-אכזרית בסירובה ולא ניתנת להשגה. החושק האומלל מתייסר בייסורי אהבתו, חש כשכיב-מרע, כאסיר וכחיה ניצודה, והמפתחות לבריאותו, לחירותו, לחייו ולמותו מצויים כולם במידת קרבתה של החשוקה. בשירי היין, דוגמת השיר "ידידי קום", רֵעים מסבים יחדיו, לעתים יותר מלילה אחד, מביטים ביפי הטבע הסובב אותם כל עונה (גן פורח באביב, שלגים בחורף), מתענגים על המסיבה בכל חושיהם (בשמים, מזון, זמרים ונגנים), ובעיקר נהנים מהיין ומהשפעתו עליהם עד לאובדן חושים מוחלט ולשקיעה בשינה.

ביטחונו העצמי של הנגיד מתבטא גם בשירים שהוא התפאר בהם בייחוסו על שבט בני לוי והכריז כי האל בחר בו ומשגיח עליו (הבטחה שלדבריו התגלתה לו בחלום).

הנגיד הוא המשורר היהודי היחיד שכתב שירי מלחמה בימי הביניים. בשיריו אלו הוא התגאה ביכולותיו, תיאר את הקרבות, לעג למפלת אויביו וראה בניצחונותיו אות לרצון האל ותשועה ליהודים (ולא לצבא גרנדה בלבד), עד כי ביקש שיקראו אותם בבתי הכנסת כפיוטים. השירים שכתב במסעות המלחמה מתעדים את מלחמותיו, ולפיכך הם משמשים להיסטוריונים מקור מידע.

אולם בשיריו אלה יש גם שירים ליריים המביעים את רחשי נפשו בקרבות, למשל השיר "מעבר החול" שמתואר בו מקום שהנגיד עבר בו פעמיים: לראשונה בנעוריו כשנס מקורדובה מפוחד וחסר כול, ובשנית כשעמד בראש צבא גדול וכתב את השיר. מצד אחד, האני-השר מביע את גאוותו לנוכח השינוי הדרמטי, הקוטבי, שחל במצבו, אך מן הצד האחר ניכרת בשיר בדידותו הרבה של המצביא, שגם בעמדו בקֶרֶב רבבות מעריצים, אין הוא יכול לחשוף את רחשי לבו לפני איש מהם, והוא נותר לדבר עם "מעבר החול" הדומם.

הנגיד מצטייר בשיריו כאנושי מאוד. על אף ואולי דווקא בשל היכרותו הקרובה עם המוות, הוא חרד מפניו ועסק בו ברבים משיריו. כאב הפרדה זועק ב-19 שירי הקינה שכתב על מות אחיו הבכור יצחק. בשיר הפותח את מחזור הקינות "בלכתי לחזות אחי" השיל הנגיד מעצמו כל גינוני שררה וחשף את חולשתו כאדם האוטם אוזניו מלשמוע על מות יקירו, מכחיש את הידיעה המרה ואף מקלל במוות את השליח המיידע אותו על כך. בפרט עסק הנגיד במוות בקובץ בן קהלת, שבו יותר מ-400 שירים שהעתיק וערך בעצמו בערוב ימיו. כפי שניכר משם הקובץ, יש בו שירי הגות פסימיים רבים הנסובים על אפסות החיים ועל אימת החידלון. הנגיד ספד לעצמו בעודו חי וסיכם: "אֵין לִי בָּעוֹלָם לְבַד שָׁעָה אֲנִי בָהּ, וְהִיא / תַעְמֹד כְּרֶגַע, וְאַחַר כֵּן כְּעָב נָסְעָה".

שירת הנגיד הייתה גנוזה שנים רבות, והיא נחשפה בהדרגה רק מ-1870 ונעשתה כר למחקר בעיקר משנת 1936. שירתו השפיעה על משוררים רבים, בהם אלתרמן, עמיחי ונתן יונתן, ששירו "נאסף תשרי" פותח בשורה מהשיר "מת אב ומת אלול" לשמואל הנגיד. עוד נכתבו על דמותו רומן היסטורי, רומן מאויר (קומיקס) ורומן לבני הנעורים (למראי מקום ראו אשד, 2007).

אשד, אלי (20 באפריל, 2007). "שמואל הנגיד: אלבום הקומיקס". בתוך: האתר "המולטי יקום של אלי אשד".

צמח, עדי ורוזן-מוקד, טובה (1983). יצירה מחוכמה: עיון בשירי שמואל הנגיד. ירושלים:כתר.

ר' שמואל הנגיד. בתוך: אתר "פרויקט בן יהודה".

שירמן, חיים ופליישר, עזרא (תשנ"ו). "שמואל הנגיד", בתוך: ח' שירמן (עורך), תולדות השירה העברית בספרד המוסלמית (עמ' 193–256). ירושלים: י"ל מאגנס.

שמואל הנגיד (2008). שמואל הנגיד: שירים. סדרת שירת תור הזהב. טובה רוזן (עריכה, תוספות, הקדמות והערות). תל אביב: אוניברסיטת תל-אביב.