אדם ועולמו: מבוא לספרות האגדה. שיעור 2 – האגדה בחז"ל והקבוצות בסביבתה
ההרצאה עוסקת בזיקה שבין עולמם של חז"ל לקבוצות הסובבות את קהילות האגדה לאור המקורות הדומים. הרצאה זו הנה שניה בסדרת הרצאות מבוא לספרות האגדה של פרופ" אביגדור שנאן. ההרצאות נאמרו במסגרת תכנית אבני פינה של האוניברסיטה העברית.
מקורות משותפים לחז"ל ולשומרונים
מימר מרקה, ספר המופתים 52 (תרגום) :
ברעמסס זבחו ואל סוכות נעו וביקשו לצאת ממנה ולא יכלו. עמדו עמוד הענן והאש לפניהם שלא יצאו מגבול סוכות. משה ואהרון רואים ויראים וכל הקהל נבהלים. מה הסוד הזה – אמר משה לאהרן – נקרא לזקנים אמרו זה לזה. אכן אנו נחקור אותו המשפט. באו הזקנים אל משה ואהרן ולבם מלא פחד … ושאלו בכל שבט מהו הסוד הזה … וכאשר נתנו קול בתוך שבט אשר יצאה שרח בת אשר אליהם ממהרת. אין בכם דבר רע. הנה אני מגלה לכם מהו הסוד הזה. הקיפו אותה מיד ובאו אל הנביא הגדול משה ועמדה לפניו והוא כמו הירח במילואו. אמרה שלום עליך הנביא הגדול יקירם של האנשים שמע ממני אתה דבר הזה שאתה מבקש. ישר כוחם של אלה אשר זכרו את דודי (יוסף) ואתם שכחתוהו. אילולי עמדו עמוד הענן ועמוד האש הייתם יוצאים והוא נעזב במצרים … אמר לה הנביא הגדול משה יאה לך שרח החכמה בנשים מן היום ולהלן תסופר גדולתך… הלכה שרח וכל שבט אפרים סביבה ומשה ואהרן הולכים אחריהם עד שבאה אל המקום שהוא טמון בו וגילו את הארון ונשאוהו מהר…
תוספתא סוטה ד,ג מנין היה משה יודע היכן יוסף קבור אמרו סרח בת אשר [היתה באותו הדור הלכה ואמרה לו למשה בנילוס נהר] יוסף קבור שעשו לו מצרים שפודין של מתכת וחברום בבעץ [והלך] משה ועמד על נילוס נהר ואמר יוסף יוסף הגיעה [שעה] שהקב"ה גואל את ישראל הרי שכינה מעוכבת לך וישראל מתעכבין לך וענני כבוד מתעכבין לך אם אתה מגלה א"ע מוטב ואם לאו נקיים אנו משבועה שהשבעת את אבותינו מיד צף ארונו של יוסף לשפת ונטלו משה ובא לו
הר גריזים – פולמוס
מימר מרקה:
להודיע כי הוא הר גריזים המקום הנבחר מיום שברא אותו האלוהים קדושתו תמידה עד יום נקם. ולו שלושה עשר שמות בתורה שכל שם מספר כבודו.
פולמוס יהודי – רומאי. יהודי – נוצרי
"'ויתרוצצו הבנים בקרבה' בשעה שהיתה עומדת על בתי כנסיות ובתי מדרשות יעקב מפרכס לצאת […] ובשעה שהיתה עוברת על בתי עבודת כוכבים עשו רץ ומפרכס לצאת."
אר' אלעזר בן עזריה:
שלושה פלאים נעשו באותו היום.
בו ביום נבראו,
בו ביום שמשו,
בו ביום הוציאו תולדות.
[א] השומרונים
(1) ברעמסס זבחו ואל סוכות נעו וביקשו לצאת ממנה ולא יכלו. עמדו עמוד הענן והאש לפניהם שלא יצאו מגבול סוכות. משה ואהרון רואים ויראים וכל הקהל נבהלים. מה הסוד הזה – אמר משה לאהרן – נקרא לזקנים אמרו זה לזה. אכן אנו נחקור אותו המשפט. באו הזקנים אל משה ואהרן ולבם מלא פחד … ושאלו בכל שבט מהו הסוד הזה … וכאשר נתנו קול בתוך שבט אשר יצאה שרח בת אשר אליהם ממהרת. אין בכם דבר רע. הנה אני מגלה לכם מהו הסוד הזה. הקיפו אותה מיד ובאו אל הנביא הגדול משה ועמדה לפניו והוא כמו הירח במילואו. אמרה שלום עליך הנביא הגדול יקירם של האנשים שמע ממני אתה דבר הזה שאתה מבקש. ישר כוחם של אלה אשר זכרו את דודי ואתם שכחתוהו. אילולי עמדו עמוד הענן ועמוד האש הייתם יוצאים והוא נעזב במצרים … אמר לה הנביא הגדול משה יאה לך שרח החכמה בנשים מן היום ולהלן תסופר גדולתך… הלכה שרח וכל שבט אפרים סביבה ומשה ואהרן הולכים אחריהם עד שבאה אל המקום שהוא טמון בו וגילו את הארון ונשאוהו מהר… [מימר מרקה, ספר המופתים 52]
תוספתא סוטה ד, א: ויקח משה את עצמות יוסף וגו' … מנין היה משה יודע היכן יוסף קבור אמרו סרח בת אשר היתה באותו הדור והלכה ואמרה לו למשה בנילוס נהר יוסף קבור […] והלך משה ועמד על נילוס נהר ואמ' יוסף הגיעה שעה שהקב"ה גואל את ישראל הרי שכינה מעוכבת לך וישראל מתעכבין לך וענני כבוד מעכבין לך אם אתה מגלה את עצמך מוטב ואם לאו נקיים אנו משבועה שהשבעת את אבותינו צף ארונו של יוסף ונטלו משה.
(2) להודיע כי הוא [הר גריזים] המקום הנבחר. מיום שברא אותו האלהים קדושתו תמידה עד יום נקם, ולו שלושה עשר שמות בתורה שכל שם מהם מספר כבודו. הראשון הר הקדם … השני בית אל … השלישי בית אלוהים … הרביעי שער השמים, אכן כל הפונים אליו לדרוש את האלוהים ימצאו אותו קרוב, והוא מקום הנזירים והמעשרות והתרומות והנדרים והברכות … החמישי שמו לוזה … מקדש … הר גריזים … בית ה' … ההר הטוב … המקום הנבחר … גבעת עולם … אחד ההרים … ה' יראה (על תהומי מעין עדן, 100)
אבות דרבי נתן נו"ב לט: "עשרה שמות נקראת ירושלים לשם שבח. עיר. קריה. נאמנה. בעולה. דרושה. חפצי בה. ה' שמה. צדק. שלום. יבוסי". שיר השירים זוטא, א: שבעים שמות קרא לירושלים. ירושלים, שלום, יראה … לבנון, ציון … בית תפלה … הר גבוה…
(3) תנחומא (מהדורת בובר) וירא כט: "ויגידו ליותם [וילך ויעמד בראש הר גריזים" (שופטים ט' ז), ולמה עמד על ראש הר גריזים לקלל, ולא ניתנו הקללות אלא בהר עיבל, אלא כך אמר יותם, הכותים עתידים לומר הר גריזים שלנו הוא, ששם ניתנו הברכות, ואינן יודעים ששם נותנין הקללות, היאך הוא הדבר, אלא אותן שהיו עומדין בהר עיבל ומקללין, למי היו מקללין, לא לאלו שעומדין כנגדן, ואלו שמברכין, למי היו מברכין לא לאלו שכנגדן, נמצאו הקללות באות על הר גריזים, והברכות על הר עיבל, לפיכך אמר יותם איני עומד ומקלל את אחי ואת אנשי שכם אלא על הר גריזים.
[ב] רומי והנצרות
[1] ילקוט שמעוני לספר במדבר, רמז תשסו [בשם מדרש "ילמדנו"]: בשביל שהיה צופה, וראה […] שיש אדם בן אישה שעתיד לעמוד שמבקש לעשות עצמו אלוה, להטעות כל העולם כולו […] וכן הוא אומר: תנו דעתכם שלא לטעות אחר אותו האיש […] ואם יאמר שהוא אל – הוא מכזב. ועתיד הוא לומר שהוא בן אלוהים, ואינו אלא בן אדם.
[2] בראשית רבה סג, ו: "ויתרוצצו הבנים בקרבה". בשעה שהיתה עומדת על בתי כנסיות ובתי מדרשות יעקב מפרכס לצאת, ובשעה שהיתה עוברת על בתי עבודה זרה עשו רץ ומפרכס לצאת.
[3] מדרש הגדול לבראשית כה,כב: "ויתרוצצו הבנים בקרבה" – אמר רבי לוי בשם רבי שמעון: זה אומר אני אצא תחילה וזה אומר אני אצא תחילה. אמר לו עשו ליעקב: אם אין אתה מניחני לצאת הריני הורג אמי ואצא דרך דופן. אמר יעקב: הרשע הזה שופך דמים מתחילתו, והניחו לצאת תחילה.
[4] מדרש תהילים יד, ג: "אמר נבל בלבו אין אלהים" (תהלים יד,א) – זה עשו הרשע. ולמה נקרא שמו נבל? על שם שמילא את כל העולם נבלות, העמיד בתי קיקלין בתי טיטראות ובתי קרקסיאות בתי עבודה זרה[…] על שם שמילא את כל הארץ מנבלתם של ישראל.
[5] תלמוד בבלי תענית טז ע"א: וישבו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם. מאי ומן החמס אשר בכפיהם? אמר שמואל: אפילו גזל מריש ובנאו בבירה – מקעקע כל הבירה כולה ומחזיר מריש לבעליו.
[6] תלמוד ירושלמי תענית ב, א: אמר רבי שמעון בן לקיש תשובה של רמיות עשו אנשי נינוה […] וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם אמ' רבי יוחנן מה שהיה בכף ידיהם החזירו מה שהיה בשידה תיבה ומגדל לא החזירו.
[7] בראשית רבה כב, ב: "והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי איש את ה', ותוסף ללדת את אחיו את הבל" (בראשית ד, א-ב) […] אר"א בן עזריה ג' פלאים נעשו באותו היום, בו ביום נבראו, בו ביום שמשו, בו ביום הוציאו תולדות, א"ל רבי יהושע בן קרחה עלו למטה שנים וירדו שבעה, קין ותאומתו, והבל ושתי תאומותיו (בראשית רבה כב,)
[ג] האסלאם הקדום
פרקי דרבי אליעזר כט: […] השכים אברהם וכתב גט גירושין ונתן להגר ושלח אותה ואת בנה מעליו ומעל יצחק בנו […] וישלחה בגט גירושין ולקח בגד אחד וקשר במתניה כדי שיהא שוטף אחריה לידע שהיא שפחה, ולא עוד אלא שעמד אברהם אבינו לראות את ישמעאל בנו ולראות את הדרך שהלכו בה, ובזכות אברהם לא חסרו המים מן החמת וכיון שהגיע לפתח המדבר התחילה תועה אחרי ע"ז של בית אביה ומיד חסרו המים מן החמת שנ' ותלך ותתע וכו' […] ובזכות אברהם לא חסרו המים מן החמת וכיון שהגיע לפתח המדבר התחילה תועה אחר ע"ז של בית אביה חסרו במים מן החמת […] ושם נפתחו להם הבאר שנבראת בין השמשות, והלכו ושתו ומלאו את החמת מים, שנ' ויפתח אלהים את עיניה, ושם הניחו הבאר ומשם נשאו את רגליהם והלכו אל המדבר כלו עד שהגיעו למדבר פארן ומצאו שם מוצאי מים וישבו שם שנ' וישב במדבר פארן. שלח ישמעאל ולקח לו אשה מבנות מואב ועישה שמה, לאחר שלש שנים הלך אברהם לראות את ישמעאל בנו, ונשבע לשרה שלא ירד מעל הגמל במקום שישמעאל שרוי תמן, והגיע לשם בחצי היום, ומצא שם את אשתו של ישמעאל, אמ' לה היכן הוא ישמעאל, אמרה לו הלך הוא ואמו להביא פירות ותמרים מן המדבר, אמ' לה תני לי מעט לחם ומים כי עייפה נפשי מדרך המדבר, אמרה לו אין לי לחם ולא מים, אמ' לה כשיבא ישמעאל הגידי לו את הדברים הללו ואמרי לו זקן אחד מארץ כנען בא לראותך ואמ' חלף מפתן ביתך שאינה טובה לך, וכשבא ישמעאל מן המדבר הגידה לו את הדברים הללו, ובן חכם כחצי חכם, והבין ישמעאל ושלחה אמו ולקחה לו אשה מבית אביה ופטימה שמה, ועוד אחר שלש שנים הלך אברהם לראות את ישמעאל בנו, ונשבע לשרה כפעם ראשונה שאינו יורד מן הגמל במקום שישמעאל שרוי שם, והגיע לשם בחצי היום ומצא שם אשתו של ישמעאל ואמ' לה היכן הוא ישמעאל, אמרה לו הוא ואמו הלכו לרעות את הגמלים במדבר, אמ' לה תני לי מעט לחם ומים כי עייפה נפשי מדרך המדבר, והוציאה לחם ומים ונתנה לו, עמד אברהם והיה מתפלל לפני הב"ה על בנו ונתמלא ביתו של ישמעאל מכל טוב ממין הברכות, וכשבא ישמעאל הגידה לו את הדבר וידע ישמעאל שעד עכשו רחמי אביו עליו כרחם אב על בנים […]
[ד] ספרות המסתורין קדומה
[1] היכלות רבתי, י, א–ב: פנים נאים פנים הדורים, פנים של יופי פנים של להבה, פני המלך כשהוא יושב על כסא כבודו וסלסולו מתוקן במושב הדרו יופיו נאה מיופי גבירות, הדרו מעלה מהדר חתנים וכלות בבית חופתן. המסתכל בו מיד נקרע, המציץ ביופיו משתפך כקיתון. המשרתים אותו ביום לא ישרתוהו מחר והמשרתים אותו למחר אינם משרתים לו היום, כי תשש כוחם והושחרו פניהם, תעה לבן ונחשכו עיניהם אחר הדר יופי הדר של מלכם. משרתים אהובים, משרתים נאים, משרתים ממהרים, משרתים קלים, העומדים על אבן כסא הכבוד והניצבים על גלגל המרכבה. כשאבן כסא הכבוד מחזר עליהם כשגלגל המרכבה מחטיף אותם, העומדים לימין חוזרים ועומדים לשמאל, העומדים לפנים חוזרין ועומדין לאחור והעומדים לאחור חוזרין ועומדין לפנים. הרואה את זה אומר זה הוא והרואה את זה אומר זה הוא, כי קלסתר פניו של זה דומה לקלסתר פניו של זה וקלסתר פניו של זה דומה לקלסתר פניו של זה. אשרי המלך שאלו משרתיו, אשרי משרתיו שזהו מלכם, אשרי עין הנזונת והמסתכלת באור המופלא הזה ראיה מופלאה ומשונה עד מאד.
[2] ספר הרזים, רקיע ראשון: אם בקשת לאסור לב אשה גדולה או עשירה אליך קח מזיעת פניך בכלי זכוכית חדש וכתוב עליו על טס קסיטרון שם השוטר ושמות המלאכים והשלך לתוכו ואמור כך: משביע אני עליכם מלאכי חן ומלאכי מדע שתהפכו את לב פלונית בת פלונית ולא תעשה דבר בלעדי ויהא לבה עם לבי לאהבה. וקח צלוחית חדשה וטמניה במקום ביאתה ויציאתה.
[3] שם רקיע חמישי: אם תרצה לדעת באיזה חודש תאסף מן העולם קח טסי זהב מזוקק ועשה מהם שנים עשר ריקועים וכתוב לכל אחד מהם שם המלאך ושם חדשו וקח שמן טוב ישן בן שבע שנים ותשליך כל הריקועים בתוכו ותשביע את השבועה הזאת על השמן שבע פעמים ואמור: משביע אני עליכם מלאכי מדע ושכל … שתודיעוני חודש אסיפתי באמת ותעלו לי גורל על שאלתי. ותן השמן תחת הכוכבים שבעה לילות בכלי זכוכית חדש ושמש לא יראהו. ובלילה השביעי עמוד בחצי הלילה והבט בשמן ואי זו רקועה שיצף על פני השמן תראה אי זה חדש כתוב בה ובאותו חדש קיצך להאסף. וקודם שתעשה זה המעשה טהר עצמך מכל טומאה שלש שבועים ימים והשמר מכל מוציא דם ואפילו דגים ולא תשתה יין ולא תקרב אל אשה ולא תגע בקבר ותלך בענוה ובתפילה ותאריך בתפילה ותחנונים והכן לבך ליראת שמים – ותצליח.