עוד לא אבדה תקוותנו (למורה)

מקור השם במילה היוונית hymnos שפירושה שיר שבח ותהילה והלל לאלים ולגיבורים. הכוונה לשירים שהושרו ביוון הקדומה בעיקר לצרכים טקסיים-דתיים.

בגלל ההשפעה של היוונית בתקופת הכיבוש היווני בארץ ישראל, הושאלה המילה לעברית. המילה שימשה גם בהקשר דתי – שיח שבח לאלוקים, כגון "והיו מלאכי השרת באין [=באים] לומר הימנון לפניו [=לפני הקב"ה]" (שמות רבה [וילנא] מה, ב), וגם בהקשר שאינו דתי בהכרח, כגון "משל למה הדבר דומה? לחבורה של אנשים שמבקשים לומר המנון למלך" (שיר השירים רבה [וילנא] ד, א).

מכאן הדרך של ההִמנון במשמעות השיר הלאומי ברורה, וכן במשמעות המצומצמת יותר – הִמנון של קבוצת ספורט או יחידה צבאית וכדומה.

לפי האנציקלופדיה העברית (עמוד 769) ההִמנונים הלאומיים הראשונים הונהגו ברוב המדינות בסוף המאה ה-18 למניינם ("אל, מלך נצור" האנגלי, ה"מַרְסֵיֵזָה Marseillaise" של המהפכה הצרפתית) כזמר רשמי לכבוד עַם, מדינה או שליט.

ההמנון הלאומי של מדינת ישראל הוא התקווה:

כָּל עוֹד בַּלֵּבָב פְּנִימָה
נֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמִיָּה
וּלְפַאֲתֵי מִזְרָח, קָדִימָה
עַיִן לְצִיּוֹן צוֹפִיָּה –

עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ
הַתִּקְוָה בַּת שְׁנוֹת אַלְפַּיִם
לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנוּ
אֶרֶץ צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם.

מידע על גלגוליו של השיר התקווה, מעת שנכתב בידי המשורר נפתלי הרץ אימבר ועד להפיכתו להמנון הרשמי של מדינת ישראל, וכן עוד שירים שהוצעו כהמנון לאומי – תמצאו כאן.

כדי לצפות בשמות ההמנונים של מדינות שונות לחצו כאן.

אגב, בעברית צורת הריבוי של המנון היא המנונים או המנונות.