אדם ועולמו: מבוא לספרות האגדה. שיעור 11 – מעשי חכמים
ההרצאה עוסקת בסיפור מעשי חכמים בספרות חז"ל הרצאה זו הנה הרצאה אחד-עשר בסדרת הרצאות מבוא לספרות האגדה של פרופ" אביגדור שנאן. ההרצאות נאמרו במסגרת תכנית אבני פינה של האוניברסיטה העברית.
מקורות להרצאה:
[1] אמר רב יהודה אמר רב, מאי דכתיב "ועשקו גבר וביתו ואיש ונחלתו?" מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשת רבו, ושוליא דנגרי הוה. פעם אחת הוצרך (רבו) ללוות, אמר לו: "שגר אשתך אצלי ואלונה". שיגר אשתו אצלו, שהה עמה שלשה ימים. קדם ובא אצלו, אמר לו: "אשתי ששיגרתי לך היכן היא?" אמר לו: "אני פטרתיה לאלתר, ושמעתי שהתינוקות נתעללו בה בדרך". אמר לו: "מה אעשה?" אמר לו: "אם אתה שומע לעצתי גרשה". אמר לו: "כתובתה מרובה". אמר לו: "אני אלווך ותן לה כתובתה". עמד זה וגרשה, הלך הוא ונשאה. כיון שהגיע זמנו ולא היה לו לפורעו, אמר לו: "בא ועשה עמי בחובך". והיו הם יושבים ואוכלים ושותין והוא היה עומד ומשקה עליהן, והיו דמעות נושרות מעיניו ונופלות בכוסיהן (בבלי גיטין נח ע"א).
[2] חנניה בן חכיניי ור' שמעון בן יוחיי
הלכו ללמוד תורה אצל ר' עקיבה בבני ברק,
ועשו שם שלוש עשרה שנה.
ר' שמעון בן יוחיי היה משלח כתבים לביתו
5 והיה יודע מה בביתו,
חנניה בן חכיניי לא היה משלח כתבים לביתו
ולא היה יודע מה בביתו.
שלחה אשתו ואמרה לו: "בתך בגרה בוא והשיאה".
צפה ר' עקיבה ברוח הקודש,
10 אמר: "כל מי שיש לו בת בוגרת – ילך וישיאה".
מה עשה?
הלך לו למקום השואבות.
שמע קולן של השואבות אומרות:
"בתו של חכיניי, מלאי את כדך ועלי לך".
15 היתה מהלכת והוא מהלך אחריה,
עד זמן שנכנסה לביתו.
לא הספיקה ביתו לראותו, עד שיצאה נשמתה.
[ויש אומרים שחזרה (בראשית רבה צה [בכתבי יד] – חלקו בארמית).
[3] רב רחומי היה מצוי לפני רבא במחוזא. והיה רגיל שבא לביתו בכל ערב יום הכיפורים. יום אחד משכו הלימוד. היתה אשתו מצפה: "עכשיו בא, עכשיו בא". לא בא. חלשה דעתה. הורידה דמעה מעינה. היה יושב בגג, נפחת הגג תחתיו ומת. (בבלי כתובות סא ע"א: המקור בארמית)
[4] רבי איעסק ליה לבריה בי רבי חייא, כי מטא למיכתב כתובה נח נפשה דרביתא. אמר רבי: ח"ו פסולא איכא? יתיבו ועיינו במשפחות, רבי אתי משפטיה בן אביטל, ורבי חייא אתי משמעי אחי דוד. אזיל איעסק ליה לבריה בי ר' יוסי בן זימרא, פסקו ליה תרתי סרי שנין למיזל בבי רב. אחלפוה קמיה, אמר להו: ניהוו שית שנין. אחלפוה קמיה, אמר להו: איכניס והדר איזיל. הוה קא מכסיף מאבוה א"ל: בני, דעת קונך יש בך, מעיקרא כתיב (שמות ט"ו) תביאמו ותטעמו, ולבסוף כתיב (שמות כ"ה) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. אזיל יתיב תרתי סרי שני בבי רב. עד דאתא איעקרא דביתהו. אמר רבי: היכי נעביד? נגרשה, יאמרו ענייה זו לשוא שימרה! נינסיב איתתא אחריתי, יאמרו זו אשתו וזו זונתו! בעי עלה רחמי ואיתסיאת (בבלי כתובות פב ע"א).
[5] מעשה בחסיד אחד שנתן דינר לעני בערב ראש השנה בשני בצורת והקניטתו אשתו והלך ולן בבית הקברות. ושמע שתי רוחות שמספרות זו לזו, אמרה חדא לחברתה: חברתי, בואי ונשוט בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד מה פורענות בא לעולם. אמרה לה חברתה: איני יכולה שאני קבורה במחצלת של קנים, אלא לכי את ומה שאת שומעת אמרי לי. הלכה היא ושטה ובאה. ואמרה לה חברתה: חברתי, מה שמעת מאחורי הפרגוד? אמרה לה: שמעתי, שכל הזורע ברביעה ראשונה ברד מלקה אותו. הלך הוא וזרע ברביעה שניה. של כל העולם כולו – לקה, שלו – לא לקה. לשנה האחרת הלך ולן בבית הקברות, ושמע אותן שתי רוחות שמספרות זו עם זו. אמרה חדא לחברתה: בואי ונשוט בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד מה פורענות בא לעולם. אמרה לה: חברתי, לא כך אמרתי לך: איני יכולה שאני קבורה במחצלת של קנים? אלא לכי את ומה שאת שומעת בואי ואמרי לי. הלכה ושטה ובאה. ואמרה לה חברתה: חברתי, מה שמעת מאחורי הפרגוד? אמרה לה: שמעתי, שכל הזורע ברביעה שניה שדפון מלקה אותו. הלך וזרע ברביעה ראשונה. של כל העולם כולו – נשדף, ושלו לא נשדף. אמרה לו אשתו: מפני מה אשתקד של כל העולם כולו לקה ושלך לא לקה, ועכשיו של כל העולם כולו נשדף ושלך לא נשדף? סח לה כל הדברים הללו. אמרו: לא היו ימים מועטים עד שנפלה קטטה בין אשתו של אותו חסיד ובין אמה של אותה ריבה. אמרה לה: לכי ואראך בתך שהיא קבורה במחצלת של קנים. לשנה האחרת הלך ולן בבית הקברות ושמע אותן רוחות שמספרות זו עם זו. אמרה לה: חברתי, בואי ונשוט בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד מה פורענות בא לעולם. אמרה לה: חברתי, הניחיני, דברים שביני לבינך כבר נשמעו בין החיים (בבלי ברכות יח ע"ב).
[6] מעשה בצידן באחד שנשא אשה ושהא עמה עשר שנים ולא ילדה, אתון לגבי ר' שמעו' בן יוחי למשתבקה, א' לה, כל חפץ שיש לי בתוך ביתי טלי אותו ולכי לבית אביך. א' להם ר' שמעון בן יוחי כשם שנזדווגתם מתוך מאכל ומשקה כך אין אתם פורשין זה מזה אלא מתוך מאכל ומשקה. מה עשת, עשת סעודה גדולה ושיכרתו יותר מדיי ורמזה לשפחתה ואמרה להון טלו אותו לבית אבא. בחצי הלילה ניעור משנתו, א' להן, איכן אני נתון, אמרה לו, לא כך אמרתה כל חפץ שיש לי בתוך ביתי טלי אותו ולכי לבית אביך, וכדון הוא אין לי חפץ טוב ממך. כיון ששמע ר' שמעון בן יוחי כך, נתפלל עליהם ונתפקדו (פסיקתא דרב כהנא כב, ב).
[7] הדריינוס שחיק עצמות היה עולה לארץ ישראל, ראה זקן אחד נוטע נטיעות, אמר לו: זקן זקן אילו השכמת לא החשכת, אילו יגעת בילדותך לא יגעת בזקנותך. אמר לו: חייך אדוני השכמתי והחשכתי ומה שרצוי לאדוני הוא עושה. אמר לו: בחייך זקן אם עושות נטיעות אלה ביומך אתה מטעים לי מהן. זכה אותו זקן ועשו אותן נטיעות ביומו, ומילא סלו תאנים והלך ועמד לו לפניו. אמר לו: מי אתה, אמר לו: אותו זקן שעברת אצלי ואמרת לי אם עושות נטיעות אלו ביומך אתה מטעים לי מהן. אמר להם: פנו אותן ממנו ומלאו אותו דינרין. עשו לו כן, הלך וסיפר לבני ביתו. שמעה שכנתו הלכה ואמרה לבעלה: בן החושך בן החושך שמעת שהמלך הזה אוהב תאנים. אמר לה: מנין את מודעת לי, אמרה לו: שזה הדקן שכננו מילא סלו תאנים ומילא אותו דינרים. השכים בלילה ומילא שקו וטען על חמור והלך ועמד לו לפניו. אמרו לו: מי אתה, אמר להם: שמעתי שמלך זה אוהב תאנים. אמר להם המלך: לכו והעמידוהו בשער הארמון וכל מי שעובר וחולף יהא משליך לו בפניו. עשו לו כן. הלך וסיפר לבני ביתו. אמרו לו: לך ותודה לבוראך שהיו תאנים ולא היו אתרוגים, שהיו בשלים ולא היו פגים (ויקרא רבה כה, ג [בתרגום חופשי מארמית]).
[8] "זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל". ר' אבא בר כהנא בשם ר' יוחנן אמר משל למה"ד למלך שנשא מטרונה וכתב לה כתובה מרובה ואמר לה כך וכך חופות אני עושה ליך, כך וכך ארגוונות טובות אני נותן ליך, הניחה המלך והלך לו למדינת הים ואיחר לשם, נכנסו שכנותיה אצלה והיו מקניטות אותה ואומרות לה הניחך המלך והלך לו למדינת הים ושוב אינו חוזר עליך והיתה בוכה ומתאנחת, וכיון שנכנסה לתוך ביתה פותחת ומוציאה כתובתה וקוראת ורואה בכתובתה כך וכך חופות אני עושה כך וכך ארגוונות טובות אני נותן ליך, מיד היתה מתנחמת, לימים בא המלך אמר לה בתי אני תמה איך המתנת לי כל אותן השנים, אמרה לו אדוני המלך אלמלא כתובה מרובה שכתבת ונתת לי כבר אבדוני שכנותי, כך … (איכה רבה ג, ז).
[9] מעשה באדם אחד שהיה מוכר כל כלי ביתו ושותה בהן יין, קורות ביתו ושותה בהן יין, והיו בניו מלינים ואומרים: אין אבינו הזקן הזה יוצא מן העולם ואינו משאיר לנו לאחר מותו כלום. מה נעשה לו? בואו ונשקנו ונשכרנו ונטעינו ונוציאו ונאמר שהוא מת ונשכיבו בתוך משכבו. עשו כך. לקחוהו והשקוהו ושיכרוהו והוציאוהו ונתנוהו בבית עולם אחד. — [ב] עברו מוכרי יין בשער בית הקברות. שמעו שאנגריה במדינה. אמרו: בואו ונפרוק נאדות אלו בקבר זה ונברח. עשו כן. פרקו מטענם בתוך בית הקברות והלכו לראות מה נשמע במדינה. והיה אותו איש מונח שם, כשראו אותו סברו שהוא מת. כשנתעורר משנתו ראה נאד נתון למעלה מראשו, התיר אותו ונתנו בפיו והתחיל שותה. כיוון שרווה התחיל מזמר. — [ג] לאחר שלושה ימים אמרו בניו: וכי אין אנו הולכים ורואים מה אבינו עושה, אם הוא חי או מת? באו ומצאוהו והנה הנאד נתון בפיו והוא יושב שותה. אמרו לו: אף כאן בין המתים לא עזבך בוראך, האם בין החיים יעזבך? הואיל ומן השמים נתנו לך, אין אנו יודעים מה נעשה לך. בואו נכניסנו ונעשה לו תקנה דבר יום ביומו. עשו לו תקנה: כל אחד ואחד יהיה משקה אותו יום אחד (ויקרא רבה יב, א [המקור בארמית]).
[10] שאלו תלמידיו את רבי אליעזר הגדול אי זהו כיבוד אב ואם? אמר להם צאו וראו מה עשה דמה בן נתינה באשקלון והיתה אמו חסרת דעת והיתה מסטרתו בין חביריו ולא היה אומר לה אלא דייך אמי. אמרו רבותינו: פעם אחת באו חכמים אצלו ליקח הימנו אבן אחת טובה שנאבדה מכלי כהן שהיה דר באשקלון ופסקו עמו באלף זהובים, נכנס ומצא רגלו של אביו פשוטה על התיבה שהיתה אבן טובה בתוכה והיה ישן ולא בקש לצערו ויצא לחוץ ריקם, כיון שלא הוציאה כסבורין שמבקש מהן יותר והעלו דמיה י' אלפים זהובים. כשניעור אביו משנתו נכנס והוציאה להן, בקשו ליתן לו י' אלפים זהובים, אמר להם חס לי איני נהנה משכר אבותי אלא בדמים הראשונים שפסקתי עמכם אלף זהובים כך אני נוטל מכם. ומה שכר נתן לו הקב"ה? אמרו רבותינו: באותה שנה ילדה פרתו פרה אדומה ומכרה יותר מי' אלפים זהובים (דברים רבה א, טו).
[11] אמו של ר' טרפון ירדה לטייל לתוך חצירה בשבת ונפסק קורדייקין שלה והלך רבי טרפון והניח שתי ידיו תחת פרסותיה והיתה מהלכת עליהן עד שהגיעה למיטתה. פעם אחת נכנסו חכמי' לבקרו, אמרה להן התפללו על טרפון בני שהוא נוהג בי בכיבוד יותר מדאי. אמרין לה מה הוא עביד ליך ותניית להון עובדא. אמרין לה אפילו הוא עושה כן אלף אלפים עדיין לחצי הכיבוד שאמרה התורה לא הגיע. אמו של ר' ישמעאל באת ואמרה וקבלה עליו לרבותינו אמרה געורו בישמעאל בני שאינו נוהג בי כבוד. באותה שעה נתכרכמו פניהן של רבותינו אמרין איפשר לית ר' ישמעאל נוהג בכבוד אבתיו? אמרו לה מהו עביד ליך? אמרה כד נפיק מבית וועדא אנא בעה משזגה ריגלוי ומישתי מהן ולא שבק לי. אמרין הואיל והוא רצונה הוא כיבודה ירושלמי קידושין א (סא ע”ב).
לשיעורים נוספים בנושא: