אונאת דברים – סיכום הסוגיה

מבוא

הסוגיה מחולקת לשלושה חלקים על פי המקורות:

• חלק ראשון – משנה.
• אחר כך התלמוד מביא ברייתא דומה למשנה, אך מרחיבה ומפורטת יותר.
• החלק השלישי – תלמוד המכיל קובץ של דברי אמוראים המתייחסים לנושא שלנו, אונאת דברים.

בתלמוד אמיתי (מהדורת וילנה) הסוגיה מתחילה בדף נ"ח עמוד ב'.

הכותרת של העמוד היא:

244	הזהב	פרק רביעי	בבא מציעא	נח ע"ב
זהו המספר הסידורי של העמוד והוא חסר חשיבות	שם הפרק. לקוח מביטוי בתחילת המשנה הראשונה שבפרק	מספרו הסידורי של הפרק במסכת בבא מציעא	שם המסכת	דף נ"ח (58) עמוד ב'.

ידוע לנו שמסכת בבא מציעא שעוסקת בעניינים כספיים שונים, (וגם בדיני אונאת דברים, אבדות ומציאות ועוד) מצויה בסדר נזיקין, אך אין לכך ציון בעמוד עצמו (צריך לזכור את זה…).

הקטע שלנו מודגש ברקע חום בהיר.

המילים שמשמשות כמונחי הדיון הן:

• משנה = המשנה שלנו, הטקסט של התנאים.
• גמרא = כאן מתחילה הגמרא או התלמוד, העריכה של האמוראים.
• תנו רבנן = למדו חכמינו, כאן מתחילה ברייתא (משנה חיצונית).
• הא כיצד = כיצד זה – תן דוגמא.
• תני תנא קמיה = שנה התנא לִפְנֵי, כלומר – האדם שמקריא את המשניות בבית המדרש אמר כך לפני ראש הישיבה.

ניתוח הסוגיה שלנו

חלק ראשון – משנה.

המשנה מחולקת לרישא וסיפא (התחלה וסוף).

ברישא – המשנה קובעת שכמו שיש אונאת ממון כך יש אונאת דברים. בלי לפרט איזו מהן היא יותר חמורה.

בסיפא – המשנה נותנת שלש דוגמאות לאונאת דברים:

1. לשאול בחנות "כמה זה עולה?", בלי כוונה לקנות.
2. להזכיר לבעל תשובה שחזר למוטב, את עברו.
3. להגיד לבן של גרים שיזכור את אבותיו הגויים. לדוגמה השלישית יש גם פסוק תומך מן התורה: "וְגֵר לֹא תוֹנֶה, וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ: כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות פרק כב). כלומר – אסור לאונות גר ואסור ללחוץ אותו כי גם אנחנו היינו גרים במצריים.

שימו לב שהמשנה איננה מגדירה מהי אונאת דברים, אלא נותנת דוגמאות לכך.

חלק שני – ברייתא

גמרא – הדיון של האמוראים מתחיל בציטוט של משנה חיצונית (תנו רבנן = למדו חכמנו, זהו סימן שכאן מתחילה ברייתא). גם הברייתא, כמו המשנה, נוצרה על ידי התנאים.

ברייתא – הברייתא הזאת מרחיבה את דברי המשנה. גם את הברייתא אפשר לחלק לרישא וסיפא.

ברישא, הברייתא מוצאת חיזוק מהתורה לאיסור אונאת דברים. הדבר נעשה כך:

• בתחילה מובא הפסוק מסוף הפסקה בתורה: "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת-עֲמִיתוֹ, וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ" (ויקרא פרק כה פסוק 17).
• הנחה – הכוונה היא לאונאת דברים.
• שאלה – איך יודעים? אולי הכוונה היא לאונאת ממון?
• תשובה – יש עוד פסוק בתחילת אותה פסקה, שאומר: "וְכִי-תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ, אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ– אַל תּוֹנוּ, אִישׁ אֶת אָחִיו" (ויקרא פרק כה פסוק 14).
• מסקנה – הפסוק הזה (14) מדבר בפירוש על קניה ומכירה וגם כתובה ההוראה אַל תּוֹנוּ. סימן שפסוק זה מדבר בלי ספק על אונאת ממון! ולכן אנחנו חייבים להניח כי הפסוק שהובא ראשון בברייתא (17) מדבר על אונאת דברים. שהרי לא ייתכן ששני פסוקים סמוכים בתורה יגידו את אותו הדבר.

בסיפא, נותנת הברייתא 6 דוגמאות לאונאת דברים, חלקן מופיעות במשנה למעלה וחלקן לא.

1. אם היה בעל תשובה – כמו 2 במשנה.
2. אם היה בן גרים – כמו 3 במשנה.
3. אם הוא גר בעצמו ובא ללמוד תורה, אסור להעליב אותו ולהגיד "פה שאכל נבילות… בא ללמוד תורה… ".
4. אם האדם סובל אסור לומר לו מה שאמרו לאיוב חבריו: מגיע לך… (ראו פירוט בהמשך).
5. אם באים חמרים (מובילי שיירת חמורים) לבקש תבואה, אסור לשלוח אותם למקום שאין בו תבואה (סתם "לעבוד עליהם")
6. רבי יהודה מוסיף דוגמה שדומה למשנה בסעיף 1 – אסור לבוא אל הסוחר ולהסתכל בסחורה במבט של מישהו שרוצה לקנות, אבל אין לו שום כוונה לקנות. דוגמא זו שונה מן הדוגמא שבמשנה בכך שבמשנה מדובר על כך שאדם שואל על המחיר ובברייתא רבי יהודה אומר שאפילו להסתכל על המוצרים בחנות, זו אונאת דברים. שימו לב שרבי יהודה מביא ציטוט מן התורה לחיזוק דבריו. (וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ)

חלק שלישי – תלמוד

החלק השלישי בסוגייתנו הוא מהתלמוד, כלומר מתקופת האמוראים; נושא הדיון הוא כמה חמורה אונאת דברים.

רבי יוחנן בשם רבי שמעון בר יוחאי אומר שאונאת דברים חמורה מאונאת ממון, שהרי בפסוקים שראינו למעלה יש הבדל. בפסוק 17 שמתייחס לאונאת דברים כותבת התורה את הביטוי וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ כלומר – צריך לפחוד מאלוהים, ואילו באונאת ממון בפסוק 14, אין ביטוי כזה.

רבי אלעזר מוסיף שזה (אונאת דברים) בגופו, פוגעת בגוף, וזה (אונאת ממון) פוגעת רק בכסף. וכמו שראינו בעמוד 14 בספר (ערכו של היחיד) כסף אפשר להחזיר, חיים לא!
זה מתקשר לְמה שנראה בהמשך שאונאת דברים דומה לרצח.

רבי שמואל בן נחמני מוסיף שאונאת ממון ניתנת להחזר ואונאת דברים איננה חוזרת.

אמר החכם שחוזר על המשנה בבית המדרש של רב נחמן בר יצחק:
כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים. כל מי שמעליב את חברו בציבור, כאילו שפך את דמו.

העיר על כך רב נחמן בר יצחק: נכון אמרת! כשמעליבים אדם בציבור, רואים שכל הצבע האדום יורד לו מהפנים ומתחלף בצבע לבן.

סיום (אפילוג)

שאל אביי (אמורא בבלי) את רב דימי (אמורא בבלי שהיה רגיל לנסוע לארץ ישראל ולחזור לבבל): על מה מקפידים בארץ ישראל? (ארץ ישראל מכונה "מערבא")
ענה רב דימי: בארץ ישראל נזהרים שלא להלבין פנים (לבייש אדם בציבור).

אונאת דברים – הפסוקים מאיוב המצוטטים בברייתא

הֲלֹא יִרְאָתְךָ, כִּסְלָתֶךָ; תִּקְוָתְךָ, וְתֹם דְּרָכֶיךָ. זְכָר-נָא–מִי הוּא נָקִי אָבָד; (איוב פרק ד).

אלה הם פסוקים מדברי ידידו של איוב, אליפז התימני, לאיוב.

על פי אחת הפרשנויות, אומר אליפז לאיוב:

הֲלֹא יִרְאָתְךָ – הלא עתה נראה למפרע שכל יראתך הייתה למען ביטחונך בה להשיג מבוקשך על ידה, ולא מדעת שלימה מיראת הרוממות, (פירוש מצודת ציון).

כלומר – כעת כשאתה סובל, אפשר לראות שיראת השמיים שלך (האמונה בה') לא הייתה אמיתית וכנה. האמונה שלך הייתה רק מכשיר לקבלת טובות הנאה מהאל.

בהמשך ספר איוב, מחבר הספר שולל כמובן את הדברים האלה של אליפז ומצדיק את איוב.

ההקשר לעניין אונאת דברים – אסור להגיד לאדם שבאו עליו צרות כמו ייסורים וחלאים או שבניו מתו, כי הדבר בא עליו כעונש מן השמיים, בגלל שהאמונה שלו לא מספיק חזקה או טובה. במילים אחרות – אסור להגיד לאדם סובל: "מגיע לך! זה עונש מהשמיים…" אמירה כזאת מהווה אונאת דברים.

עוד הערה: משום מה תלמידים אחדים כתבו בבחינה כי אחת הדוגמאות היא אונאת ממון. שימו לב בבקשה – אין בסוגיה זו שום דוגמא לאונאת ממון וכל הדוגמאות הן לאונאת דברים בלבד!