אורי צבי גרינברג

תולדות חיים

אורי צבי גרינברג גדל בעיר לבוב בבית יהודי דתי מסורתי. משפחתו היא נצר לזרם החסידי. עד גיל 19 היה אף הוא לבוש בנוסח המסורתי של חסידי גליציה. בגיל 20 פורסמו שיריו בכתבי עת שונים ("סנונית", "פועלי ציון", "השילוח", "העולם", "רביבים" ו"אחדות").

בשנת 1915 גויס לצבא האוסטרי, עבר להונגריה, אך כעבור שנתיים ערק ושב ללבוב. בלבוב היה עד לפוגרום שעשו הפולנים ביהודים בנובמבר 1918. חוויות הפוגרום הותירו בו את רישומם והם ניכרים בכתביו.

גרינברג חי בוורשה ובברלין. בשנת 1924 עלה לארץ ומאז כתב רק בעברית. בתחילה כתב בעיתון "דבר" וזוהה עם תנועת העבודה. אך לאחר הפרעות של שנת 1929 בארץ, הצטרף לתנועת הרוויזיוניסטים והיה אחד מחבריה הקיצוניים של התנועה. הוא פעל כנציג התנועה בכמה קונגרסים ציוניים. גרינברג כתב מאמרים פובליציסטים על מאורעות 1936-1939.

בשנת 1930 החל לפרסם ב"דואר היום".

לאורך חייו הרבה גרינברג להביע את דעותיו הימניות קיצוניות.

בפרוץ מלחמת העולם השנייה שהה בפולין אך הצליח לברוח לארץ. אולם, משפחתו נספתה בשואה. הם הוצאו להורג על ידי הנאצים. תחת כובד האסון חדל גרינברג לפרסם במשך כחמש שנים. לאחר שתיקה ארוכה חזר לפרסם שירים בעיתון "הארץ" ובירחון "סולם".

בתקופת המנדט הבריטי היה חבר במחתרת "האצ"ל". הוא נאסר לתקופה קצרה על ידי השלטון הבריטי בארץ על פעילותו המחתרתית.

לאחר הקמת המדינה נבחר לכנסת ישראל הראשונה והיה נציג מטעם תנועת החירות.

לכבוד יום הולדתו ה- 80 כונסה הכנסת לחגוג לו את יום הולדתו.

בשנת 1979 חלה ואושפז בבית חולים. גרינברג הלך לעולמו בשנת 1981.

יצירתו

שירתו של אורי צבי גרינברג היא שירה רחבת יריעה. שורות ארוכות בסגנון אימפרסיוניסטי. תיאורי נוף רבים מהמולדת. השפעה מקראית ניכרת בכתיבתו. גרינברג הביע בשיריו רגשות עזים של עצב ורוגז, רחמנות ורצון לנקמה. כמו כן שיריו מביעים רגישות, אהבה וגעגועים, לעיתים בסגנון מליצי. הוא נחשב למשורר מקונן, על חורבן ועל הרס. שירתו היא שירה לוחמת ולכן היא נושאת אופי רטורי.

מתוך "ההכרח"

"מוכרחים היינו ללכת ולעזוב כל סגולה, להעמיס רק ילקוט על שכם לצאת בכלי גולה.
גם שירים שוררנו כמו הטירונים לצבא: טירונים לצבא היחפים על גדות ים התיכון.
סיפרו: קדחת בציון אוכלת חוליה…"

זכה בפרס ביאליק בשנת 1948, ובשנת 1957 זכה בפרס ישראל בתחום הספרות.

ספרים

"אימה גדולה וירח", "ספר הקטרוג והאמונה", "רחובות הנהר", "הגברות העולה", "חזון אחד הלגיונות", "אנקראון על קוטב העיצבון", "כלב בית", "אזור מגן ונאום הדם", "מן החכליל ומן הכחול", "על דעת הנס הנכסף", "ספר האליות והכוח".

מידי שנתיים מוענק מטעם עירית ירושלים פרס ליוצרים בתחום השירה על שמו של גרינברג.

מאמריו בתורת הפואטיקה התפרסמו בקובץ "כלפי תשעים ותשעה".