באבוד רשעים רינה – היחס לעונש המוות בחז"ל
כיצד התייחסו חז"ל לעניין הטלת עונש מוות על ידי הסנהדרין?
המשנה במסכת סנהדרין (סנהדרין ד, ה) מתארת את ההליך שבמסגרתו מזמנין עדים להעיד בעדות שעלולה לגרום למותו של האדם שכנגדו מעידים – עדי נפשות. כדי להסיר חשש מליבם של העדים שמא הם פושעים בכך שהם יגרמו למותו של אדם נאמרים להם הדברים הבאים:
שמא תאמרו מה לנו לחוב בדמיו של זה (= לשם מה כדאי לנו להעיד ובסופו של דבר האחריות על מותו תרבוץ עלינו?)?
והלוא כבר נאמר "ובאבוד רשעים רינה" (משלי יא, י).
דברים אלו של המשנה משקפים עמדה הרואה באופן חיובי את עונש המוות – סילוק הרשעים מן העולם.
בפועל, חכמים מיעטו מאוד ביישום עונש המוות. המשנה במסכת מכות מציגה מחלוקת אידיאולוגית קוטבית בנושא:
סנהדרין נוהגת בארץ ובחוצה לארץ .
סנהדרין ההורגת אחד בשבוע נקראת חבלנית.
רבי אלעזר בן עזריה אומר, אחד לשבעים שנה.
רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים, אלו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם.
רבן שמעון בן גמליאל אומר, אף הן מרבין שופכי דמים בישראל.
(משנה מכות א, י)
המשנה קובעת כי סנהדרין ההורגת – מטילה גזר דין מוות – אחת לשבוע (אחת לשבע שנים) נקראת 'חבלנית' – כלומר רצחנית, מגזימה בשימוש בעונש המוות. ר' אלעזר אף מרחיק ואומר – 'אחת לשבעים שנה'.
ר' טרפון ור' עקיבא מציגים את העמדה הקיצונית ביותר – עמדה השוללת לחלוטין את השימוש בעונש ומוות ומותירה אותו כעניין תיאורטי בלבד.
לעמדה זו התנגד רבן שמעון בן גמליאל באומרו – 'אף הן מרבין שופכי דמים בישראל' – כלומר הרתיעה מהשתת עונש מוות בשל הרצון להימנע משפיכת דם, דווקא תגרום לריבוי שפיכת דם, היות שהרוצחים לא יירתעו מעונש חמור.
דיון זה נמשך עד ימינו אלו ועולה שוב ושוב בחברה הישראלית. הן בדיון בדבר עונש מוות למחבלים, והן ביוזמה להשתת עונש מוות לרוצחי ילדים.
ראו דיון בעניין זה ב'פורום תלמוד ישראלי'.