בין המצרים
בתוך הקיץ ישנם 3 שבועות בהם מציינים במסורת ישראל תקופת אבל. זו תקופה שבה יש מנהגים וטקסים הקשורים באירועים קשים שהתרחשו לפני מאות ואלפי שנים אבל הם זכורים ומוזכרים בכל שנה.
המעבר משגרה לאבל מיום רגיל לשיא של כאב אינו אפשרי ללא תקופת מעבר תקופה שבה בהדרגה עובר העם ממצב רגיל למצב שבו הוא נזכר וחושב על מה שהיה. תקופת מעבר זו היא התקופה המכונה 'בֵּין הַמְּצָרִים'.* מדובר על 3 שבועות בין י"ז בתמוז (היום ה 17 לחודש תמוז) ובין ט' באב (היום התשיעי לחודש אב).
ראשיתה של התקופה ביום צום (י"ז בתמוז) – יום בו לא אוכלים ולא שותים ונזכרים באירוע שהתחיל את הסוף – הפלת החומות של העיר ירושלים. צריך לזכור, גם בתקופה המקראית המכונה 'תקופת בית ראשון' וגם בתקופה הרומאית המכונה 'תקופת בית שני' החומה המקיפה את ירושלים היתה המעצור האחרון שמנע את כיבוש העיר ופגיעה במרכזו הרוחני של העם באותה תקופה – בית המקדש. הבקעתה של החומה מסמלת את סופו הקרוב של בית המקדש ואיתו נפילה רוחנית קשה וכואבת.
סופה של התקופה אף הוא ביום צום (ט' באב) – יום שבו לא אוכלים ולא שותים וגם מתאבלים בדרכים שונות על חורבן שני בתי המקדש. יום זה הוא שיא התקופה.
בתקופה זו יש מדרג – מתחילתה של התקופה ועד ראש חודש אב ישנם גדרי אבל מצומצמים. מראש חודש אב ועד השבוע שבו חל ט' באב יש החמרה בגדרי האבל ובשבוע עצמו הגדרים מוחמרים עוד. גדרים משתנים אלו יוצרים את ההרגשה האישית והלאומית שהנה אנחנו מגיעים למשהו שדורש מאיתנו את החשיבה וההתייחסות המיוחדת.
* הביטוי "בין הַמְצָרִים" מופיע במגילת איכה, המתארת את חורבן הבית הראשון ואת מצבה של ממלכת יהודה בעקבות החורבן: "גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי וּמֵרֹב עֲבֹדָה הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים" (איכה א, 3).