בין כסה לעשור

רקע

המושג "בין כסה לעשור" מתכוון לעשרת הימים שמתחילים ביום הראשון של ראש השנה (א' בתשרי) ומסתיימים ביום הכיפורים (י' בתשרי).
המילה כסה קשורה למילה "לכסות", והיא כינוי לראש חודש – ליום הראשון של החודש שבו הירח "מכוסה" ואינו נראה, או שנראה רק במעט – בצורה של חרמש דק מאוד.¹ בהקשר לחודש תשרי – המילה "כסה" מתכוונת לראש השנה, שחל בראש חודש תשרי, כמו שכתוב בספר תהלים (פרק פא פס' 4): "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר, בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ".²
המילה עשור מציינת את התאריך של יום הכיפורים: "…בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם, וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ…ֹ" (ספר ויקרא פרק טז פס' 29). החודש השביעי הנזכר בתורה – הוא חודש תשרי, והמספר "עשור" מציין את היום – י' (10) בחודש.³
על-פי המסורת היהודית, עשרת הימים שבין כסה לעשור – בין ראש השנה ליום הכיפורים – מוקדשים לחשבון נפש, לחרטה ולבקשת סליחה על מעשינו ועל התנהגותנו בשנה שחלפה, במטרה לשוב ממעשינו הרעים ולחזור למוטב. ימים אלו – הכוללים את שני החגים (ראש השנה ויום הכיפורים) ואת הימים שביניהם – נקראים גם "עשרת ימי תשובה".

מראש השנה ועד יום הכיפורים

במסורת היהודית יש משמעות לא רק לחגים ולמועדים מסוימים – אלא גם לימים שבין מועד אחד למועד הבא אחריו, ימים שנועדו להכנות ולהתכוננות לקראת המועד הבא.⁴ וכך גם הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים: ראש השנה הוא המועד הראשון בתהליך של חשבון נפש וחרטה, שמתחיל למעשה בחודש אלול ומגיע לשיאו ביום הכיפורים:⁵ על-פי המסורת, ראש השנה הוא יום הדין, שבו אלוהים יושב למשפט וכותב את דינו של כל אדם; ואילו יום הכיפורים הוא יום חתימת הדין: ביום זה אלוהים חותם את גזר דינו של כל אדם. ובימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים – אפשר עדיין לשנות את גזר הדין… ימים אלו, שבין כתיבת הדין לחתימת הדין, נקראים גם "ימים נוראים" – ימים המבטאים את תחושת היראה והפחד מפני גזר הדין וחתימתו. לכן בימים האלה נוהגים לאחל זה לזה "גמר חתימה טובה", וגם לבקש סליחה מאנשים שאולי פגענו בהם – בדיבור או במעשה – בשנה שחלפה.
השבת שבין ראש השנה ליום הכיפורים משתלבת גם היא באווירת "הימים הנוראים" ונקראת "שבת שובה", על-פי ההפטרה⁶ שקוראים בשבת זו בבית הכנסת, אשר פותחת בפסוק: "שובה ישראל עד ה' אלוהיך כי כשלת בעוונך" (ספר הושע פרק יד פס' 2).

לשבתות ולחגים במהלך השנה יש כ- 80 הפטרות, מהן 54 לפרשות השבוע, והיתר – הפטרות מיוחדות לחגים או לשבתות מיוחדות, לדוגמה: לשבת שאחרי תשעה באב, שבה קוראים את ההפטרה "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי" (ישעיהו פרק מ), או לשבת שבין ראש השנה ליום הכיפורים, שבה קוראים את ההפטרה "שובה ישראל" (הושע פרק יד).
הקריאה בתורה (=פרשת השבוע) שווה בכל העדות, ואילו בקריאה בהפטרה יש הבדלים בין העדות – בבחירת הפרקים להפטרה או באורך הקטעים שנבחרו. כל ההפטרות מבוססות על פרקים מספרי הנביאים, אך לא כל ספרי הנביאים מיוצגים בהפטרות בצורה שווה: ספרי מלכים וספר ישעיהו מובילים מבחינת מספר הפרקים שנבחרו בהם להפטרות.

בין כסה לעשור – סליחות ובקשות

הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים הם, כאמור, ימים מיוחדים של "פסק זמן" בין כתיבת הדין ובין חתימת הדין. את הימים האלה מציינים בבית הכנסת באמירת סליחות, בתוספות מיוחדות לתפילות – ובתקיעת שופר.
הסליחות כוללות קטעי תפילה, פסוקים ופיוטים,⁷ העוסקים בבקשת סליחה על חטאים ובהבעת חרטה על התנהגות לא ראויה, והם כוללים בקשה לאלוהים לזכות ברחמיו ובסליחתו.⁸ את הסליחות אומרים בבית הכנסת בימי החול בלבד (ולא בשבתות) בתפילת הבוקר (תפילת שחרית). עוד על הסליחות – ראה "חודש אלול : חודש הסליחות".
התוספות לתפילות בימים שבין כסה ועשור כוללות קריאה של פרקי תהלים, וכן בקשות מיוחדות, כגון: "זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים…"; "וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך".⁹ בסיום תפילת הבוקר (תפילת שחרית) אומרים את התפילה "אבינו מלכנו"¹⁰ – ותוקעים בשופר.
תקיעת שופר: בימי החול שבין ראש השנה ליום הכיפורים – כמו בימי החול בחודש אלול – נוהגים לתקוע בשופר בסיום תפילת הבוקר (תפילת שחרית). קול השופר נועד לעורר את האנשים לחשבון נפש ולחרטה – וגם לעורר את רחמי אלוהים על עמו ישראל.

פרק ק"ל בתהלים

פרק ק"ל – כמו כל פרקי תהלים – הוא שיר, מזמור, ובו שני חלקים: בחלק הראשון (פס' א-ב) המשורר פונה ישירות לאלוהים, ומבקש ממנו שישמע את תחנוניו ויסלח לו. בחלק השני המשורר מדבר על אלוהים, מביע את תקוותו בה' וקורא לעם ישראל לקוות לסליחתו של אלוהים.
ודרך אגב: הביטוי "שיר המעלות" – הפותח את פרק ק"ל – מופיע כפתיחה ל- 15 מזמורים קצרים בתהלים (ממזמור ק"כ ועד מזמור קל"ד). המילה "מעלות" פירושה – מדרגות, והפתיחה "שיר המעלות" באה לציין, שאת המזמור היו הלוויים שרים על המדרגות של בית המקדש.¹¹

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת: מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה'.¹²
ב ה' שִׁמְעָה בְקוֹלִי, תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ, קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנָי.
ג אִם עֲוו‍ֹנוֹת תִּשְׁמָר יָהּ – אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד?¹³
ד כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה לְמַעַן תִּוָּרֵא.¹⁴
ה קִוִּיתִי ה', קִוְּתָה נַפְשִׁי – וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי.¹⁵
ו נַפְשִׁי לַאדֹנָי מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר,¹⁶ שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר.
ז יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל ה',¹⁷ כִּי עִם ה' הַחֶסֶד – וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת.¹⁸
ח וְהוּא יִפְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עֲוֹנֹתָיו.¹⁹