בלה גוטמן (1889-1981)

בלה גוטמן (1889–1981)

מחשובי אנשי הכדורגל בהיסטוריה של הכדורגל האירופי, ואחד השחקנים והמאמנים היהודים הגדולים ביותר בכל הזמנים. גוטמן ההונגרי הוביל את קבוצת הפאר המקומית, מ-ט-ק, שהייתה מזוהה תמיד עם האוכלוסייה היהודית בעיר, לשתי אליפויות רצופות בתחילת שנות העשרים. אחר כך הצטרף לקבוצת הפלא האוסטרית "הכוח וינה", והוביל גם אותה לאליפות. האווירה העוינת באירופה והצעות מפתות מעבר לים שכנעו את גוטמן לעבור לשחק בקבוצת "ניו יורק ג'ייאנטס", ומיד אחר כך הצטרף גם ל"הכוח ניו יורק". כשחקן שיחק שישה משחקים במדי נבחרת הונגריה הגדולה ואז פרש ועבר לאימון, שם החל החלק המעניין עוד יותר בקריירה שלו.

בשנות השלושים אימן גוטמן אימפריות כדורגל אירופיות מגרמניה, אוסטריה, הולנד והונגריה. הוא זכה להטביע את חותמו ב"מילאן" הגדולה ובשנות החמישים החליט, בעקבות מסע משחקים עם קבוצת "הונבד" ההונגרית, להישאר בדרום אמריקה. שם הוא ויהודים אחרים נטעו את היסודות הטקטיים בכדורגל הברזילאי. הוא אימן את קבוצת "סאו פאולו" מברזיל וזכה עמה באליפות.

שמו יצא למרחקים ובפורטוגל שמעו על המאמן שעושה חיל בקולוניה לשעבר, וקראו לו לבוא. הוא הגיע לפורטוגל, שעד אז לא הצטיינה במשחק הכדור, ושינה את ההיסטוריה שלה לעד. בשנים 1961 ו-1962 זכה עם "בנפיקה ליסבון" בגביע אירופה לאלופות – קבוצתו ניצחה אימפריות כמו "ריאל מדריד" ו"ברצלונה". סכסוך כספי בינו לבין הנהלת הקבוצה החזיר אותו לנדודים ברחבי העולם ולזכיות באליפות באורגוואי, שוויץ וקפריסין, לפני שפרש מאימון בשנת 1973. מומחים ועיתונאים חשובים בחרו בו שנה אחרי שנה לאחד מעשרת המאמנים הטובים והחשובים בהיסטוריה של המאה העשרים.

גוטמן הגיע לביקור בישראל עם קבוצת "הכוח וינה". עשרת אלפים מתושבי תל אביב חיכו בתור כדי שיחתום להם. הוא השאיר להם עיתוני ספורט שסיפרו בגאווה על ההישגים של "הכוח וינה", וניסה להקנות בשחקנים של היישוב היהודי טקטיקה ואסטרטגיה שישפיעו על יסודות הכדורגל הישראלי.

גוטמן חבב כסף ומספרים שלאחר שרב עם "בנפיקה ליסבון", קילל אותה שלא תזכה יותר לעולם בגביע אירופה לאלופות. הקללה אגב, עובדת עד היום. פרט מעניין אחר על גוטמן הוא שהוריו היו מורים לבלט והם חייבו את בנם ללמוד אף הוא מחול קלאסי. גוטמן וחבריו העידו לא אחת שהדבר עזר לו במשחק הכדורגל.

סרט על גוטמן בטלוויזיה הפורטוגזית