בר המצווה ובת המצווה

בר המצווה: "בן שלוש עשרה למצוות"

במשנה נאמר: "בן שלוש עשרה למצוות" (אבות ה, כה). על סמך זה קובעת ההלכה כי בגיל 13 כל ילד הופך ל"בר מצווה", כלומר, בן מצווה ("בר", פירושו בארמית "בן"). בן המצווה נחשב למבוגר החייב בקיום המצוות ויכול לבצע פעולות של המבוגרים, כמו השתתפות במניין ובעלייה לתורה.

קיום טקס בר המצווה הוא מנהג שנוצר כנראה במאה ה- 14 ונזכר לראשונה במקורות כתובים מן המאה ה- 15. חשוב לציין כי הכניסה בעול המצוות תקפה גם אם לא מציינים אותה בטקס. בדרך כלל הטקס מתקיים במהלך תפילת השחרית של יום השבת: הבן שהגיע לגיל 13 מתכבד לעלות לתורה בפעם הראשונה בחייו, ולהשתתף בקריאת פרשת השבוע. 

הנער מתכונן לטקס בר המצווה כמה חודשים מראש. הוא לומד בהדרכת מורה את הפרשה של השבוע שבו נולד, ומתוודע לתוכנה ולמשמעויותיה. כדי לקרוא אותה בציבור במהלך הטקס, הוא לומד את הניגון המלווה את הקריאה (ה"טעמים"), ומתאמן בקריאה פעמים רבות. כן הנער לומד מה הן חובות הדת שעליו להתחיל לקיים.

בקהילות האשכנזיות, באותה שבת הנער קורא גם את ההפטרה בפעם הראשונה (בקהילות הספרדיות, לעומת זאת, הילדים קוראים את ההפטרה בגיל צעיר יותר). בחלק מן העדות, בתום הטקס אבי הנער מודה לאל על כך שאינו אחראי עוד למעשי בנו, ואומר:

"בָּרוּךְ שֶׁפְּטָרַנִי מֵעָנְשׁוֹ שֶׁל זֶה."

על פי התפיסה הדתית, מעתה והלאה הנער הוא הנושא באחריות למעשיו וייענש בעצמו על עבֵרותיו.

אחד ממרכיבי טקס בר המצווה הוא נשיאת דרשה על ידי הנער. לעתים נישאת הדרשה בבית הכנסת, לאחר העלייה לתורה, ולעתים היא נישאת במהלך סעודת המצווה שנערכת לאחר מכן. לעתים הדרשה עוסקת בנושא הקשור לפרשה שבקריאתה השתתף, ולעתים היא עוסקת באחת המצוות שעליו להתחיל לקיים – לדוגמה, הנחת התפילין. בדרך כלל, הנער מודה בדרשתו להוריו ולמוריו.

את הטקס מלווים מנהגים שונים, כמו הַמְטַרַת סוכריות על ראשו של הנער לאחר שסיים לקרוא את ההפטרה ולומר את הברכות הנִלווֹת אליה. יש הרואים במנהג זה משאלה שדרכו בחיים תהיה מתוקה. לאחר הטקס נערכת סעודת מצווה, שבדרך כלל מזמינים אליה בני משפחה וידידים.

יש הנוהגים להוסיף לטקס בר המצווה ולסעודת המצווה גם מסיבה רבת משתתפים בערב של יום חול או במוצאי השבת, ולהזמין אליה אורחים נוספים.

בת המצווה: "בת שתיים עשרה למצוות"

בתלמוד נאמר: "בת שתים עשרה שנה ויום אחד – נְדָרֶיהָ קַיָימִין" (נידה מ"ה, ע"ב). כוונת המשפט היא שמגיל 12 הבת אחראית בעצמה על דבריה ועל מעשיה. לפיכך, בת שמלאו לה 12 שנים נחשבת "בת מצווה", כלומר, היא חייבת במצווֹת המוּטלות על נשים, ואם תחטא תיענש בעצמה על חטאיה.

מדוע נקבע המעבר מילדות לבגרות אצל הבנות לגיל הצעיר בשנה מזה של הבנים? מדוע עליהן להתחיל במילוי חובותיהן הדתיות שנה לפני הבנים? התשובה היא שהנערות מקדימות את הנערים בהתבגרות הגופנית. חז"ל הניחו שההתבגרות הגופנית קשורה גם לבשֵלוּת נפשית.

עד המאה ה- 20 לא נהגו לציין את גיל בת המצווה בטקס כלשהו. לעתים קיבלו הבנות מהוריהן בגד חדש לכבוד המאורע, ונהגו להעניק להן ספר שמטרתו לחזק את שמירת המצוות והאמונה – סידור תפילה, עיבוד של סיפורים מן התורה או ספר דרשות.

השינויים במעמד הנשים בדורות האחרונים, אשר הביאו בין השאר ליצירת טקסים המציינים את לידתן של הבנות, השפיעו גם על ציון כניסתן של הנערות לעוֹל מצוות. בזרם הקונסרבטיבי ובזרם הרפורמי ביהדות עורכים לנערות טקסי בת מצווה הזהים לאלה של בני המצווה. וכך, נערות רבות קוראות בבית הכנסת את פרשת השבוע ואת ההפטרה ונושאות דרשה. בזרם האורתודוקסי, לעומת זאת, מתלבטים רבות כיצד לציין את הגעתה של הנערה לגיל מצוות. לדעת פוסקים רבים, ההלכה אוסרת על נשים לקרוא בתורה לפני גברים ולשאת לפניהם דרשה, ולפיכך אין הזרם האורתודוקסי יכול לקיים לבנות טקסים הזהים לאלה של הבנים.

ואף על פי כן, בעשורים האחרונים החלו משפחות אורתודוקסיות רבות לציין את כניסתה של הנערה לעול מצוות בסעודה משפחתית חגיגית או במסיבה שגם חברותיה מוזמנות אליה. פעמים רבות נישאות בסעודות אלה דרשות העוסקות בתכונות הרצויות של האישה היהודייה, כדי להעמיד לפני בעלת השמחה מופת לחיקוי.

בחלק מבתי הספר השייכים לזרם הממלכתי-דתי, המשרֵת את הזרם האורתודוקסי בישראל, נוצרו בבתי הספר לבנות טקסי בת מצווה שמשתתפות בהם תלמידות כיתות ז. הטקס נערך לכל הבנות יחד, באותו תאריך, בהשתתפות הוריהן ומוריהן. לעתים הטקס כולל קריאה בפרשת השבוע, ולעתים גם דרשה.

איך מציינים?

רוב היהודים בישראל אינם שומרי הלכה, והם מעניקים לבר המצווה ולבת המצווה תוכן התואם את השקפת עולמם. מערכת החינוך הממלכתית, שבה לומדים בניהם ובנותיהם, רואה בגיל המצוות גיל שבו הבנים והבנות מגיעים לבגרות וניתן להטיל עליהם אחריות על עניינים שונים.

 יש הלומדים את תוכנה של פרשת השבוע לשבוע שבו נולדו, ומסבירים אותה לאור ערכים הומניסטיים של צדק, חירות ושוויון בין בני אדם. בקיבוצים, למשל, מתאפיינת שנת חגיגת בני המצווה (בנים ובנות ילדי כיתה ז) בכך שבה מוטל על הילדים לבצע משימה מיוחדת, כגון השתלבות בעבודה, טיפוח גן הירק או פינת החי, אתגרים פיזיים – מסע שַיִט או ניווּט, איסוף חפצים למוסדות נזקקים, ניהול חוגים לילדים קטנים בקיבוץ, עבודת תחקיר על שורשי המשפחה, ועוד. ובסיומה של שנת המשימות נחגגת מסיבת בר מצווה משותפת לכל הילדים בני אותה שכבת גיל.

נער בר מצוה עולה לתורה בבית העם במושב צופית. התמונה לקוחה מארכיון מושב צופית: http://www.pikiwiki.org.il/?action=gallery&freetext=%D7%91%D7%A8%20%D7%94%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%95%D7%94