החובה של רופא לרפא – מקורה ב"אבדת גופו"
הצגת פירוש הרמב"ם למשנה שבה ישנה חובת הרופא לרפא מתוך "אבדת גופו".
כולנו מכירים את מקצוע הרפואה ורואים ברופא שליח ואדם שמעשיו ברוכים. אבל השאלה היא אם הוא חייב לרפא את החולה או שזה מקצוע ובמקרה של התנגשות בין ערכים הוא אינו חייב לרפא. לדוגמה, האם במקרה שהאדם המתרפא מבקש שלא לקבל את הריפוי מחויב הרופא לרפא אותו?
הרמב"ם דן בנושא זה בפירושו למשנה בנדרים (ד ד) וכך הוא אומר:
חיוב הרופא מן התורה לרפאות חולי ישראל,
וזה נכלל בפירוש מה שאמר הפסוק "והשבותו לו", לרפאות את גופו,
שהוא כשרואה אותו מסוכן ויכול להצילו או בגופו או בממונו או בחכמתו.
פירוש:
מסוכן עומד בסכנת חיים.
הרמב"ם מסתמך על דברי הגמרא במסכת סנהדרין עג, שלפיה מדברי הפסוק "והשבותו לו" למדים שאדם חייב לסייע לחברו גם אם זה כרוך בהוצאה ממונית.
הרמב"ם מרחיב את דברי הגמרא וקובע שאם אדם יכול להציל אדם אחר בזכות ידע שיש לו – כמו במקרה של רופא – הוא מחויב לעשות זאת.
באופן זה החובה להשיב לאדם את "גופו", מקבלת את יישומה אצל הרופא בכך שהוא מחויב לרפא את החולה.
יש לציין שהמשפט הישראלי אינו רואה בריפוי חובה של הרופא, ובמקרה שבו רופא לא רצה לרפא המערכת ערכה בירור ונזפה בו, אבל לא פיטרה אותו או מנעה ממנו להמשיך בתפקידו.