המלחמה הנשכחת – מלחמת ההתשה

בישראל לומדים שמלחמת העצמאות הייתה הראשונה והחשובה שבמלחמות ישראל, שמלחמת ששת הימים הייתה הניצחון המפואר ביותר, ושמלחמת יום הכיפורים הייתה הטראגית ביותר. אבל בין מלחמה אחת לאחרת ישנה זו שכמעט שלא מזכירים. בספרי הלימוד מוקדשות לה שורות מועטות, ובין החוקרים אין אפילו הסכמה כמה זמן נמשכה. כה נשכחת היא עד שאפילו האותות שלה חולקו ללוחמיה רק לאחר שלושים שנה. זהו סיפורה של מלחמת ההתשה.

במלחמת ששת הימים שאלת העליונות הצבאית של ישראל הוכרעה ובגדול. רבים בציבור הישראלי האמינו שלאחר שצבאות ערב הוכו שוק על ירך צפויות לנו שנים רבות של שקט. "הם לא יעזו להרים את הראש", אמרו אזרחים ומדינאים כאחד. בעיקר אמורים היו הדברים כלפי מצרים ונשיאה נאצר.

זו הייתה תמצית תפיסת ההרתעה, תפיסה הגורסת כי העליונות הצבאית המוחלטת של ישראל תביא לשקט ארוך שנים. אבל עוד לא השתחררו כל חיילי המילואים, וכבר החלו הפגזות מצריות לאורך קו הגבול החדש עם ישראל, בתעלת סואץ. ככל שנקפו הימים התברר שלא רק שהניצחון לא סיים את העימותים, אלא שכעת אף נולדו כמה עימותים חדשים (כמו בגבול עם ירדן וכן ביהודה ושומרון).

הלחימה הקשה ביותר הייתה לאורך תעלת סואץ, שם רעמו התותחים מדי כמה שבועות, ופגזים התעופפו מצד אחד של התעלה לצידה השני. בסוף 1968 ,לאחר שהוחלט כי יש להיערך למלחמת חפירות, החל מבצע בנייה חסר תקדים של קו מעוזים, שזכה לכינוי 'קו בר-לב' (כשמו של הרמטכ"ל). זה היה קו הגנה לאורך התעלה, שכלל מנהרות, תעלות ומוצבים עמוסי בטון ומלט, ונחשב לבלתי עביר.

אבל אז, במרס 1969 ,נפל דבר. רמטכ"ל מצרים נקלע לאחת מהפגזות התגובה הישראליות ונהרג. כעת היה ברור לכולם שכללי המשחק השתנו. תוך שבועות ספורים עזבו אזרחי מצרים את היישובים הסמוכים לתעלה, והשטח הפך לשדה לחימה. חיילים משני הצבאות צלפו אלו באלו, כשלעתים מפרידים ביניהם רק עשרות מטרים. זו הייתה מלחמה לכל דבר. המצרים אף ניסו כמה פעמים לחצות את התעלה, וגם חיילי צה"ל דרכו לא פעם על אדמת אפריקה (הצד המצרי של התעלה). עם המשך הלחימה החלו הסובייטים, שעד כה חימשו את צבא מצרים, להזרים גם יועצים ואף טייסים. מנגד איימו האמריקאים שיסייעו לישראל, וכך הפך המאבק המקומי לאיום בעימות בין-מעצמתי. איום זה עשה את שלו, וב-7 באוגוסט 1970 נחתם הסכם הפסקת האש.

הייתה זו מלחמה קשה, שגבתה את חייהם של מאות חיילי צה"ל ואלפי חיילים מצרים. היא גם הייתה הממושכת שבמלחמות ישראל, אך שנים רבות היא לא נכללה ברשימת המלחמות שידעה המדינה. התחושה שהמלחמה נדחקה לשוליים קיבלה ביטוי באמרה הידועה שהחיילים בתעלה נהרגים ובתל-אביב אנשים חוגגים. מועד תחילתה של המלחמה לא מוסכם על הכול. אפילו לשאלה מי ניצח וכמה אנשים נהרגו יש כמה תשובות אפשריות. רק דבר אחד ברור לכול – שמה של המלחמה. היה זה נשיא מצרים נאצר שטבע אותו כשאמר, "אני לא יכול לכבוש את סיני, אבל אני יכול להתיש את ישראל ולשבור את רוחה".

מחיר הניסיון לשבור את רוחה של ישראל היה כבד, אבל ייתכן שנשכח גם בגלל שקו המעוזים המבוצר, שנבנה במלחמה ההיא ונחשב לפאר ארכיטקטוני, הפך במלחמת יום הכיפורים לסמל הכישלון של צה"ל בימיה הראשונים של המלחמה.

"נצחוננו לא היה סופי, ומי יודע מתי נעמוד במבחן חדש – בעוד שנה, בעוד חמש או עשר. הנשק כבר זורם למצרים." בן-גוריון, ביומנו, לאחר מלחמת ששת הימים

הידעת?

למרות שנשכחה מלב אנשים רבים, יצירות תרבות רבות נכתבו על
מלחמת ההתשה לאורך השנים. השיר 'חום יולי אוגוסט' של שלמה ארצי, הסרט
'בלוז לחופש הגדול' ויצירות רבות נוספות נכתבו על רקע תקופה זו.

שאלה לדיון

עד כמה חשובה הלמידה על מלחמות, זכירתן והנצחתן? מדוע?