"המעורר" – יוסף חיים ברנר
קריאה בפסקת הסיום מהמניפסט שפרסם י"ח ברנר בכתב העת שייסד וערך - "המעורר". משתתפים: המורה לספרות שי זרחי והרב שמואל ריינר.
ב-1906 יסד יוסף חיים ברנר בן ה-25 (בלונדון שאליה הגיע כפליט מרוסיה) כתב-עת עברי ששמו "המעורר". "המעורר" הפך לסמל של עשיה תרבותית כנגד כל הסיכויים, והעניק לברנר את מעמדו כגיבור-תרבות.
פיסקת-הסיום של המאניפסט שפירסם ברנר בכתב-עת זה, זכתה למעמד כמעט "מקודש", ובפיסקה זו עסקה תכניתנו.
מקור נלמד: מניפסט שפורסם בכתב העת "המעורר" מאת י"ח ברנר
משתתפים: שי זרחי והרב שמואל ריינר
… כיום הזה – אשר אי-הדעת מולכת בכיפה, ודברי-תורה נתמעטו, וכעיוורים נגשש באפלה, והספקנות אוכלת לב ונפש, והמרה השחורה משתפכת בכל, והעצבות מתרבה, והעמודים נופלים, והאמונה בשמים שבארץ מתמוטטת, ונדדו היחידים הבודדים, הנזירים, לבקש את האלוהים – ולא ימצאו…
כיום הזה – הנני בא אליך אח נדכה.
ולא להתימר לפניך בדרכי הסלולה, לא להתנפח בדוגמַטים שלי הקבועים, לא לצַוותך: זו המסילה האחת והיחידה, לְכה בה ותמצא מרגעה!
כי לא מרגעה תדע אתי, אחי, אף לא שלוה ולא הנאה.
כי לעוררך אני בא, אחי, לעוררך לאמור: שאל, בן-אדם, לנתיבות-עולם, שאל, אי-הדרך, אי?
לעוררך ולהעלות את מחשבתך אני בא; להעלותה ולהרחיבה ולחזקה למען לא תאבד בחיפושיה הקשים.
וכה ייאָמר לה: "שמע, בן-ישראל, שמע בן-הצער, שא ראשך, שא ראשך – ויינשאו פתחי-עולם. אַל מנוחה ואל הונאה עצמית, תהי איזו שתהיה, אַל יראה מפני כל תוצאות, תהיינה מה שתהיינה. אַל קורט של שקר ורכות-הלב. הלאה עננים, צא מניקרת הצוּר. הסר מעליך את הכף. גשה עד הערפל, עלה לפרדס, ראה את פני ההוויה. השג את מהותה, את כבודה. התקדש!…