הרכבת מגיעה לעיירה

קודם לכן, נטלו יזמים יהודיים ברוסיה חלק ניכר בהנחת רשת המסילות החדשה. מכיוון שהיה זה תחום כלכלי חדש וכמעט לא מוכר, שלא היה תפוס בידי חברי גילדה ותיקה, יכלו היהודים לפעול בו ללא הגבלה.
בראשית שנות ה – 60 בוטלה החכירה של מכירת הוודקה מידי הממשלה ("אקציז") שבה היה מושקע הון יהודי גדול. ההון שנתפנה מעסקי המשקאות החריפים הופנה אל בניין מסילות הברזל וניהול חברות הרכבות. יזמים יהודיים, ובהם פוליאקוב, אפשטיין, ורשבסקי ובלוך, עשו שימוש ביכולתם לגייס הון באשראי והפעילו את מומחיותם רבת השנים בקבלת חוזי קבלנות.השתלבותם של יהודי האימפריה הרוסית במשק הקפיטליסטי העולה בימי אלכסנדר השני חיברה יחדיו בנקאות , פעילות בבורסה, הקמת מפעלי תעשייה וסלילת קווי רכבות. כעבור זמן , בשנות ה – 80 של המאה ה – 19, שינתה הממשלה הרוסית את מדיניותה הכלכלית והחליטה להעביר את סלילת מסילות הברזל ותפעול חברות הרכבות לניהול ממשלתי ישיר. עקב כך נפלטו אלפי יהודים מן הענף, וההון שהושקע בידי היזמים הגדולים בסלילת המסילות ובתפעול חברות הרכבות הופנה לבנקאות ולתעשייה. קבלני המסילות, שכונו ביידיש " שמנדעפערניקעס" (מן המילה הצרפתית למסילת ברזל, (Chemin De fer עשו הון בענף החדש. כמה מהם , ובהם אברהם זאק והאחים פוליאקוב, החזיקו בסוף המאה ה – 19 בבנקים מסחריים עתירי הון. בזיכרון הקיבוצי של יהודי מזרח אירופה נחקק לדורות המפגש הבוטה עם הסדר הכלכלי החדש בדמותו של קבלן מסילות הברזל (ביידיש פאדריאטשיק). זכרו אותו כיזם נמרץ, שבא מעיר הבירה אל העיירה הנידחת , עתיר ממון ורודף תענוגות, וערער סדרי חיים מקודשים. וכך מצייר הסופר שלום עליכם , שחווה בילדותו , בשנות ה – 60, את ההתעוררות הכלכלית העצומה , מי וכיצד הניחו פסי רכבת אל עיירה באוקראינה: "הדבר אירע בזמן שביקשו להעביר מסילת ברזל דרך כתריאליבקה. באו לעיר ממוסקבה מיני בריות משונות, אינג'ינרים, מודדים, חופרים ושאר אנשים כאלה , ועל כולם – קבלן אחד, בחור לעניין, ודווקא משלנו. [ … ] אפשר היה זה אחד מאנשיו של פוליאקוב , ואולי פוליאקוב עצמו ? אבל שאותו האיש היה גביר אדיר ומיליונר – זאת יכול היה לראות גם ילד קטן. [ … ] רודף תענוגות, זולל תרנגולות וסובא יין בימות החול ומתעסק עם כלתו הצעירה של בעל–האכסניה, הפרוצה [ … ] ".
אבל בזמן שהיזמים הנמרצים הרוויחו מעסקי המסילות, וסיפקו מקורות מחיה לקבלני משנה, לספקים, למהנדסים ולטכנאים, איבדו רבבות יהודים אחרים את פרנסתם עם העתקת מסלולי התחבורה הישנים ושקיעתם של ענפי כלכלה בני מאות שנים. ימי שוק וירידים, שנערכו בערים ובעיירות במועדים קבועים, והיו חלק בלתי נפרד ממחזור השנה היהודי והנוצרי, נעלמו משהוסטו נתיבי התחבורה עקב הנחת פסי רכבת.הרכבת גם חוללה תמורה בתפיסת הזמן של היהודי העיירתי, שקיומו הכלכלי היה קשור בתנועת מוצרים וסחורות בין כפר ועיר. במשך מאות שנים הופיעו תאריכי הירידים, שכונו לרוב על שם הקדוש הנוצרי של יום היריד, בכל לוח שנה יהודי בפולין ובליטא. מכתבים נשלחו לתעודתם או התקבלו בידי הנמען, בתוך כדי פגישותיהם של סוחרים מערים ומעיירות שונות בירידים. כך, לדוגמה, כתב ר' ישראל בעל שם טוב ( הבעש"ט ממז'יבוז, שבדרום מזרח פולין ), לגיסו ר' אברהם גרשון מקוטוב שישב בשנת 1747 בארץ–ישראל, כי קיבל את מכתבו האחרון מארץ הקודש ביריד על שם לוקאס ( קדוש נוצרי)!
את מקומם של תאריכי הירידים בלוחות השנה ובתודעה תפסו למן שנות ה – 60 של המאה ה – 19 לוחות הזמנים של קווי הרכבת. בצמתים החדשים של מסילות הברזל עלו ופרחו שווקים. מערך התובלה המיושן ששימש סוחרים, יבואנים ויצואנים פינה את מקומו לקרונות המשא המהירים. שיירות הבקר שנעו ברגל מכרי המרעה של פודוליה אל מרכזי סחר הבהמות בגרמניה נעלמו מנופה של אירופה. רשת תחבורת הנוסעים במזרח אירופה, שעמה היו קשורים יהודים רבים, השתנתה בתוך שנים מעטות מאז הנחת מסילות הברזל. אכסניות על אם הדרך שסיפקו שירותי מזון ולינה לנוסעים נעזבו; תחנות הדואר הממשלתיות שבהן היו מחליפים את הסוסים חדלו לפעול; ענף העגלונות, שפרנס עשרות אלפי יהודים ( בשלהי המאה ה – 19 נמנו ב'תחום המושב' 32,079 עגלונים יהודיים!) איבד את בכורתו לטובת מנוע הקיטור , ובעלי העגלות עברו להסעת נוסעים ומשאות אל תחנת הרכבת וממנה . יהודה לייב גורדון, משורר תנועת ההשכלה ברוסיה , תיאר בפואמה הסאטירית שלו קוצו של יוד ( 1868 ) את שקיעת הסדר הכלכלי הישן בעיר וילנה שבליטא בעקבות סלילת מסילת הברזל. היצירה הזאת מכילה את סממניה העיקריים של התהפוכה הכלכלית שהתרחשה באימפריה הרוסית בשנות ה – 60 של המאה ה – 19. בת שוע, גיבורת הפואמה, נישאת לתלמיד חכם חסר הכשרה כלכלית . הבעל מבקש פרנסתו מעבר לים וספינת הקיטור שבה ירד טובעת. האישה הצעירה, שאביה מאבד את פרנסתו כאשר תופס הקטר את מקומם של הסוסים, פוגשת ביזם מסילות ברזל נמרץ המבקש לחלצה ממצבה העגום. וכך מצייר גורדון בלשון השיר את מה שעוללו הרכבת והטלגרף לסדרי החברה והכלכלה: "גם רב חפר [ האב העשיר ] ראה בימים האלה / את היד הגדולה המשפלת רמים / [ … ] רכב אש וסוסי אש עפים בקול פחדים / [ … ] הקו יוליך הקול, יריץ מכתבים / וברכב אש יעברו עוברים ושבים / [ … ] וכבר חדלו הרכש, רצי המלך / והנוסעים בסוסים יום יום ימעטו / יום יום ידל חפר ירזה צרור כספו / האורוות חרבות, הסוסים נמכרו / תמ כסף הנוסעים ושכר המספוא / רק סוסים ארבעה באורווה נשארו / הם ייתנו לעת זקנה לו לחם לחץ ".בכתריאליבקה, עיירתו הבדיונית של הסופר שלום עליכם, שזכתה לקו רכבת, התחרו בעלי העגלות על הנוסעים שבאו מן העיר הגדולה: "באתי לכתריאליבקה ברכבת – כבר נוסעת לשם , בעזרת השמ יתברך, גם רכבת! [ … ] בתחנה קיבלה את פני חבורה גדולה של משרתי אכסניות [ … ] לאחר שנדחקתי ויצאתי בעזרת האל מתוך חבורת משרתי האכסניות, נתקלתי בחברה אחרים, חבורת בעלי–העגלה, שלכולם מגפיים גדולים ושוטים ארוכים. החברה האלה כמעט קרעו אותי לגזרים." הרכבת החישה את תהליכי המודרניזציה של המוני היהודים במזרח אירופה לא רק כתופעה כלכלית. היא היתה גורם רב עוצמה גם בחיי הרוח והתרבות. בתחנות הרכבת קיבלו יהודי העיירה שיעורים מאלפים ב 6 דמה טכנולוגית: מראה הקטר הנע ללא סוסים ומכשיר המורס המעביר טקסטים למרחקים. אלה היו דברים מן הסוג שאנשי תנועת ההשכלה ביקשו ללמד במאמרים של מדע פופולרי בעיתונות בעברית וביידיש. באחד מסיפורי הרכבת שלו מורה שלום עליכם על הקשר בין השכלה, חידושים טכנולוגיים, קפיטליזם ויזמות כלכלית שמולידה כניסתה של רכבת הקיטור לעיירה שכוחת–אל. גיבור הסיפור הוא בן עיירה אוקראינית המבין כיצד פועל מנוע הקיטור מתוך שהמציא מכונה לייצור חומץ: "על פי השכל, הוא אומר ייצור חומץ יש לו שייכות לזיקוק יי"ש, וזיקוק יי"ש יש לו קשר עם ענייני בית חרושת, ובית חרושת יש בו כמעט אותה מכונה כמו ברכבת [ … ] העיקר [ … ] הוא הכוח היוצא מן ההסקה. מן ההסקה מתחמם הדוד, והמים מתחילים לרתוח, וזה דוחף את הגלגל , והאופנים סובבים לכל צד שאתה רוצה." חוטי הטלגרף שנמתחו לאורך המסילות עשו לקירובם של יהודי ורשה, וילנה, קייב ואודסה אלה לאלה לא פחות מאידיאולוגיות פוליטיות. לא מקרה הוא שכמעט כל העיתונים היהודיים שנפוצו ברחבי מזרח אירופה ברוסית, ביידיש ובעברית החלו להופיע בסביבות שנת – 1860 ממש בעת ובעונה אחת עם פרישת רשת המסילות החדשה. יהודי הפרובינציה יכלו לקבל בתוך שעות אחדות עיתונים ממרכזי התרבות היהודית החדשה ולהתחבר בקלות אל הקהילה המדומיינת ( בלשונו של חוקר הלאומיות בנדיקט אנדרסון ) של הלאומיות היהודית. קפיטליזם הדפוס חבר אל המהפכה הטכנולוגית בעיצוב זהות יהודית מסוג חדש, לא–מסורתי בעליל.צד אחר של השפעת הרכבת על חיי היהודים בעיירה המזרח אירופית היה הקשר המאיים בין גל האנטישמיות ששטף את אירופה לבין רשת מסילות הברזל. ראוי לציין שכבר בימי היזמות של רוטשילד והאחים פרייר בהקמת רשת הרכבות