השבת אבדה – מתוך הספר "אבדות" / מיכאל שיינפלד

הקטע הבא מתוך מתוך הספר "אבדות" מתאר את ה"דרמה האנושית" שמאחורי ה"אבדה".

הספר "אבדות" של הסופר מיכאל שיינפלד מספר על יואב שגיב, סטודנט שנקלע לעבודה במחסן אבדות בתחנה רכבת.

הדלת נפתחת. בדיוק בזמן, אני חושב לעצמי. "אפשר להפריע?"

"רצוי אפילו".

"אתה החדש?" הוא שואל בחיוך, בחור צעיר בתלתלים שחורים ובטריקו לבנה.

"מסתבר שכן".

"אני תומר. אני עובד כאן כבר שנה שנייה, במודיעין".

"נשמע מרתק יותר מאבדות".

הוא מחייך.

"אז הנה לך אבדה ראשונה", הוא אומר ומושיט לי אותה. "אתמול ראיתי את איציק, זה שעובד ברכבות עם האוכל והשתייה. אתה עוד תכיר אותו, אדם מצחיק. הוא מצא את זה תקוע בעגלה שלו. כנראה נפל למישהי ברכבת".

אני מביט בה, שרשרת כסופה, תחושה מוזרה עוטפת אותי. כאילו רק עכשיו אני מבין שבאמת מגיעות לכאן אבדות.

"תודה", אני אומר לתומר.
"אין על מה", הוא משיב ועומד לצאת, סוגר אחריו את הדלת.

"רגע, לא אמרת איך קוראים לך", הוא פונה אליי.

"יואב".

"אל תדאג, יואב, בסוף יהיה לך כיף כאן".

ושוב אני והחדר, כמו מפגש בין שני זרים. ונדמה שמשהו משתנה. אני מביט בשרשרת. נעים מאוד, אבדה ראשונה. יש לך הכבוד. אני סוקר אותה, אוחז באצבעותיי בשרשרת הדקה, מביט בלב השבור מסתובב במקומו, סדקיו נוצצים באור מנורת החדר. היא מנסה לחמוק מבין אצבעותיי, מסרבת להשתייך למציאות אחרת, אבודה. אל תדאגי, יפה כמוך יבואו לחפש. אין סיכוי שיתייאשו ממך.

למחשבה

בעקבות קריאת הקטע, חשבו על המושגים הבאים ותארו אותם מנקודת המבט של חיי היום-יום (לא זו המשפטית).

• אבדה.
• מאבד.
• מציאה.
• מוצא.
• סימנים.
• ייאוש.
• בעלים.

למאמר המשווה בין הלכות השבת אבדה ובין הספר ראו כאן.