התפילה בשלוש הדתות

ביהדות

היהדות מחייבת את הגבר להתפלל שלוש תפילות יומיות – תפילת שחרית, האורכת כ-40 דקות; תפילת מנחה, האורכת כ-10 דקות ותפילת ערבית, שאורכה כ- 20 דקות. תפילת שחרית נאמרת בשעות הבוקר, תפילת מִנְחה- בשעות שאחרי הצהרים ותפילת ערְבית יכולה להיאמר מצאת הכוכבים ועד עלות השחר. את מצוות התפילה רצוי לקיים בציבור, שמספר האנשים בו מגיע לפחות למניין. בזמן התפילה מפנים המתפללים את פניהם לירושלים.

פוסקי ההלכה חלוקים ביניהם בשאלה האם חלה מצוות התפילה גם על נשים. נשים פטורות ממצוות שחובה לקיימן בזמנים מוגדרים, והתפילה שייכת לסוג זה של מצוות; לפיכך, קבעו חלק מהפוסקים שאינן חייבות להתפלל כלל. פוסקים אחרים קבעו שנשים חייבות להתפלל, אך כל אישה רשאית לקבוע תכני תפילתה, את עיתויה ואת אורכה.

החלק המרכזי בשלוש התפילות היומיות הוא תפילת עמידה, הקרויה גם "תפילת שמונה עשרה", על-שם 18 הברכות שהכילה במקור. לדוגמא, אחת מן הברכות בתפילה היא ברכת "קדושת השם" ובה נאמר: "אתה קדוש ושמך קדוש וקדושים בכל יום יהללוך, כי אל מלך גדול וקדוש אתה. ברוך אתה ה', האל הקדוש". ברכה אחרת נקראת "דעת", ובה נאמר: "אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה. חננו מאיתך חכמה, בינה ודעת. ברוך אתה ה', חונן הדעת".

בתפילת שחרית וערבית נאמרות גם "קריאת שמע" והברכות הנלוות אליה. ברכות אלה ארוכות יותר בתפילת השחרית. כן כוללות תפילות שחרית וערבית מזמורי תהִלים, מובאות מספרי הנביאים וקטעי פיוט שחוברו בתקופות שונות. אחד מהפסוקים המופיעים בתפילה לקוח מנבואת ישעיהו: "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות, מלוא כל הארץ כבודו" (ישעיהו ו ג).

בנצרות

המאמינים הנוצרים- גברים ונשים כאחד- חייבים להתפלל כחלק מהשתתפותם ב"סעודת האדון" ביום ראשון בשבוע. תפילתם מכילה טקסטים שונים: מזמורי תהילים וקטעים מספרי הנבואה שבברית הישנה ומובאות מספרי הבשורה והאיגרות שבברית החדשה.

התפילה מכילה תשבחות ודברי הודיה לאל, בקשה למחילה על חטאים, שעשו מדעת ומבלי דעת. הדגשת כוחו וקדושתו של האל מבוטאת, לדוגמא, במשפט השאוב מנבואת ישעיהו: "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות, מלוא כל הארץ כבודו" (ישעיהו ו ג). כאמור, פסוק זה שולב גם בתפילה היהודית.

אחד מקטעי התפילה החשובים הוא "תפילת האדון", המוזכרת ב"ברית החדשה" כתפילה שחיבר ישוע:

"אבינו שבשמים, יתקדש שמך
תבוא מלכותך, ייעשה רצונך בשמים כן בארץ.
את לחם חוקנו תן לנו היום
וסלח לנו על חובותינו כאשר סלחנו
גם אנחנו לחייבינו.
ואל תביאנו לידי ניסיון כי אם חלצנו מן הרע.
כי לך הממלכה והגבורה והתפארת לעולמי עולמים אמן."

אנשי הכנסייה מחויבים בתפילות רבות יותר. הנזירים מתפללים בציבור שש פעמים ביום ופעם אחת בלילה, ותפילותיהם כוללות מזמורי תהִלים. מכיוון שהנזירים נחשבים למי שנושאים בחובות הדתיים בעבור הקהילה הנוצרית כולה, מוטל עליהם להתפלל למען רווחתה ושלומה. תפילותיהם של הנזירים נישאות גם למען השליט והממלכה וכן לעילוי נשמתם של נפטרים.

באסלאם

בתפילה חייבים בני שני המינים. המאמינים המוסלמים חייב להתפלל חמש תפילות יומיות קצרות; לצד דברי התפילה משלבים המתפללים בתפילותיהם גם תנועות גוף. לתנועות הגוף חשיבות מרכזית, שכן הן מבטאות את כניעותו של האדם בפני האל. התנועות הן התכופפות, השתחוות ונגיעת המצח באדמה.

הקריאה לתפילה נעשית על ידי המֻאָדִ'ן מצריח המסגד. המוסלמי מטהר את גופו ולאחר מכן פותח בתפילה. התפילה מחולקת לכמה רכעות – כלומר, לכמה מכלולים של תנועות גוף ואמירות מילוליות. כל רכעה נפתחת באמירת "אללה הוא אכבר" ובקריאת הסורה הראשונה בקֻראן סורת אָלְפָאתִחַה ( הפתיחה):
"בשם אלוהים הרחמן והרחום
התהילה לאלוהים ריבון העולמים,
הרחמן והרחום,
המולך ביום הדין
אותך נעבוד ולישועתך נקווה
נחנו באורח מישרים
אורחם של אלה אשר נטית להם חסד,
לא של אלה אשר ניתכה החמה עליהם,
ולא של התועים."

המוסלמים מבקשים מאלוהים, אם כן, להראות לו את הדרך הנכונה, שהולכים בה הצדיקים ולהרחיק אותו מדרכם של הכופרים.

אחר-כך אומרים המתפללים פסוקים נוספים מן הקֻראן, על-פי בחירתם, מתכופפים ואחר-כך משתחווים. המאמין רשאי להתפלל ביחידות בימי החול, אך ביום שישי הוא חייב להתפלל בציבור, בדרך-כלל במסגד.