חג החנוכה: משמעויות והדגשים

ראשיתו של חג החנוכה בניצחון החשמונאים על היוונים, אך במהלך השנים – בארץ ובארצות הגולה – קיבל חג החנוכה משמעויות והדגשים שונים. למעשה, אופיו של חג החנוכה כחג לאומי של ניצחון צבאי היה מוצנע מאוד במשך רוב שנות ההיסטוריה היהודית – עד לעליית התנועה הציונית בסוף המאה ה- 19, כפי שתקראו בהמשך.

חג החנוכה – בתקופת החשמונאים

חג החנוכה הוא החג המסורתי היחיד שאינו נזכר בתנ"ך, אלא בספרי מקבים¹ – שאינם נכללים בתנ"ך. בספר מקבים א² יש תיאור מפורט של האירועים במהלך המרד, ושל ניצחון החשמונאים על אנטיוכוס אפיפנס וצבאו. הספר מציין גם את מועד החג – כ"ה בכסלו – ואת הסיבה לקביעתו: חנוכת המזבח לאחר הניצחון על היוונים בידי יהודה המקבי כחלק מטיהור בית המקדש. מלבד הטקס של חנוכת המזבח – אין בספר מקבים א פרטים על חג החנוכה. גם ספר מקבים ב³ מתאר את טקס חנוכת המזבח, ומוסיף הסבר לשמונת ימי החנוכה: על-פי הסבר זה, היו ימי חנוכה אלה בבחינת חג הסוכות מאוחר, מכיוון שבאותה שנה (164 לפני הספירה) לא יכלו היהודים לשבת בסוכות או לעלות לרגל לבית המקדש בשל גזירות אנטיוכוס וחילול בית המקדש.

חג החנוכה – חנוכת המזבח

המאבק בין היהודים ליוונים כפי שמתואר בספרים אלו היה בראש ובראשונה מאבק דתי ותרבותי – ולא רק מאבק לאומי. מרד החשמונאים פרץ על רקע גזירות הדת הקשות של אנטיוכוס נגד היהודים – גזירות ללא תקדים בתולדות ישראל.⁴ המרד פרץ במודיעין – אך שיאו של הניצחון בא לידי ביטוי בכיבוש ירושלים ובטיהור בית המקדש מן הפסילים ועבודת האלילים. החשמונאים, ובראשם יהודה המקבי, הכינו כלים חדשים למקדש, ובהם המזבח והמנורה, וביום כ"ה בכסלו שנת 164 לפני הספירה חנכו החשמונאים את המזבח החדש בתפילה ובשמחה. החשמונאים קבעו את יום חנוכת המזבח – כ"ה בכסלו – כחג החנוכה, ועניין זה השתמר גם בתפילות של ימי החנוכה (שנקבעו מאות שנים אחרי), שבהן מזכירים את המשמעות הדתית של הניצחון ואת טיהור בית המקדש: "ואחר כך באו בניך לדביר ביתך (=לבית המקדש)… וטיהרו את מקדשך …"

חג החנוכה – נס פך השמן

על פי ספרי מקבים, חנוכת המזבח הוא האירוע המרכזי של חנוכה, והוא קשור לניצחון החשמונאים על היוונים ולחידוש הריבונות היהודית בארץ ישראל.

אך במקורות מאוחרים, שנכתבו לאחר חורבן הבית השני⁵ – מאות שנים לאחר ימי המקבים – האירוע המרכזי קשור להדלקת המנורה ולנס שקשור בכך. מקורות אלה משקפים את תפיסת חז"ל,⁶ שבחרה להמעיט במשמעות הלאומית והצבאית של חג החנוכה, ולהדגיש את המשמעות הרוחנית והדתית של חנוכה ואת הדלקת הנרות על רקע נס החנוכה – נס פך השמן: לאחר שהחשמונאים טיהרו את בית המקדש וביקשו להדליק את מנורת הזהב שעמדה בתוכו, הם מצאו רק פך (=כלי קטן לנוזלים) שמן אחד שהיוונים לא טימאו. כמות השמן שבפך יכלה להספיק להדלקת הנרות במנורה ליום אחד בלבד – אבל "נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים."⁷

ולזכר שמונת הימים שבהם דלקה המנורה, קבעו חז"ל את שמונת ימי החנוכה ואת הדלקת הנרות בכל אחד מימי החנוכה.

מאז תקופת חז"ל ועד ימינו – הטקס המרכזי בחג החנוכה הוא הדלקת הנרות בחנוכייה. הברכות שנוהגים לומר בהדלקת הנרות כוללות הודייה ובקשה לישועה – "שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה".

חג החנוכה – המשמעות הציונית

בהיסטוריה היהודית בולטת תקופת החשמונאים כתקופה של עצמאות מדינית בארץ ישראל, שלא הייתה כמותה מתקופת הבית הראשון⁸ ועד הקמת מדינת ישראל. "תקופה זו נמשכה כשבעים שנה, אך היא נרשמה עמוק בזיכרון ההיסטורי [של עם ישראל] … והתמורות (=השינויים) שהיא חוללה התקיימו נמשכו דורות רבים."⁹

התנועה הציונית, שראשיתה בשנות ה- 80 של המאה ה- 19, חיפשה סמלים ותכנים מן ההיסטוריה היהודית שישמשו דגם לתחייה הציונית הלאומית בארץ ישראל. התנועה הציונית מצאה את התכנים האלה, בין השאר, בחג החנוכה של ימי החשמונאים – בסיפור המרד, הניצחון וחידוש הריבונות היהודית בארץ ישראל בשנת 164 לפני הספירה.

"איפה הם המקבים?" שאלו הביל"ויים¹⁰ בשנת 1882 וקראו: "קום תקום יהודה!"

הציונים החלוצים הזדהו עם המאבק הלאומי של החשמונאים ועם הניצחון הצבאי: "כמו המקבים בשעתם, יהיו אנשי הגדוד [העברי]¹¹ נזכרים בדברי העם העברי. אנו נוכיח… לכל העולם כי בעורקינו עוד זורם דם גיבורינו הקדומים."¹²

מדינת חשמונאים שימשה לציונות מקור השראה לערכים של לאומיות מודרנית, של חירות וריבונות מדינית¹³ וגם של תעוזה: "אם אבותינו בימי החשמונאים… היו הולכים רק בדרך הפוליטיקה הריאלית ובהיגיון ישר, אז בוודאי שהיו ידיהם רפות, והעם העברי היה נידון לאבדון."¹⁴

גבורת המקבים

מי הגיבור בסיפור החנוכה? לשאלה זו אפשר למצוא שתי תשובות שונות:

התשובה על-פי חז"ל – אינה רואה במקבים את הגיבורים, להיפך: לפי תפיסתם, היו החשמונאים מעטים וחלשים – ולא גיבורים וחזקים. נס החנוכה – שהוא מרכזי בתפיסת חז"ל – בא להדגיש, שדווקא החשמונאים, שהיו מעטים וחלשים – ניצחו את היוונים הגיבורים. ועל כך מעידה התפילה המיוחדת לחנוכה – "ועל הנסים" – שבה נאמר: "מסרת גיבורים ביד חלשים, ורבים – ביד מעטים…"

על-פי חז"ל, הגיבור האמיתי – אך הנסתר מן העין – הוא האל, שעשה נסים ללוחמים החשמונאים שהיו נחותים מבחינה צבאית – אך חזקים מבחינה רוחנית. וגם ניצחונם, שהושג הודות לאל, היה בראש ובראשונה ניצחון דתי ורוחני: טיהור המקדש, חנוכת המזבח והדלקת המנורה.

אך התנועה הציונית הציעה תשובה שונה לגמרי, השוללת את מרכיב הנס בחנוכה ואת תפקידו של האל בניצחון החשמונאים. תפיסה זו באה לידי ביטוי בשירי חנוכה רבים שנכתבו בארץ ישראל במאה ה- 20, בתקופת העליות הציוניות וההתיישבות בארץ. השיר "אנו נושאים לפידים"¹⁵ מכריז ואומר: "נס לא קרה לנו, / פך שמן לא מצאנו…" שיר אחר משירי החנוכה פותח בשאלה: "מי ימלל גבורות ישראל?"¹⁶ – במקום "מי ימלל גבורות ה'?" כמו שכתוב בספר תהלים (פרק קו פס' 2). ובהמשך מכריז השיר: "שמע! / בימים ההם בזמן הזה / מקבי מושיע ופודה." וזאת בניגוד לברכה המסורתית, המייחסת את הישועה והניצחון לנסים שעשה ה' לחשמונאים "בימים ההם בזמן הזה". והמסקנה הציונית של השיר: "ובימינו כל עם ישראל / יתאחד יקום וייגאל".

המקבים בימים ההם – והמכבים בזמן הזה

כאמור, אימצה התנועה הציונית את חג החנוכה ואת המקבים כסמלים של התחייה הלאומית החדשה, הקשורה למורשת העבר ממשיכה ומחדשת אותה. וכך התגלגלו המקבים של ימי החשמונאים, מן המאה ה- 2 לפני הספירה, לדמויות של מכבים חדשים בארץ ישראל (ובמדינת ישראל) במאה ה- 20 . אגודת הספורט היהודית הראשונה, שנוסדה בארצות שונות בתחילת ימי הציונות, נקראה בשם מכבי. אגודה זו הייתה חלק מתנועת מכבי, שעסקה בחינוך בכלל – ובחינוך גופני בפרט. בשנת 1932 התקיימה בישראל המכבייה הראשונה, שהיא מעין אולימפיאדה יהודית ובה משתתפים ספורטאים יהודים מכל העולם. מאז שנת 1950 מתקיימת המכבייה בישראל כל ארבע שנים.¹⁷ ובעניין זה של הספורט בולטת השפעת היוונים דווקא – ולא השפעת המקבים: טיפוח הספורט ותרבות הגוף היו חלק מן התרבות היוונית העתיקה.¹⁸ ועוד השפעה יוונית על סמלי החנוכה בציונות: בתרבות היוונית (והרומית) נהגו לעטר את ראשו של המנצח בזר דפנה – ובזר הזה קישטו גם את יהודה המקבי, המנצח, בשיר "הבה נרימה": "פרח אל פרח / זר גדול נשזור / לראש המנצח / מכבי גיבור."

בשנת 1926 נוסד בגרמניה "מכבי הצעיר" – תנועת נוער חלוצית, שאחר כך הוקמה גם בארצות הברית (ועדיין פועלת שם). "מכבי הצעיר" עסקה בחינוך נוער יהודי לעלייה ולהתיישבות בארץ ישראל – ולא רק בספורט.

וכיום – יש אגודת הספורט "מכבי", וגם קופת חולים "מכבי" – ובירה "כחול – לבן" – בירה "מכבי", כמובן.

המלצת קריאה: שירי חנוכה שנכתבו בישראל במאה ה- 20

מאת:

• אהרן זאב
• לוין קיפניס
• מ' רויטמן

הערה חשובה: רבים משירי החנוכה שנכתבו במאה ה- 20 הם ביטוי לתפיסה הציונית של חג החנוכה. אך יש בהם גם כאלה, הנותנים ביטוי לתפיסה המסורתית, ועוד אחרים – המשלבים את שתי התפיסות: המסורתית הישנה – והציונית החדשה.

איזו תפיסה באה לידי ביטוי בכל אחד מארבעת השירים שכאן?

הבה נרימה
מילים: לוין קיפניס, לחן: על-פי האורטוריה של הנדל, "יהודה המקבי"

הבה נרימה
נס ואבוקה –
יחד פה נשירה
את שיר החנוכה.
מכבים אנחנו,
דגלנו רם, נכון, ביוונים נלחמנו – ולנו הניצחון.
פרח אל פרח
זר גדול נשזור, לראש המנצח –
מכבי גיבור.
© הזכויות שמורות למחברים ולאקו"ם. http://www.acum.org.il

ימי החנוכה
מילים ביידיש: מ' רויטמן, תרגום לעברית: אברהם אברונין, לחן: עממי

ימי החנוכה חנוכת מקדשנו,
בגיל ובשמחה ממלאים את לבנו.
לילה ויום סביבוננו ייסוב
סופגניות נאכל גם לרוב.
האירו! הדליקו!
נרות חנוכה רבים,
על הנסים ועל הנפלאות
אשר חוללו המכבים…
© הזכויות שמורות למחברים ולאקו"ם. http://www.acum.org.il

כד קטן
מילים: לוין קיפניס, לחן: נחום נרדי

כד קטן, כד קטן,
שמונה ימים שמנו נתן.
כל העם התפלא:
מאליו הוא מתמלא.
כל העם אז התכנס
והכריז: אך זהו נס!
אילולא כד זה נשאר
מקדשנו לא הואר.
© הזכויות שמורות למחברים ולאקו"ם. http://www.acum.org.il

 

אנו נושאים לפידים
מילים: אהרן זאב, לחן: מרדכי זעירא

אנו נושאים לפידים בלילות אפלים,
זורחים השבילים מתחת רגלינו.
ומי אשר לב לו הצמא לאור –
יישא את עיניו ויבוא אלינו לאור –
ויבוא!
נס לא קרה לנו, פך שמן לא מצאנו –
לעמק הלכנו, ההרה (=להר) עלינו,
מעיינות האורות הגנוזים גילינו.
נס לא קרה לנו, פך שמן לא מצאנו –
בסלע חצבנו עד דם, ויהי אור.
© הזכויות שמורות למחברים ולאקו"ם. http://www.acum.org.il