חנן בישא

המשנה במסכת בבא קמא ח, ו מציינת את עונשו של 'התוקע לחברו" (נותן לו אגרוף או, לפי פירוש אחר, צועק באזנו):

הַתּוֹקֵעַ לַחֲבֵרוֹ – נוֹתֵן לוֹ סֶלַע.

הגמרא במסכת בבא קמא דף לז עמוד א מביאה סיפור משעשע על אדם המכונה חנן בִּישא:

חנן בישא תקע ליה לההוא גברא
אתא לקמיה דרב הונא
א"ל זיל הב ליה פלגא דזוזא
הוה ליה זוזא מכא
בעי למיתבה ליה מיניה פלגא דזוזא לא הוה משתקיל ליה
תקע ליה אחרינא ויהביה נהליה

תרגום:
חנן הרע תקע (נתן אגרוף או צעק באוזנו) לאותו אדם
בא (אותו אדם) לפני רב הונא
אמר לו (רב הונא) לך תן לו חצי זוז
היה לו זוז מעוך
רצה לתת לו מתוכו חצי זוז ולא היה יכול להוציאו
תקע לו שוב ונתנו לו.

ביאור:
הגמרא מספרת על אדם בשם חנן שכונה 'חנן בישא' – 'בישא' פירושו רע, 'חנן בישא' היה ידוע במעלליו הרעים ועל כן דבק בו כינוי זה.
אחד ממעלליו מסופר כאן:
חנן בישא הכה אדם (או צעק באוזנו). אותו אדם תבע אותו לדין לפני רב הונא.
רב הונא פסק על פי המשנה הקובע כי 'התוקע לחברו נותן לו סלע'. הגמרא (ב"ק לו:) מבארת שה'סלע' האמור במשנה הוא סלע מדינה שערכו חצי זוז. לאור זאת חייב רב הונא את חנן בישא לשלם לנפגע חצי זוז.
לצורך התשלום חנן היה מעוניין לפרוט לשני חצאים זוז 'מעוך' שהיה ברשותו. זוז מעוך הוא זוז שחוק שצורתו מטושטשת. אמנם באותה תקופה ערכו של המטבע נקבע בעיקר על פי משקלו ולא על פי צורתו, אך זוז שצורתו שחוקה נעשה חשוד בעיני הבריות ולא כולם היו מעוניינים לקבלו. מסיבה זו התקשה חנן לפרוט את הזוז.
מה עשה חנן?
הוא תקע עוד פעם לאותו אדם אומלל, התחייב עוד פעם בחצי זוז וכך יכל לתת לנפגע זוז שלם תמורת שתי פגיעות!